שמנים מלידה...

[Blue Rose]

שמנים מלידה...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4411889,00.html

אז יש פה סיפור על אמא שילדה בלידה טבעית תינוקת במשקל 6 ק"ג.

יש מאחורי זה כנראה סיפור של סכרת הריונית שלא אובחנה.

לא כתוב משקל האם, כן ברור שמדובר בתינוקת במשקל יוצא דופן בת ימים ספורים....ומבחינתי באם שעבדה קשה פי כמה ממני כדי ללדת....

אבל למה התגובות האלו?
מה רע בלאחל מזל טוב? בלשאול למה לא אובחנה האם כראוי?

רוזי! שתינוקות עושים לה טוב... וטוקבקיסטים את ההפך בד"כ....

 

[קליספרה]

בורות וטפשות

התערובת הכי גרועה שיש
ולצערנו רבים מהטוקבקיסטים לוקים בתסמונת.

 

[צלמת טבע]

רוזי, זה בסה"כ מנגנון הגנה נפשי...

אם אישה תספר לעמה שהילד נולד ענקי כי אולי היתה לה סכרת בגלל שהיא שמנה - היא יכולה "ללהגן" על עצמה בכך שהיא לא תהיה כזו שמנה בזמן ההריון.

ואם מישהו יחשוב תמיד שתאונות דרכים הן בגלל מהירות מופרזת - הוא בעצם מנסה לגונן על עצמו בכך שאם הוא יסע במהירות נורמלית - הוא לעולם לא יפגע בתאונה.

וזה לא משנה שסוכרת (הריון או רגילה) יכולה לקרות לכל אחד בכל משקל ושיש לה רקע כנטי שלא קשור להשמנה. וזה לא משנה שכל אחד מאיתנו יכול להיות נהג מושלם - אם יש נהג אחר שנוסע כמו משוגע או סתם לא שם לב, אנחנו יכולים להיות בתאונה קשה. העניין הוא שהכביכול יכולת הזו "להמנע" מאסונות נותנת לנו תחושת בטחון.

 

[PantherettePitz]

שאלה לגבי מה שכתבת

על הרקע לסוכרת בהריון: נכון שהיסטוריה משפחתית של מקרי סוכרת בהיריון מהווה גורם סיכון, אבל גם השמנת יתר מוכרת כגורם סיכון לכך, וגורמי סיכון הם מצטברים (ואפילו מעבר - הרבה פעמים שני גורמי סיכון לא נסכמים יחד אלא מביאים לסיכון כללי גבוה יותר).
עכשיו, אם נלך לפי הדוגמה שלך, הגישה שלי היא להתייחס להשמנה בערך כמו לנהגים האחרים בכביש: הם יכולים להזיק לך, אבל המציאות היא שהם שם, וניסיון לשינוי המצב ככל הנראה לא יצליח וגם אם כן ייקח זמן. ובמציאות הזו צריך גם להיזהר כדי להקטין את הסיכון לתאונה אבל גם להיות מסוגלים לנהוג בהרגשה טובה ולא להיות בחרדה שמונעת ממך לעלות לכביש.
מה שאת כותבת פה, ושנכתב פה בעוד הודעות, או שאומר שאת לא מאמינה שהשמנת יתר בכלל מהווה גורם סיכון (במקרה הזה לסוכרת בהריון), או משהו שנשמע מקביל ל׳טוב, בכל מקרה כל נהג גרוע יכול להרוג אותי אז אני אסע 180 קמ״ש כי מה זה כבר משנה׳. אז זה משהו שאני לא חושבת שאני תמיד מבינה בהודעות פה: מבחינתך אם בכל מקרה יכולים להיות גורמי סיכון אז אין טעם להתייחס להשמנה כאחד מהם, או שאת פשוט לא מקבלת את זה שהשמנה נחשבת לגורם סיכון, או משהו אחר (שבבירור לא הבנתי)?

 

[צלמת טבע]

האם ההשמנה היא זו שגורמת למחלות האלו...

או שבעצם מה שגורם להם זה אורח חיים מאוד ספציפי שיכול לעודד גם השמנה?

