שמעון דהאן ..

[הדר ביטן]

שמעון דהאן .. ../images/Emo16.gif

שמעון דהאן, בית שמש.. חניך תנועת בית"ר 11.12

_______________________________________ זו הפעם השנייה שאני רושמת לך מכתב. חבל שהפעם זה מנסיבות כאלו. לא ידעתי. שיצאו ממני כל כך הרבה דמעות אחרי כל כך הרבה זמן. היום הבנתי שזה באמת נגמר... כששמעתי אתמול (היום ) את הבשורה הייתי בשוק, כנראה באמת בשוק כי רק עכשיו זה נקלט. כל היום הזה היה משוגע, אבל מה זה כבר חשוב, מה? עכשיו כשהידיעה על מותך חלחלה, אני מבינה שהחיים לא יראו אותו דבר אומרים שהרבה אנשים נכנסים לחיים שלך , ורק החשובים משאירים חותמת החותמת שלך היא סמל, החשיבות שלך אצלי היא תמיד תישאר בתור אהבה ראשונה! חבר ראשון, שלב ההתבגרות שלמעשה כמה חודשים סבב סביבך. אהבה שלך, האושר שגרמת לי, כול הביטחון שהענקת לי אני זוכרת אותנו ביחד צוחקים ברגעים היפים ועצובים ברגעים הקשים, אתה מחזיק לי את היד ובחיבוק חם מסיר את כל הכאב עברנו הכול ביחד ימים טובים והיו גם ימים רעים,אבל התגברנו על הכול ביחד כי זו אהבה. לא הפסקת להגיד לי כמה אני חשובה לך.. אז איפה אתה עכשיו? חברים שלך יושבים בבית שבורים. אני יושבת פה מנסה לתאר את כול התקופה שעברנו . לתאר אותך, אבל אי אפשר אני לא מכירה הרבה אנשים שמצליחים להיות אדישים, רעבים 24 שעות , אהובים, ספונטאניים , נוחים, מפונקים ומפנקים. אני יכולה להמשיך לשבת עוד הרבה שעות מה שבעצם אני עושה כבר שעתיים וחצי מאז שחזרתי מההלוויה ולנסות לפרוק כאב, תחושות. זאת הייתה הפעם הראשונה שבכיתי עלייך, הפעם הראשונה שהתאבלתי... הפעם הראשונה שהבנתי את מלוא החסר שלך... לא האמנתי שדמעות כאלו כבדות ירדו מעיניי, ועוד בתקופה הזו של חיי. והדמעות האלה שעכשיו מרטיבות לי את הידיים ואת המקלדת הן רק חלק מהכאב הזה יש לי חור בלב. שאף אחד לא יכול למלא חוץ ממך.. כי אני חושבת עליך כל הזמן. ואני מתגעגעת .אני חושבת על כל מה שהיה , כל מה שאמרתי , כל מה שעשיתי על הפעמיים שיצאתי לא בסדר , על הפעמים שנפגעתי. ואני עדיין מתגעגעת! אני מרגישה שאני רושמת משהו בלי התחלה ובלי סוף המערבולת של התחושות שעוברת בתוכי לא נותנת לי מנוח אני משתגעת מהמצב הארור הזה. יש עוד מילים שמהדהדות בראשי שאמרת לי, כואב לי,שורף לי..הכול ביחד "תסתכל בעיני לא תמצא בהן כלום.. השמחה התחלפה במבט כה עצוב..." יושבת בוכה ומתגעגעת שמעון,לעולם לא אשכח אותך .. 11.12 ת.נ.צ.ב.ה

 

[0 דרורוש 0]

הדר, ריגשת אותי... והחלטתי לכתוב גם משהו

מצער לשמוע, באמת. לא יצא לי להכיר אותו לעומק, אבל ידעתי מי הוא, גם מקורס ג' באוגוסט 2005. אתמול בחדשות בצהריים שמעתי ידיעה על נער בן 18 מהמרכז שנסחף בחוף הים בחיפה. אמרתי לעצמי בלב "אוי" כזה, כמו שתמיד אומרים ששומעים משהו עצוב, אבל עם ערך מוסף, כי הוא בגילי...וניסתי לחשוב על מה הוא יפספס בחיים..ועל הצבא ועל הכל. זו בכלל תקופה מבולבלת, שיוצא לי הרבה לחשוב על החיים, ועל כאלה שלא בינהם. רק לפני מספר ימים הנחתי טקס לזכרם של שני חברים שלי שנרצחו בפיגוע במומבסה לפני 5 שנים, ואמרתי בדיוק את אותם דברים: רק 5 שנים? ובעצם- כבר 5 שנים? מה הספקנו לעשות בהם.. אבל אין מה לעשות, זה הטבע, ואלו החיים, ויש שיגידו - "נסתרות דרכי האל", אני אומר: ברורות וצלולות דרכי האל. תבינו לבד. תהיו חזקים, מי שקשה לו. לנחם את המשפחה, בטוח שאי אפשר, אבל להיות לידם ולחמם- תמיד.

