אגב,
עכשיו, כשנסעתי לאכול ארוחת צהריים, נזכרתי במעשה שהיה, אותו שמעתי מפי בעל מלאכה ליטאי שבא לעשות מלאכתו נאמנה בביתי. וגופי דעובדא הכי הוה: פעם בעל מלאכה זו נקרא לעשות עבודה בבית של אחד האברכים, [חשוב לציין שמלאכתו קושרה קשר הדוק דווקא למה שנתפס כתחום שיפוטה של האישה - מראה הבית!] והועלו הצעות ונושא המלאכה נידון בכה וכה. האשה הביעה את דעתה. אולי זה לא תאם את רצון הבעל, אינני יודע, אבל, הבעל הגיב לדברים במילים הללו (שלא ימושו מזכרוני), בנוכחות האשה: "אל תקשיב לה, אני כאן הקובע". מספר בעל המלאכה: פני האישה האדימו; אך היא שתקה. בלי אומר ובלי דברים, בתוך רגע, עזבתי את הבית בטריקת דלת, ולא יספתי לראות את הבית של הבן*** הזה [הוספה שלי...] עוד. סיפור. לא?
