מה שאנחנו עשינו
קודם כל לגבי פלואור - הנחיית משרד הבריאות כיום, היא לתת פלואור רק לפי המלצת רופא השיניים ולא באופן גורף, גם באיזורים בלתי מופלרים. אנחנו הפסקנו לתת, גם בגלל ההמלצה, וגם בגלל תחושה שזה לא עושה טוב לילדים (למרות שהשינניות טענו שהן לא מכירות רגישות לפלואור). הם בולעים את משחת השיניים, ויש בה קצת פלואור. לגבי הטיפול בשיניים - עד שיצאו הטוחנות הראשונות, השתדלנו (שזה אומר בעברית, לא באופן קבוע) לצחצח עם חיתול בד. ולקוות שזה מספיק. הטוחנות כבר דורשות טיפול יותר קפדני בגלל הצורה שלהן, והתחלנו לצחצח במברשת וקצת משחה (עשה את זה יותר נחמד). הם כבר היו בני שנה ורבע נדמה לי, ובכל אופן, השימוש במשחה, העקביות, וגם כל מיני משחקי צחוק תוך כדי, הפכו את הצחצוח לנחמד ופשוט. היום, לפעמים הם לא רוצים לצחצח, אבל אם אני מסכימה (ואני מסכימה) הם מתחילים לבכות, כי הם כן רוצים לצחצח.... לגבי בקבוק - מאד כדאי לא להתרגל לשתות בקבוק במיטה. מעבר לכל מיני סיבות חינוכיות ובטיחותיות, זה גם רע לשיניים. אנחנו צחצחנו שיניים (לפי התיאור למעלה) לפני הבקבוק האחרון (ובבוקר אחרי הבקבוק הראשון). הבקבוק סייע לרגיעה וכניסה לאווירת שינה, ולעיתים גם נרדמו במהלכו, אבל אז הנחנו אותם במיטה (לפעמים התעוררו, לפעמים לא) - ללא הבקבוק. עדיין זה לא מאד בריא, אבל ככל שגדלו, התמעטו הפעמים שהם ממש נרדמו עם הבקבוק והבעייה נעלמה. זה גם הקל בהמשך על הפסקת ארוחת הבקבוק לפני השינה.
מראש לעונים.