למה אני מתכוונת? נניח שאני הייתי אוכלת כל יום חמש חפיסות שוקולד (דוגמא תיאורטית לחלוטין). במצב כזה, הייתי חושפת את הגוף שלי להמון סוכר שהיה מסכן אותי לחלות בסוכרת, אבל גם גורם לי להשמנה. באותה מידה, אם הייתי נכנסת למשטר של דיאטה - במצב הזה הייתי מורידה את השוקולד, ובכך בעצם הייתי מרזה וגם מקטינה את הסיכון שלי לסוכרת. אבל בעצם הגורם לסיכון לסוכרת היא לא ההשמנה עצמה - אלא אןורח חהיים שגרם לי גם להשמין.

או דוגמא אחרת - אני יכולה לעשות ספורט בטירוף כמו ב"לרדת בגדול", ולרזות - או שאני יכולה לצאת 3 - 4 פעמים בשבוע להליכה עם חברה בפארק הקרוב. אז נכון שעם מה שעושים ב"לרדת בגדול" הרבה יותר יורדים במשקל - אבל מבחינת השפעה בריאותית, גם להליכה בפארק יש יתרונות וגם היא פחות מסוכנת מבחינת פציעות או נזקים אחרים לגוף מאשר לעשות ספורט מטורף ומוגזם.

בשורה התחתונה - אני מאמינה שהמשקל פחות קריטי מאשר הרגלי אכילה וספורט נכונים, ושלא צריך לקחת גם אותם לקיצון של דיאטת כסאח כדי שהם יועילו בריאותית יכול להיות שהם יגרמו להרזיה ויכול להיות שלא - אבל לדעתי עליהם צריך לשים דגש ולא על הרזיה בלבד.

 

[PantherettePitz]

העניין הוא שזה לא מדויק

כלומר - האם עדיף להיות שמנה כי את אוכלת חצי קילו שוקולד ביום או כי את אוכלת בצורה מאוזנת אבל יותר מהדרוש? כמובן שהאופציה השנייה. האם עדיף להפסיק לאכול ולהתעמל כל היום כדי להגיע למשקל מסוים תוך זמן כלשהו או לאכול בצורה בריאה ולהתעמל במידה ולרדת באותו פרק זמן פחות במשקל? גם כאן כנראה שהתשובה ברורה.
אבל אורח חיים הוא דבר אחד. להשמנה - כלומר, לאגירת אנרגיה עודפת בצורת שומן (וזה מה שקורה לאנרגיה עודפת שתקבלי מכל סוג מזון שהוא) - יש השפעה בדמות שינויים מטבוליים ואחרים שהיא גורמת.

אני חייבת להודות שלפני שהתחלתי ללמוד גם אני חשבתי שיש בלבול ושהקשר בין השמנה למחלות שהיא נחשבת גורם סיכון להן הוא פשוט בזה שהדברים נובעים מאותו מקור. כשלמדתי על שומן, על התהליכים שהוא מעורב בהם והשפעתו על גורמים שונים בגוף, הסתבר לי שגם אם מה שחשבתי נכון במידה מסוימת, הרי שההשפעה העיקרית של שומן בגוף היא לא באופן שבו הוא נוצר אלא בעצם נוכחותו.
מבחינתי, זה אמנם שינה את התפישה שלי לגבי הסיכון שבהשמנה אבל לא את הדעה הבסיסית שלי - השמנה זה מצב שקשה ובעייתי מאוד לשנות, בעוד ששינוי אלמנטים מסוימים באורח החיים גם הוא קשה אבל אפשרי הרבה יותר (במיוחד אם השינוי הוא הדרגתי). לכן, אם אדם שמן מחליט לנסות לרזות אפשר לתת לו כמה תמיכה שהוא רק צריך, אבל צריך לצאת מנקודת הנחה שאפשרות סבירה מאוד היא שזה לא משהו שיצליח לטווח ארוך, ומאחר של״יו יו״ יש השלכות בריאותיות גרועות יותר מאשר להישארות במשקל המקורי (כי בכל ירידה ועלייה המשקל שלוזר כולל יותר שומן), עדיף לנסות להתמקד במה שיעשה את אותו אדם בריא יותר לטווח ארוך בסבירות גבוהה יותר.

