שנה טובה ושאלה...

יעלי1982

New member
שנה טובה ושאלה...

אני קוראת הרבה בפורום ומשכילה רבות ממנו, אז ראשית - תודה
קראתי את הספר "הדרמה של הילד המחונן" והתחלתי ממנו תהליך טיפול עצמי, אבל מצאתי את עצמי תקועה בשלב שאקרא לו בניסוח חופשי "מעגל הקורבן". למישהו יש רעיון
לעבודה עצמית בנקודה הזאת? איך אני מוצאת בתוכי את שער היציאה מהמעגל הזה? תודה מראש
 

bridges

New member
מעגל הקורבן

היי יעלי, איזה יופי לשמוע מה"גולשים השקטים". לגבי שאלתך, אני כמובן מצטרף למרים, זה יהיה הרבה יותר מועיל לעבוד אם תוכלי לפרט קצת. עדיין אני רוצה להציע לך דרך נוספת לחיפוש שער היציאה. אני מזמין אותך לנסות ולדמיין את המעגל הזה שאת מתארת. תנסי ליצור תמונה ויזואלית של המעגל הזה, להסתכל בצבעים, לראות אם יש לו ריח, אולי הוא משמיע צליל כלשהו? אשמח לשמוע מה גילית ולהמשיך איתך בחיפוש היציאה. רונן
 

יעלי1982

New member
פירוט מצבי הנוכחי

גדלתי לשני הורים מזניחים בכל אספקט ואחד מהם גם התאכזר אלינו באופן קיצוני (מכות קשות), כאשר ההורה השני עמד מהצד ולא נחלץ להגנתנו/עזרתנו. כך גדלתי מגיל אפס עד 16, לשני אלה נחשפתי כ"הורים" שלי, לפני שעוד ידעתי מהו טוב ומהו רע. בגיל ההתבגרות מצאתי נתיבי מילוט מהבית - חברות, רחובות - הכל הכל כדי לא להיות בבית. את הצבא העברתי כחיילת בודדה ולאחר מכן (ועד היום) אני גרה לבד, ניזונה מפיסות תשומת לב ורצון טוב של אנשים שלא חייבים לי כלום ומפלסת את דרכי בשתי ידיי. ודרכי בודדה. מיותר לציין שגם כל המשפחה שלי לא טרחה "להרים" ו/או לטפל בי או באף אחד מהאחים שלי. העניין הוא, שבשל מלחמת ההישרדות המאוד מוקדמת שלי, הדחקתי טוב טוב את הרגשות הללו - רגש הבגידה על ידי מי שהביא אותי לעולם הזה, הנטישה, ההזנחה, המניעה ממני לגדול ולהיות מטופחת (ריגשית ושכלית כמובן
) וממה שהסתבר לי לאחרונה - רק הורה אחד שלי רצה להביא אותי לעולם. השני לא היה שותף להחלטה (וכמובן, כמו בכל מעשיו - גם לא ניסה להיות אקטיבי ולפעול למען רצונו - למנוע את זה). אכן הכאב גדול, ואני "נופלת" אליו מפעם לפעם. אני יודעת שהייתי קורבן אובייקטיבי. אני לא מחפשת מחילה של הוריי, אני שואלת אתכם איך ביני לביני אוכל להפסיק לפעול מתוך הזעם הזה, העלבון הצורב הזה, שהוא כמעט קיומי? הרי בבסיס של החיים שלי - לא הייתה לאדם שאני הגדרה אחרת חוץ מ"הילדה שמתעללים בה". נכון שצברתי חוויות אחרות בחיי הבוגרים, ואני יודעת שלא ניתן לשנות את הבסיס, אבל אני מרגישה עדיין (אולי מתוך חולשה) שנעשה לי עוול, וש"העולם" חייב לי. מאוד קשה לי להעלות את המשפט האחרון על הכתב, אבל אולי זה שיעור מספר אחד - להתמודד עם המשפט הזה מול העיניים...
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
מסע החיים

יעלי היקרה, מאיפה להתחיל? את מה שעברת אי אפשר לתקן. עם השנים ועם תהליך טיפולי תוכלי לגעת ברגשות הקשים, ולתת יותר מקום לרגשות אחרים. התהליך האימוני הוא מעל פני השטח (יחסית), בעוד שאת זקוקה לטיפול עומק, שיאפשר לפצעים שמבפנים להגליד אט אט. המקום הנכון הוא טיפול פסיכולוגי, עם מטפל/ת שיתאימו לך, ואשר תוכלי לתת בהם אמון ולצאת למסע החשוב הזה. עם כל מה שעברת, גדלת להיות בחורה נבונה, מודעת לעצמה ועם כח רצון. אילו כלים בסיסים במסע הזה שעלייך לעבור, ואשר במהלכו תצמחי, תשתני ותוכלי לפרוח. ליבי איתך
 

