שנה לרוג'ר ווטרס!
- פותח הנושא Caraya
- פורסם בתאריך
סתם כי בא לי לברבר
יום חמישי, השעה שלוש וחצי. אני עומד בתחנת רכבת מרכז בת"א ומחכה לאבי ושלמקו שיגיעו. בודק בפעם העשירית שהכרטיסים אצלי ולא קרה להם שום דבר. אני מנסה לזהות מאיפה אמורה לצאת ההסעה, ורואה מתחת לאיזה עץ חבורה גדולה של אנשים עם חולצות של פינק פלויד, ולידם מכונית שמודבקים עליה פוסטרים של המופע. אני הולך ומצטרף אליהם. אבי ואור מגיעים אחרי 20 דקות בערך. ההסעה אמורה להגיע עוד עשר דקות. אנחנו מחכים ומחכים ואף אחד לא מגיע. גם האנשים מסביב מתחילים להיות עצבניים יותר ויותר... כמה חבר'ה מתקשרים אל חברת ההסעות. מאוד חם וכבר אין כ"כ צל מהעץ , ואני מוציא את הבקבוק מים ומעביר. עדיין אין אוטובוסים. נהגי מוניות מריחים את ההזדמנות ומציעים נסיעה לשם ב-100 ש"ח כיוון. אחרי חצי שעה של עצבים מגיע אוטובוס אחד. קבוצה ענקית של אנשים מסתערת עליו ומנסה לעלות, רק חלק קטן מצליחים והשאר נהיים עצבניים עוד יותר... גם אנחנו לא הצלחנו לעלות. באוטבוס הבא אנחנו מחליטים להידחף גם. אנחנו ראשונים ליד הדלת ובטוחים שאנחנו עומדים להיכנס, ואז בא איזה מישהו ונדחף לפנינו. רבאק, זה לא איזה ילד, הבנאדם בן 40 לפחות! אנחנו מזהים איזה אוטובוס שלישי מתקרב ורצים אליו יחד עם עוד איזה 60 אנשים. אור מחליט שזהו, על האוטובוס הזה אנחנו עולים, נדחף פנימה, כמעט נמעך, אבל מצליח לעלות בסוף ולשלם על שלושתינו. --- האוטובוס כ"כ עמוס שהנהג שלף שרפרפים מאיזה מקום והביא למי שלא היה לו כסא נורמלי. אנחנו מתחילים לנסוע, ומהר מאוד מגיעים לפקק המפלצתי שנהיה בכביש מספר אחד, וממשיכים את הדרך עד לטרון בקצב הליכה. אבל הנסיעה עצמה עוברת ממש בסבבה בזכות איזה מישהו שהביא נגן MP3 מחובר לרמקולים, ומזל שהיה לבחור גם טעם טוב. רובים ושושנים, ביטלס, וכמובן גם פינק פלויד. מתכוננים להופעה וכל האוטובוס מזייף את Comfortably Numb. בערך ב-19:00 מורידים אותנו באיזו צומת. המשטרה לא מאשרת לאוטובוסים להמשיך. שלושתינו מתחילים ללכת באיזה שביל בשדה שאנחנו מקווים שיוביל בסוף אל המקום הנכון. השמש מתחילה לשקוע ואפשר להתחיל להנות גם מהדרך אל המופע: הצעדה בלי כיוון בטוח בשדה בשקיעה, כשצפלין שעולה לאוויר פתאום משרה על כל ההליכה הזו מימד הזוי במיוחד... אחרי כמה דקות אנחנו רואים את האתר של המופע מרחוק, ומצטלמים. עוד רבע שעה בערך, והגענו אל השערים. הפריזמה של הצד האפל של הירח עם המספר 5 בתוכה מקדמת אותנו. --- באתר ההופעה אווירה של פסטיבל. אלפי אנשים, דוכנים של אוכל ושתייה וגם של אלבומים וחולצות של פינק פלויד. מדוכן של 'האוזן השלישית' אנחנו לוקחים עלון למזכרת שהם הכינו לכבוד האירוע. מגיעים אל מול הבמה, מיכה שטרית ואברהים עיד לקראת סוף מופע חימום. אנחנו מנסים להתקרב כמה שיותר אבל הכל כבר מלא באנשים... אם רק ההסעה לא הייתה מאחרת! אנחנו מצליחים להגיע ליד המקרן השמאלי, מרחק סביר ביותר. אפשר להנות מההופעה ולראות את רוג'ר והלהקה בגודל סביר. מיכה