 

[צלמת טבע]

אבל כפי שאת אומרת - קשה לשנות השמנה

וקשה קצת פחות לשנות הרגלי אכילה. ועובדתית, מחקרים מדעיים גילו שלעיתים דווקא השמנה לא מזיקה כפי שרצו שהיא תזיק - לדוגמא יש מחקר שמראה שאנשים שמנים מאוד מתאוששים יותר טוב מהתקפי לב מאשר אנשים רזים.

ומעבר לעובדה שההצמדה הזו בין השמנה למחלות גורמת לאפליית שמנים, היא גם גורמת נזק לאנשים רזים שלא מודעים לכך שבגלל שילוב של גנטיקה והרגלי אכילה / התעמלות גם הם יכולים לחלות.

 

[PantherettePitz]

אני לא ממש מסכימה איתך

כי אני חושבת שדווקא הבידוד של ההשמנה בפני עצמה - לא משנה מה גרם לה - כגורם סיכון, יאפשר להפריד את ההשמנה מאורח חיים לא בריא שעלול גם להוביל אליה, וכך דווקא יוריד מיתוס אחד לגבי השאלה "למה אנשים שמנים". במצב הקיים היום יש טשטוש בין שני גורמי הסיכון האלה, ואדם שמן שהולך לרופא נתקל אוטומטית בהנחה שהוא אוכל שוקולד כל היום ולא עושה שום פעילות ולכן הוא שמן - מה שממש לא בהכרח נכון.
לדעתי דווקא אם תהיה הכרה בכך שעצם ההשמנה מהווה גורם סיכון נפרד, תהיה אפשרות להתייחס להשמנה כאל מצב שלפחות כרגע הוא נתון (כמו למשל סיפור משפחתי שאי אפשר לשנות אותו הרי) - כן להקפיד על בדיקות תקופתיות שרלוונטיות לגורם הסיכון הספציפי הזה, וכן לדבר על כך שאם יש גורמי סיכון אחרים שמקורם באורח החיים רצוי לצמצם אותם (לאו דווקא הרגלי אכילה), אבל לא להניח שכל הגורמים השונים הם אותו דבר. אני חושבת שזה גם יאפשר לאנשים שמנים לקבל יחס שמותאם יותר למקרה הספציפי שלהם וגם יאפשר יותר לדבר על אותם גורמי סיכון שיכולים במידה שווה לחול על אנשים רזים.

למחקר שהזכרת לא התייחסתי, כי אמנם מצאתי התייחסויות אליו בעיתונות בארץ ובעולם אבל לא מצאתי את המחקר עצמו ואני לא יודעת מה הסיבה שהוא לא פורסם (יכול להיות שהוא עוד לא הסתיים ויכול להיות גם שמשהו בשיטות המחקר לא היה תקין). לעומת זאת, מה שמכונה "פרדוקס ההשמנה" מוכר ונחקר כבר שנים. העניין הוא ש"פרדוקס ההשמנה" מדבר על התאוששות לאחר אירועים לבביים/מוחיים/מחלות לב וכלי דם (למשל: סיכויי החלמה לאחר צנתור; הסיכון למוות במהלך אשפוז לאחר אירוע לבבי), ובמקביל יש מובהקות סטטיסטית ברורה לגבי הסיכון הגדול יותר של שמנים לעבור את אותם אירועים או לחלות באותן מחלות. זה אומר שלאדם שמן יש סיכויי התאוששות טובים יותר מהתקף לב אבל גם סיכויים גבוהים יותר לעבור אותו. בנוסף, אחת התיאוריות שנחקרות בשנים האחרונות מציעה שהסיבה לקיומו של "פרדוקס ההשמנה" היא שסטטיסטית שמנים עוברים אירועים כאלה בגיל מוקדם יותר מאנשים רזים (יש מובהקות סטטיסטית לכך). לכן הגישה היום היא שאדם שמן שכבר עבר אירוע לב יכול להות רגוע יותר לגבי סיכויי ההחלמה שלו, אבל שלפני אירוע הלב עדיין עדיף לא להיות שמן מבחינת דרגת הסיכון.