שמנה בראש

almonit22

New member
שמנה בראש

שלום לכולן
ראשית אני רוצה להתוודות בפניכן ולומר שאיני בחורה שמנה.
מי שמכיר אותי וישמע שנכנסתי לפה יחשוב שאני צריכה אשפוז
כולם חושבים, רואים, יודעים שאני רזה ויש שיגידו שאף מידי ולא מעט ממליצים לי להעלות לפחות עוד 5 קג אז אראה בעינהם יותר יפה אלא שאני לצערי לא רואה את עצמי במראה ככה.
מה שאומר שאני שמנה בראש.
זה לא שאני מסתכלת במראה ורואה בחורה שמנה, ממש לא, אני יודעת שאני רזה אלא שאני מכירה את הגוף שלי כל כך טוב כך שגם אם אני עולה 200 גרם אני מרגישה.
גם אחרי ספורט כשהרגליים מעט נפוחות מהשרירים, או בזמן וסת כשהגוף מעט נפוח מהצטברות נוזלים- אני שמה לב לכל שינוי בגוף שלי .
לפעמים אני אומרת לעצמי די, מספיר כי זה גובה ממני המון אנרגיות כל ההתעסקות הזאת בגוף, וכשהעליה נובעת מגורמים לגיטימים כמו בזמן וסת כפי שצינתי אז אני כביכול מודעת לזה שזה מצב זמני ויחלוף עוד כמה ימים אבל בכל זאת מבואסת מאוד בימים אלו. ואם אני עולה 1-2 קג במשקל כי פשוט עליתי אז בכלל אין על מה לדבר.
מה עלי לעשות כדי להפטר מהתחושות הנוראות והפחד להשמין, מה לעשות כדי לא להיות שמנה בראש, כדי לקבל את עצמי גם אם מעט אעלה במשקל, איך לאהוב את עצמי כמו שאני?
מקוה שתתנו לי איזו עצה שתוציא לי אחת ולתמיד את הגוקים מהראש :)
 

goolo1

New member
אני לגמרי מכירה את התופעה

את לא לבד, יש לי חברות מהממות שחיות באותה תחושה, בדרך כלל זה השתקפות של משהו אחר בחיים שלהן, הרבה פעמים השליטה על הגוף שלנו נותנת לנו תחושה של שליטה על החיים, יש כל כך הרבה כאוס מסביב וכל כך הרבה דברים שלא תלויים בנו קורים לנו בחיים אז הצורך בשליטה גובר והשליטה על המשקל ועל הגוף זה הדרך להרחיק את הכאוס, אין לי פתרונות קסם בשבילך אבל אולי הנקודה שהעלתי תאפשר לך להסתכל על הדברים אחרת ולהסתכל על האובססיביות כלפי המשקל בצורה שונה.
 

noamko80

New member
שלום אלמונית...

גם אני רזיתי הרבה והחזקתי באותו משקל 3 שנים עד שהגעתי למצב שמספיק!!!
אני מתאמנת יום יום בחדר כושר, גם כשהגוף שלי כואב ובראש שלי היה עובר לי בראש כל פיפס שהייתי אוכלת והייתי מוותרת על הרבה דברים שהרבה פעמים קינאתי באנשים שיכלו להרשות לעצמם.
לי זה די נמאס. אומנם אני עדיין בחדר כושר אבל החלטתי שאהיה יותר גמישה עם עצמי ואתחיל ליהנות גם מאוכל. אני לא מתכוונת שעכשיו אתחיל לאכול בורקס כל שני וחמישי אבל אם אני מתארחת באיזה מקום ויש בורקס על השולחן, ממש לא אמנע מעצמי ליהנות ממנו.
אני יודעת שאעלה במשקל אבל יודעת גם שאהיה הפילו יותר מאושרת ממה שהייתי ב- 3 שנים האחרונות.
התגעגעתי לנועם השמנמנה.
זה אכן בעיה פסיכולוגית שמצריכה טיפול פסיכולוגי, שיחות עם יועץ או כל דבר אחר שתביני שזה לא נורא גם אם עלית קצת במשקל (דרך אגב, גם אני כשהייתי יותר רזה אנשים אמרו לי שזה לא יפה לי ואני צריכה להעלות לפחות 5 קילו) :)
בהצלחה.
 
יקירתי...

כמו שכתבו לך פה, זה תהליך - אבל את לא היחידה שעוברת אותו. נשים רבות מרגישות שמנות ולכן "לא שוות".

עצם זה שאת מודעת לזה שהמחשבות האלו לא בריאות ושהן זקוקות לטיפול, ושאת כותבת פה אצלנו - זה כבר צעד ענקי קדימה, כי את מבינה שאת צריכה להרגיש טוב עם עצמך בלי קשר למשקל. יש גם פורום מקביל בשם "הפרעות אכילה" שבו אולי יוכלו לעזור לך, וגם אולי טיפול אצל פסיכולוגית (אפשר לדעתי לקבל דרך קופת חולים) יוכל לעזור?