ואיברהים יורדים, ומנהלי ההופעה אומרים שיש להם הפתעה. משינה עולים למרות שזה לא היה מתוכנן. הם כמובן מתחילים עם "אז למה לי פוליטיקה עכשיו", ומיד אח"כ מחדשים את "אני ואתה נשנה את העולם". מישהו אומר שאביב גפן הגיע במסוק. משינה יורדים ודייויד ברוזה עולה. המנהלים שוב עולים אחריו, ומוסרים שלטובת התקועים בפקקים הפתיחה של ההופעה מתעכבת קצת. ואז, בערך בשעה 9:30, רוג'ר סופסוף עולה. כמקובל בהופעות זרות בארץ, הוא פותח ב-Shalom בריטי מאוד וזוכה למחיאות כפיים. Are you ready? הוא שואל רטורית, ומיד אח"כ קילמינסטר וסנואי וויט נותנים בראש עם In the flesh. הקהל כמובן מריע בשורה that one looks jewish!. עוד לקט מכל הזמנים של פינק פלויד וקריירת הסולו של רוג'ר מגיע מיד אח"כ. Mother נשמע בדיוק כמו בקליפ שחרשו בשבוע לפני ההופעה בערוץ 2. גם Shine on you crazy diamond בתפריט. ביצוע מדהים ל-Set the controls for the heart of the sun הנשכח מ-Saucerful of secrets, ופרצופו של סיד בארט מופיע על המסך הענק. ואי אפשר בלי Wish you were here. הסאונד המצויין מפתיע לאורך כל השירים. רוג'ר פועה בשמחה בפתיחה של Sheep... מסתיים החלק הראשון של ההופעה, ורוג'ר מכריז על הפסקה של כרבע שעה. אנחנו רכנו מעל גדר הביטחון במשך כל החלק הראשון וניצלנו את ההפסקה בשביל לשחרר את הגב קצת. האורות כבים, ודפיקות לב נשמעות ברמקולים. בדיוק כמו בפעם הראשונה כששמעתי את האלבום הזה בחדר, עם דיסקמן מחובר למגבר גיטרה. אני חושב שכמעט כולם שם נזכרים בחוויות דומות. צחוק משוגע. צרחה... ואקורד הפתיחה של Breath שוטף את המוח כמו גל. הקהל שר כל מילה בבקיאות שמפתיעה גם את רוג'ר עצמו, וההופעה הופכת לסוג של שירה בציבור. תקתוק השעונים של Time נשמע עוצמתי פי אלף מהרגיל במעמד הזה... 50 אלף אנשים נדרכים לצלצול המבהיל שעומד להגיע. והוא מטלטל ומחריש אוזניים כצפוי. ביצוע חזק ונאמן למקור של Time, החזרה הקצרה לאקורדים של Breath, ואז... מלודיה שמיימית על קלידי פסנתר וגיטרה. לדעתי היצירה הכי גדולה שיש ל-50 שנות רוקנרול להציע. מאחורינו מעריץ שכנראה שתה יותר מדי מילל וצועק: "לבכות, לבכות...". הביצוע מושלם בדיוק כמו באלבום ולוקח לקהל כמה שניות להשתחרר מההלם ולהיסחף אל קצב הקופה הרושמת שפותח את Money. כל שאר שירי האלבום עוברים מהר מדי. ב-Eclipse מופיע ירח מלא על המסך, והקהל צורח את המילים. ההדרנים צפויים וידועים מראש אבל מהנים. Another Brick in The Wall pt. 2, Vera ו-Bring the boys back home. השיר שסוגר את המופע הוא Comfortably Numb. חמישים אלף איש צועקים "אאאאאאאאאאי הב ביקאם..." כשפתאום משני צידי הבמה פורצים סילוני אש ענקיים שמכים על הפנים בגל חום. קתרזיס. הקהל מתחיל להתפזר, ואפשר לראות את ערמות הזבל הענקיות שנשארות במקום שהיה פעם שדה חומוס... --- אבי פוגש חבר שלו מהמרכז וחוזר איתו. אני ואור נשארים לחכות להסעה. ברמקולים מודיעים להגיע אל שער 2. אנחנו יושבים בשער יחד עם עוד עשרות אנשים בערך