bridges

New member
לסלוח

אני מסכים עם ענבל שכנראה המקום שלך, כרגע, לחיפוש תשובות לא נמצא באימון. אם אני מוריד לרגע את כובע המאמן, הייתי רוצה להזמין אותך לחפש את הדרך (אם זה באמצעות טיפול או בכל שיטה אחרת) לסלוח להורים שלך וגם לסלוח לעולם. אני ראיתי איך סליחה עושה הבדל אצל אנשים שחוו את "מעגל הקורבן" שאת מתארת. אני מכיר אישה שבהיותה ילדה קטנה נזרקה ע"י אמא שלה מהחלון וחייה ניצלו רק משום שהיא נתפסה בחוטי הכביסה. היא סיפרה לי איך סליחתה לאמה איפשר לה להשתחרר מרגשי האשמה והנחיתות ולהפוך לאשת עסקים מצליחה. כמובן שזה דורש תהליך. אני מאחל לך בהצלחה מכל הלב, רונן
 

coach miriam

New member
יעלי היקרה

אני מצטרפת לענבל ורונן ומיעצת לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקום הרגשי שלך יש כאב עצום, כעס, עלבון, פגיעות, התנגדות, תוקפנות, האשמה ורגשי אשמה, כן גם אלה נוכחים שם. הרגשות הקשים הללו מצטרפים לכוח העצום הפנימי שלך להאחז במה שיש ולחתור קדימה אבל מתיש מאוד להתקדם על הכוחות האלה וזו דרך מלאה בורות. טיפול פסיכולוגי (ממושך, מניסיוני) יעזור לך למצוא את מעין המים הצלולים שבך שיש בהם אהבה, חמלה קבלה עצמית וסליחה שגם הם כוחות עצומים. בהחלט אפשר לשלב בטיפול פסיכולוגי גם טיפול קבוצתי אבל שוב אני ממליצה רק על טיפול אצל איש מקצוע מוסמך בתחום. המשיכי להאמין בעצמך:)
 

CIsaac

New member
עבודה עצמית

שנה טובה לך, יעלי. יש הרבה רעיונות לעבודה עצמית שתוכלי ליישם. אשתף אותך באחד או שניים - בשמחה, מיד. לפני זה אני מרגיש צורך להזדהות איתך ואני רוצה להביע את תחושתי כשאני קורא שאת עובדת קשה, בלי ציפיות, כדי להמשיך בחיים בצורה הטובה ביותר שזמינה לך. עבודה עצמית ליישם בשלב הזה, כשהמטרה היא למצוא את "שער היציאה" ממעגל הקורבן, תיבנה ממספר שלבים. בשלב הראשון את צריכה לרצות לצאת מהמעגל. (כן, זה ברור - את מבקשת כלים ומחפשת איך - ובכל זאת תמשיכי לקרא, בבקשה). כדי באמת לרצות לצאת מהמעגל את זקוקה לקיים מספר תנאים. 1. להבין שמגיע לך להיות מחוץ למעגל הזה. 2. להבין שטוב יותר לך מחוץ למעגל מאשר בתוכו. 3. לדעת שאת בלבד אחראית למה שקורה איתך. 4. בעצם - את יכולה להמשיך ולהשלים את הרשימה כפי שהיא מתאימה לך, את יכולה - זה ברור. השלב הבא, נראה לי, יהיה די אינטואיטיבי לך - כשיגיע. העבודה הזו אינה פשוטה. עד כמה שהדברים נראים פשוטים וטריביאליים - הם לא. זו עבודה להרבה זמן. מה שאני רוצה להמליץ לך כדי לקצר את התהליך בצורה מאד משמעותית (וגם כדי לעבור אותו בצורה יותר בטוחה), זה להיעזר באנשי מקצוע. כל אזרח במדינת ישראל זכאי לעזרה של פסיכולוג בתשלום מאד סמלי ואם את מעוניינת את יכולה לפנות אלי במסר ואסביר קצת יותר. מה שאיש מקצוע יכול לעזור לך זה בעיבוד הרגשות הקשים שקיימים בך באופן טבעי, כך שיהיו פחות דומיננטיים, וכך תוכלי לנוע קדימה בצורה מאד משמעותית. ראיתי שענבל, רונן ומרים ממליצים לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. את מוזמנת (ואני בטוח שכולם שותפים להזמנה - אף שאני כותב רק בשם עצמי) במקביל לעבודה עם איש מקצוע, לשתף אותנו במה שעובר עלייך, במחשבות שלך וההתלבטויות שלך. נשמח לקרא את שתבחרי לשתף - וגם להגיב. שתהיה השנה הזאת לך שנת יציאה לחירות נפשית. בהצלחה איציק
 
למעלה