בכל מקרה את מוזמנת להמשיך ולכתוב פה.
 

Blue Rose

New member
אני מקווה שהדוגמה תעזור לך...

אני לא יודעת אם יש לך ילדים...אבל מבחינתי זה בערך אותו הדבר....

דיברתי לפני כמה ימים עם אמא של ילדה מהפעוטון של הבן שלי. דיברנו על חוסר השינה...
דיברנו על איך בימים שבהם הילדים ישנים יותר טוב, אנחנו מתוחות וקמות לבדוק שהם בסדר. למה????

אז כן. שמי רוזי ואני אמא שמנסה להשתחרר מהדאגות.

לדעתי אני מצליחה לא רע בכלל, אבל קורה לי שאני שומעת איזה רעש קטן מהחדר שלו ואני צריכה לפשוט להחזיק את עצמי לא לקום אליו. שאם הוא יהיה צריך אותי הוא ימצא דרך לקרוא לי- אם בבכי או ב"אמא..."
אני בכלל משוגעת - מאז שנולד לי הבכור לפני 7 וחצי שנים...אני ישנה עם משקפיים- לא רוצה לבזבז שניות יקרות על איתור משקפיים והרכבה שלהם...למי אכפת מזה כשהילדים צריכים אותי?

אז הנה, אני, אדם כביכול נורמלי...אבל מתחת לפני השטח, אני נלחמת בעצמי כדי לעשות מה שאני יודעת שנכון. זה לא יקח רגע, וגם לא יום, אני יודעת שהם מתבגרים וככה ברור לי שזה ישתנה ויתפתח... ברור לי גם שאמשיך לדאוג בלילות כשהם יהיו גדולים- אפילו רק מתוך הרגל....

זו דאגה לא הגיונית, לא ראציונלית. אני יודעת שאני אמא טובה ואהיה שם בשביל הילדים שלי כשהם יהיו צריכים אותי, אפילו אם אתעקב 3.5 שניות למצוא ולהרכיב משקפיים. אז למה בלילה אני צעוקת על עצמי (בראש) תחזרי לישון יא מטומטמת! הוא ישן - למה את לא????

אני חושבת שכשאנחנו מודעים לזה שמשהו לא הגיוני ולא נכון עבורנו- אז אנחנו יודעים שצריך לשנות את זה. כשזה המצב- כמו שאני רואה אצלך- מדובר במאבק יומיומי בין מה שנכון לנו והצורך הזה שמביא אותנו למקומות לא בריאים. התשובה שלי זה שינוי הרגלים- בכח. כשרואים את הנפיחות החודשית מתקרבת- לצעוק על עצמך (בראש או לא- תלוי בך) יא *****! תעזבי שטויות ותתקדמי בחיים. כלום לא השתנה באמת- זה רק בעיניים שלך- תכניסי לעצמך את זה לראש!!!

כמובן- תעשי בסגנון שנוח לך...

הגוף שלך משתנה וישתנה, בין אם בגלל משקל או הריונות, גיל, קמטים, צלוליט,,,זה לא נגדך- שינוי זה לא דבר רע, את לא צריכה להיות אלמונית ששוקלת 50.5 ק"ג במראה א.ב.ג. עם גוף של בת 16 כל החיים..... ולדעתי זה טוב...התחילו לי שיערות שיבה- אני מקבלת אותם באהבה...זה הישג ולא משהו שלילי. הנה, אני אמא דאגנית עם שיערות שיבה...וחיוך.

אולי אנחנו צריכות להגדיר את ההעדפות שלנו בחיים... מה יותר חשוב בחיים? מידת המכנסיים או כמות הפעמים שאת מחייכת...

אוף...שוב נסחפתי...

רוזי! שצריכה להפסיק להיסחף ולהתחיל לעבוד!
 

עלמה88

New member
להוציא אחת ולתמיד

לא בטוחה שאפשר. זה גם לא יקרה מיד. אולי את רוצה לנרמל את היחסים עם האוכל ?
טיפול זו הצעה מצוינת. עדי, עם מטפל שמתמחה בנושא
מדיטציה מדבר אליך? אני שומעת שאת סובלת מהמחשבות, כך אני מבינה את המושג שמנה בראש.
כשעולות מחשבות כאלה עצרי רגע והקשיבי במשך דקה לקולות שסביבך. נסי לזהות 7 צלילים/קולות שונים.
רק דקה.
הרבה פעמים זה "חותך" את המחשבות המעיקות
 
למעלה