שעה, ולשומר שם אין מושג מה קורה עם ההסעה. מישהו מתחיל ללכת לכיוון החניון ועשרות אנשים הולכים אחריו כי בטוחים שהוא יודע משהו, ואז פתאום הוא מסתובב ולא מבין למה כולם עוקבים אחריו... בסוף כולם יושבים מול הקופות. מתחיל להיות קר, וכמה חבר'ה מדליקים מדורה ומוציאים גיטרות. אנחנו מצטרפים אליהם לכמה זמן (מנגנים פינק פלויד, אלא מה...). פעם בכמה דקות יוצא איזה מישהו "מטעם" ועומד על הגג של הקופות ומוסר הודעה על ההסעות. אח"כ הוא מתחיל לחלק כרזות של המופע לכל מי שרוצה. בשתיים וחצי האוטובוסים מגיעים, ומתחילים נסיעה איטית חזרה לת"א. אני נרדם תוך פחות מ-5 דקות וישן כל הדרך. האוטובוס עוצר ברכבת מרכז קצת אחרי ארבע לפנות בוקר. כמה חבר'ה שעייפים מדי בשביל ללכת הביתה ברגל הולכים לישון על אי תנועה. אני עולה על האוטו וחוזר הביתה, לעכל את ההופעה הענקית שהייתי בה הרגע.
יום חמישי, השעה שלוש וחצי. אני עומד בתחנת רכבת מרכז בת"א ומחכה לאבי ושלמקו שיגיעו. בודק בפעם העשירית שהכרטיסים אצלי ולא קרה להם שום דבר. אני מנסה לזהות מאיפה אמורה לצאת ההסעה, ורואה מתחת לאיזה עץ חבורה גדולה של אנשים עם חולצות של פינק פלויד, ולידם מכונית שמודבקים עליה פוסטרים של המופע. אני הולך ומצטרף אליהם. אבי ואור מגיעים אחרי 20 דקות בערך. ההסעה אמורה להגיע עוד עשר דקות. אנחנו מחכים ומחכים ואף אחד לא מגיע. גם האנשים מסביב מתחילים להיות עצבניים יותר ויותר... כמה חבר'ה מתקשרים אל חברת ההסעות. מאוד חם וכבר אין כ"כ צל מהעץ , ואני מוציא את הבקבוק מים ומעביר. עדיין אין אוטובוסים. נהגי מוניות מריחים את ההזדמנות ומציעים נסיעה לשם ב-100 ש"ח כיוון. אחרי חצי שעה של עצבים מגיע אוטובוס אחד. קבוצה ענקית של אנשים מסתערת עליו ומנסה לעלות, רק חלק קטן מצליחים והשאר נהיים עצבניים עוד יותר... גם אנחנו לא הצלחנו לעלות. באוטבוס הבא אנחנו מחליטים להידחף גם. אנחנו ראשונים ליד הדלת ובטוחים שאנחנו עומדים להיכנס, ואז בא איזה מישהו ונדחף לפנינו. רבאק, זה לא איזה ילד, הבנאדם בן 40 לפחות! אנחנו מזהים איזה אוטובוס שלישי מתקרב ורצים אליו יחד עם עוד איזה 60 אנשים. אור מחליט שזהו, על האוטובוס הזה אנחנו עולים, נדחף פנימה, כמעט נמעך, אבל מצליח לעלות בסוף ולשלם על שלושתינו. --- האוטובוס כ"כ עמוס שהנהג שלף שרפרפים מאיזה מקום והביא למי שלא היה לו כסא נורמלי. אנחנו מתחילים לנסוע, ומהר מאוד מגיעים לפקק המפלצתי שנהיה בכביש מספר אחד, וממשיכים את הדרך עד לטרון בקצב הליכה. אבל הנסיעה עצמה עוברת ממש בסבבה בזכות איזה מישהו שהביא נגן MP3 מחובר לרמקולים, ומזל שהיה לבחור גם טעם טוב. רובים ושושנים, ביטלס, וכמובן גם פינק פלויד. מתכוננים להופעה וכל האוטובוס מזייף את Comfortably Numb. בערך ב-19:00 מורידים אותנו באיזו צומת. המשטרה לא מאשרת לאוטובוסים להמשיך. שלושתינו מתחילים ללכת באיזה שביל בשדה שאנחנו מקווים שיוביל בסוף אל המקום הנכון. השמש מתחילה לשקוע ואפשר להתחיל להנות גם מהדרך אל המופע: הצעדה בלי כיוון