הנה לך , מפרשת השבוע .....
לקוטי הלכות אורח חיים , הלכות ברכת השחר הלכה ה אות מו. ובשביל זה נתקשה משה מאד על מעשה המנורה כמו שאמרו רז"ל. וביותר מבואר במדרש רבא פרשדת בהעלותך פרק ט"ז מובא בילקוט הראובני פרשת תרומה שנתקשה בה מאד ואפילו כשהשם יתברך גילה לו חזר ושכח מעשיה כשירד, וחזר ועלה ושאל ופירש לו וחזר ושכח וכן כמה פעמים. עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה מיד וכו' ומיד עשה אותה בצלאל. התחיל תמה ואמר אי כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשיתי לעשותה ואתה שלא ראית עשית מדעתך. בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשייתה על כאן לשונו. וכן רואה ישתומם על המראה הזאת, איך יתכן שמשה לא ידע ונתקשה כמה פעמים על עשייתה ובצלאל עשה אותה מיד. ואם מחמת שהיה מעומד בצל אל כשהראה הקדוש ברוך הוא למשה עשייתה, הלא משה בעצמו בוודאי עמד שמה והשם יתברך בעצמו למד עמו וגילה לו עשייתה פעם אחר פעם ואף על פי כן נתקשה כל כך. ובצלאל שעמד רק מצדו בצל אל השיג לעשותה מיד, אם רבי לא שנה חייא מנלי'. אך מה שאפשר להבין בזה מרחוק אנו מחוייבים לחתור ולפרש דברי רז"ל הקדושים העמוקים מאד מאד. כי בודאי משה נתקשה מאד מאד כמה פעמים במעשה המנורה שהוא בחינת לעשות כלי קדושה ונוראה כזאת שיוכל להאיר על ידה הארת הרצון דקדושה בכל ישראל. בכל אחד ואחד מישראל בכל מה שיעבור עליו כל ימי חייו. שבכל מיני חושך ובכל מיני ירידות ונפילות שיעברו עליו בכולם יתברך בתוקף הרצון שיאיר לו לעלות מכולם כנ"ל. כי בודאי קשה מאד להשיג השגת עשיית כלי נפלאה כזאת. בפרט שכבר ראה משה בעיניו מה שנעשה בזה העולם שאחרי כל האותות נוראות שעשה עם ישראל ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו' אחר כך עשו מה שעשו וכנ"ל. והבין וראה כמה וכמה קשה לעזור לבעל בחירה. על כן לא היה יכול להשיג ולהכניס בדעתו עשיית המנורה שהיא בחינת הארת הרצון בתיקונים נפלאים כאלה המרומזים בשבעה קני המנורה וי"ח פרחים וט' כפתורים וכ"ב גביעים שכולם עולים מ"ט כנגד מ"ט ימי הספירה שעברו על ישראל ואחר כך קיבלו את התורה ביום החמישים כמבואר כל זה בכונת האריז"ל. ומובא שהוא שורש התורה בחינת שער החמשים שהוא שורש התורה שלא השיג משה בחייו רק בעת הסתלקותו נסתלק לשם. כי שם הוא בחינת רצון העליון בחינת רצון שברצונות שמכניס תוקף הרצון דקדושה בלב כל ישראל שיאיר להם בכל מיניחושך וכו' כנ"ל ועל כן נתקשה על זה מאד. אבל בצלאל שהוא בחינת התלמיד ההגון, הבין וראה בצלאל, שמה שנתקשה משה כל כך הוא מחמת עוצם ענותנותו הגדולה שהיה עניו מאד ולא רצה להחזיק טובה לנפשו. וכמבואר במקום אחר בר"מ פרשה בהעלותך. ועל כן נתקשה כל כך ולא הבין איך יעשה מנורה בתיקונים כאלו שיאיר הרצון לנצח וכו' כנ"ל. מחמת שהבין שהדבר תלוי בו שצריך שיהיה נכלל כל כך ברצון העליון עד שיוכל להכניס הרצון לנצח בכל ישראל. והוא בענותנותו לא היה יכול להשיג שיהיה לו כח כזה על כן נתקשה מאד מאד על זה. אבל בצלאל תלמידו הבין מרחוק גדולת רבו משה שאדרבא מחמת ענותנותו הגדולה כל כך הוא נכלל בתכלית הביטול ברצון העליון. כי שם אי אפשר להכלל בשלימות כי אם על ידי תכלית הענוה והביטול כמו משה. על כן בצלאל בחינת התלמיד השיג מיד עשייתה כי הוא אמר אני בטוח בכחו של זקן שהוא משה רבינו שבודאי אעשה אותה ואגמור אותה כראוי. כי אני מאמין בכחו של רבי שבודאי יגמור ויגמור ויכניס הארת הרצון בזה העולם עד שאייר להם בכל מיני חושך. כי הצדיק האמת אינו יכול לידע מגדולת עצמו כל כך מגודל הביטול והענוה שלו כמו שיוכל להשיג מרחוק בחינת התלמיד. כי הבין שמחמת זה בעצמו שנתקשה כל כך על עשייתה שזה מחמת ענותנותו על ידי זה דייקא יגמור התיקון של המנורה הנ"ל שהוא הארת הרצון וכו' כנ"ל. ועל כן בצלאל דייקא עשה אותה כראוי והכל בכחו של משה רבו וכנ"ל:
)