 

[MS6]

../images/Emo16.gif

להלן כתבה שלי שהולכת להתפרסם בעיתון בבית שמש: במהלך קורסי ההדרכה למדים המדריכים לעתיד על דרך ההתנהלות המבוקשת מול החניך, הם למדים שמדריך צריך לדעת איך לתמוך בחניך ואיך לנזוף בחניך, איך להעביר ביקורת ואיך להלהיב ולסחוף. אבל להספיד חניך? את שמעון יצא לי להכיר באביב 2005, שמעון, אז תלמיד כיתה ט', הצטרף לבית"ר אחרי מסע גיוסים שערכנו בפירסט. מטרתנו הייתה צירוף מדריכים פוטנציאלים למעו"ז לקראת קורסי ההדרכה אשר התקיימו בקיץ של אותה שנה. כששאלתי אותו למה הוא רוצה להצטרף לבית"ר הוא חייך ולא נתן ממש תשובה משמעותית, הוא זרק משהו בנוגע לכך שהחברים שלו שיכנעו אותו ולכן הוא רוצה הצטרף אבל לא יותר מזה. תשובה מעקמת פרצוף משהו שלא מבטיחה רבות, אבל החיוך המתנצל שליווה את התשובה הותיר בי רושם. ומי שהכיר את שמעון מכיר את החיוך הזה. שמעון היה אדם שחייך כל הזמן, אני מתקשה לזכור רגעים שבהם לא ראיתי אותו מחייך, הוא חייך כשהיה רע וחייך כשהיה טוב, הוא עשה הכל עם חיוך. הוא גם היה חניך נוח במיוחד, מאופק, לא קולני, שקט ובד"כ קשוב. גם בפעולות המסובכות והמורכבות ביותר הוא ידע להשתתף ולקחת חלק. תכונות קריטיות אלה הפכו אותו לחניך המושלם. נהנתי ממנו כחניך וגם נהנתי ממנו כמדריך, שכן לאחר קורס המד"צים הדריך שמעון במעו"ז את אחת השכבות הצעירות, ובסיום שנת ההדרכה החליט לקחת על עצמו את תפקיד דובר המעו"ז, תפקידים אותם ידע לבצע בהצלחה. השנה יצא לי לראות את שמעון פחות, י"ב היא שנה קשה ואצלנו בבית"ר נוהגים לטפח את השכבות היותר צעירות, אך תמיד כשדיברנו הוא התעניין ותמך, והכל שוב עם חיוך. שמעון יחסר לנו מאוד, מותו הותיר את חניכי המעו"ז בתדהמה. תפקידה של בית"ר כתנועת נוער היא לחנך ולעצב את חבריה ברוחו של זאב ז'בוטינסקי וכך לנסות להפוך אותם, אפילו במעט, לאנשים טובים יותר ומשפיעים יותר בחברה הישראלית. אך המקרה של שמעון שונה, שמעון לעד יהיה בן 17, ולכן כאן תפקידנו כתנועה לשמר את זכרו ולהוקיר אותו כך שגם עוד שנים חניכי המעו"ז ישמעו על אותו אדם ועל אותו חיוך כ"כ מיוחד. יהי זכרו ברוך.

 

[מנדה1]

../images/Emo16.gif

אומנם אני לא מכירה אותו אבל תמיד חבל לשמוע על אדם שמת.. ובמיוחד כואב אם הוא בית"רי.. תזכרו שאני פה בשביל לתמוך ובכל מה שאתם צריכים..! יהיה זכרו ברוך

 

[אורושית15]

../images/Emo16.gif

 

[shanimoshe9]

../images/Emo16.gif

מממ..הדר, הצלחת לרגש אותי אני משתתפת בצערך ובצער המשפחה יהי זכרו ברוך!

 

[betarishon]

../images/Emo16.gif

 

[ברוש יצחק]

../images/Emo16.gif

 

[ליאור רביבו007]

../images/Emo16.gif

 

[who is this]

../images/Emo16.gif

יהי זכרו ברוך