בטוח בשדה בשקיעה, כשצפלין שעולה לאוויר פתאום משרה על כל ההליכה הזו מימד הזוי במיוחד... אחרי כמה דקות אנחנו רואים את האתר של המופע מרחוק, ומצטלמים. עוד רבע שעה בערך, והגענו אל השערים. הפריזמה של הצד האפל של הירח עם המספר 5 בתוכה מקדמת אותנו. --- באתר ההופעה אווירה של פסטיבל. אלפי אנשים, דוכנים של אוכל ושתייה וגם של אלבומים וחולצות של פינק פלויד. מדוכן של 'האוזן השלישית' אנחנו לוקחים עלון למזכרת שהם הכינו לכבוד האירוע. מגיעים אל מול הבמה, מיכה שטרית ואברהים עיד לקראת סוף מופע חימום. אנחנו מנסים להתקרב כמה שיותר אבל הכל כבר מלא באנשים... אם רק ההסעה לא הייתה מאחרת! אנחנו מצליחים להגיע ליד המקרן השמאלי, מרחק סביר ביותר. אפשר להנות מההופעה ולראות את רוג'ר והלהקה בגודל סביר. מיכה ואיברהים יורדים, ומנהלי ההופעה אומרים שיש להם הפתעה. משינה עולים למרות שזה לא היה מתוכנן. הם כמובן מתחילים עם "אז למה לי פוליטיקה עכשיו", ומיד אח"כ מחדשים את "אני ואתה נשנה את העולם". מישהו אומר שאביב גפן הגיע במסוק. משינה יורדים ודייויד ברוזה עולה. המנהלים שוב עולים אחריו, ומוסרים שלטובת התקועים בפקקים הפתיחה של ההופעה מתעכבת קצת. ואז, בערך בשעה 9:30, רוג'ר סופסוף עולה. כמקובל בהופעות זרות בארץ, הוא פותח ב-Shalom בריטי מאוד וזוכה למחיאות כפיים. Are you ready? הוא שואל רטורית, ומיד אח"כ קילמינסטר וסנואי וויט נותנים בראש עם In the flesh. הקהל כמובן מריע בשורה that one looks jewish!. עוד לקט מכל הזמנים של פינק פלויד וקריירת הסולו של רוג'ר מגיע מיד אח"כ. Mother נשמע בדיוק כמו בקליפ שחרשו בשבוע לפני ההופעה בערוץ 2. גם Shine on you crazy diamond בתפריט. ביצוע מדהים ל-Set the controls for the heart of the sun הנשכח מ-Saucerful of secrets, ופרצופו של סיד בארט מופיע על המסך הענק. ואי אפשר בלי Wish you were here. הסאונד המצויין מפתיע לאורך כל השירים. רוג'ר פועה בשמחה בפתיחה של Sheep... מסתיים החלק הראשון של ההופעה, ורוג'ר מכריז על הפסקה של כרבע שעה. אנחנו רכנו מעל גדר הביטחון במשך כל החלק הראשון וניצלנו את ההפסקה בשביל לשחרר את הגב קצת. האורות כבים, ודפיקות לב נשמעות ברמקולים. בדיוק כמו בפעם הראשונה כששמעתי את האלבום הזה בחדר, עם דיסקמן מחובר למגבר גיטרה. אני חושב שכמעט כולם שם נזכרים בחוויות דומות. צחוק משוגע. צרחה... ואקורד הפתיחה של Breath שוטף את המוח כמו גל. הקהל שר כל מילה בבקיאות שמפתיעה גם את רוג'ר עצמו, וההופעה הופכת לסוג של שירה בציבור. תקתוק השעונים של Time נשמע עוצמתי פי אלף מהרגיל במעמד הזה... 50 אלף אנשים נדרכים לצלצול המבהיל שעומד להגיע. והוא מטלטל ומחריש אוזניים כצפוי. ביצוע חזק ונאמן למקור של Time, החזרה הקצרה לאקורדים של Breath, ואז... מלודיה שמיימית על קלידי פסנתר וגיטרה. לדעתי היצירה הכי גדולה שיש ל-50 שנות רוקנרול להציע. מאחורינו מעריץ שכנראה שתה יותר מדי מילל וצועק: "לבכות, לבכות...". הביצוע מושלם בדיוק כמו באלבום ולוקח לקהל כמה שניות להשתחרר מההלם ולהיסחף אל קצב הקופה הרושמת שפותח את Money. כל שאר שירי האלבום עוברים מהר מדי. ב-Eclipse מופיע ירח מלא על המסך, והקהל צורח את המילים. ההדרנים צפויים וידועים מראש אבל מהנים. Another Brick in The Wall pt. 2, Vera ו-Bring the boys back home. השיר שסוגר את המופע הוא Comfortably Numb. חמישים אלף איש צועקים "אאאאאאאאאאי הב ביקאם..." כשפתאום משני צידי הבמה פורצים סילוני אש ענקיים שמכים על הפנים בגל חום. קתרזיס. הקהל מתחיל להתפזר, ואפשר לראות את ערמות הזבל הענקיות שנשארות במקום שהיה פעם שדה חומוס... --- אבי פוגש חבר שלו מהמרכז וחוזר איתו. אני ואור נשארים לחכות להסעה. ברמקולים מודיעים להגיע אל שער 2. אנחנו יושבים בשער יחד עם עוד עשרות אנשים בערך שעה, ולשומר שם אין מושג מה קורה עם ההסעה. מישהו מתחיל ללכת לכיוון החניון ועשרות אנשים הולכים אחריו כי בטוחים שהוא יודע משהו, ואז פתאום הוא מסתובב ולא מבין למה כולם עוקבים אחריו... בסוף כולם יושבים מול הקופות. מתחיל להיות קר, וכמה חבר'ה מדליקים מדורה ומוציאים גיטרות. אנחנו מצטרפים אליהם לכמה זמן (מנגנים פינק פלויד, אלא מה...). פעם בכמה דקות יוצא איזה מישהו "מטעם" ועומד על הגג של הקופות ומוסר הודעה על ההסעות. אח"כ הוא מתחיל לחלק כרזות של המופע לכל מי שרוצה. בשתיים וחצי האוטובוסים מגיעים, ומתחילים נסיעה איטית חזרה לת"א. אני נרדם תוך פחות מ-5 דקות וישן כל הדרך. האוטובוס עוצר ברכבת מרכז קצת אחרי ארבע לפנות בוקר. כמה חבר'ה שעייפים מדי בשביל ללכת הביתה ברגל הולכים לישון על אי תנועה. אני עולה על האוטו וחוזר הביתה, לעכל את ההופעה הענקית שהייתי בה הרגע.
M e n s R e a
New member
אתה אומר זה כבר Old news
חווית הרדיו שלי
ישבתי בחדר פתחתי את הרדיו ושמעתי משם את כל ההופעה. מדי פעם קוראים לי לסלון כי רואים קטעים מההופעה בערוץ 2 (וחצי שעה אחר כך את אותו קטע ב"שידור חי" בערוץ 1). אני רק חושב כל הזמן על אותו יום כשהייתי בן 6 אבא שלי קרא לי לסלון כדי להשמיע לי שיר בשם TIME. הייתי ילד קטן ולא אמרו לי כלום על השיר הזה. רק שמעתי את צלצולי השעונים ופחדתי. =/ לא שמעתי יותר פיק פלויד במשך 6 שנים ואז התאהבתי בלהקה (עדין יש לי טראומה קטנה מTIME). טוב זהו נראה לי
ישבתי בחדר פתחתי את הרדיו ושמעתי משם את כל ההופעה. מדי פעם קוראים לי לסלון כי רואים קטעים מההופעה בערוץ 2 (וחצי שעה אחר כך את אותו קטע ב"שידור חי" בערוץ 1). אני רק חושב כל הזמן על אותו יום כשהייתי בן 6 אבא שלי קרא לי לסלון כדי להשמיע לי שיר בשם TIME. הייתי ילד קטן ולא אמרו לי כלום על השיר הזה. רק שמעתי את צלצולי השעונים ופחדתי. =/ לא שמעתי יותר פיק פלויד במשך 6 שנים ואז התאהבתי בלהקה (עדין יש לי טראומה קטנה מTIME). טוב זהו נראה לי
ringo rulz
New member
פיק פלויד?
נשמע כמו קאברים של צביקה פיק לפינק פלויד
נשמע כמו קאברים של צביקה פיק לפינק פלויד
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.