FullTimeSpirit
New member
שמירת נגיעה.
בעזרתו יתברך. סייעני ה´ ברוב חסדו וברוב השגחתו ואהבתו זימן לידי החיבור הנפלא של הרב יובל שרלו שליט"א, במאמר אשר דרשתי עליו "נפת תיטופנה שפתותיך כלה, דבש וחלב תחת לשונך", דברי תורה כזוהר הרקיע מזהירים, אשר מופיעים גם ברשת האינטנרט כאור באפילה, נקודת הפנימיות אשר בהמצאה הרעה הזאת הנקראת רשת. וראיתי להביאם לפניכם למען דעת את ה´ בכל דרכיכם והייתם קדושים:איסור "שמירת נגיעה אחד ממאבקינו הבלתי פוסקים בתקשורת הישראלית היא תביעת ההפסקה במונח "מתנחלים". מאבק זה מוזר מעט, כיוון שהתואר מתנחלים בעולמנו שלנו הוא תואר כבוד רם ונישא ולא מונח שיש להתבייש בו. ברם, אנו חכמים דיינו כדי לדעת כי בשימוש במונח זה מדובר בהוצאה מן הכלל, ובסימון קבוצה מיוחדת שהיא חריגה ושונה – לעולם לא ייאמר "חילוני גנב" כיוון שזוהי הנורמה, אך תמיד ייאמר "דתי גנב" כי זו קבוצה חריגה. אף שתואר כבוד הוא להיות חרד לדבר ד´ יש בסימון זה עניין מסוכן מאוד, המניח את השורשים הראשונים לעניינים בעייתיים בהרבה. בבני עקיבא נוצר מונח הלכתי חדש: "שומר נגיעה". מונח זה מסמן את מי שהולך על פי ההלכה בתור קבוצה חריגה, ובעצם קביעתו הוא מלמד כי מדובר בחריג ולא בנורמה. לכאורה גם כאן מדובר בתואר כבוד, למי שנוהג לשמור את דרכה של ההלכה. למעשה מדובר בקביעת נורמה ובקביעת מי יוצא ממנה. על כן, כל המשתמש במטבע לשונית זו, אף שכוונתו לטובה ולהגדיר את עצמו ואת חבירו כנאמנים לדבר ד´, עושה דבר מה הפוך לחלוטין. אין מונח כזה "שומר נגיעה" – המונח היחיד הקיים הוא נאמן לדבר ד´, וזו התביעה שאנו תובעים מעצמנו והזכות להיות שותפים בה. דווקא אנחנו, כמי שחרט על דגלו את החברה המעורבת הצנועה, חייבים לבער את השימוש במונח זה מתוכנו. האידיאולוגיה של החברה בה שותפים בנים ובנות מבוססת גם על ההנחה שחברה זו אינה סותרת את יסודות הצניעות. היא שמה לה קו גבול ברור בין שותפות בחברה לבין מגע פיזי, וקו גבול פחות ברור, שאנו מנסים לקדמו כל העת, בין חברה בה קיימת אווירת קלות וזלזול לבין חברה שהיחסים בין המינים משמשים מופת ודגם לחברה צנועה. הגדרת ההולכים על פי ההלכה כקובצה חריגה מטילה צל כבד על כל דרכה של בני עקיבא בתחום זה. רק מי שיניף את דגל החברה המעורבת הצנועה יוכל לטעון לחיובה של חברה זו – בין אם כדרך בדיעבד במציאות זמנינו, ובין אם הוא סבור שזה מלכתחילה. ברם, אם הוא עצמו לא חי לאור האידיאלים שלו עצמו הרי הוא צבוע ומזוייף ואינו ראוי להעלות דגל כשלהו. על כן יש לבער את השימוש במונח זה, ולא לומר עוד "שומר נגיעה" ובוודאי שלא לומר דבר שהוא חילול השם גמור "לא שומר נגיעה". . אסור לנקוט עוד במינוחים אלו, ובוודאי שלא להיות בין אלה שאינם הולכים בדרך התורה. המינוח הנכון הוא נאמן לדבר ד´ והולך בדרכיו באהבה, השותף בתנועה יקרה המבקשת להעמיד את הצניעות כאחד המעצבים העיקריים של החברה שלנו עצמנו, ומכוחה נזכה גם לטהר את החברה היהודית כולה באורה של צניעות וקדושה. " בבניין בית מקדשינו נחזה במהרה בימינו אמן.
בעזרתו יתברך. סייעני ה´ ברוב חסדו וברוב השגחתו ואהבתו זימן לידי החיבור הנפלא של הרב יובל שרלו שליט"א, במאמר אשר דרשתי עליו "נפת תיטופנה שפתותיך כלה, דבש וחלב תחת לשונך", דברי תורה כזוהר הרקיע מזהירים, אשר מופיעים גם ברשת האינטנרט כאור באפילה, נקודת הפנימיות אשר בהמצאה הרעה הזאת הנקראת רשת. וראיתי להביאם לפניכם למען דעת את ה´ בכל דרכיכם והייתם קדושים:איסור "שמירת נגיעה אחד ממאבקינו הבלתי פוסקים בתקשורת הישראלית היא תביעת ההפסקה במונח "מתנחלים". מאבק זה מוזר מעט, כיוון שהתואר מתנחלים בעולמנו שלנו הוא תואר כבוד רם ונישא ולא מונח שיש להתבייש בו. ברם, אנו חכמים דיינו כדי לדעת כי בשימוש במונח זה מדובר בהוצאה מן הכלל, ובסימון קבוצה מיוחדת שהיא חריגה ושונה – לעולם לא ייאמר "חילוני גנב" כיוון שזוהי הנורמה, אך תמיד ייאמר "דתי גנב" כי זו קבוצה חריגה. אף שתואר כבוד הוא להיות חרד לדבר ד´ יש בסימון זה עניין מסוכן מאוד, המניח את השורשים הראשונים לעניינים בעייתיים בהרבה. בבני עקיבא נוצר מונח הלכתי חדש: "שומר נגיעה". מונח זה מסמן את מי שהולך על פי ההלכה בתור קבוצה חריגה, ובעצם קביעתו הוא מלמד כי מדובר בחריג ולא בנורמה. לכאורה גם כאן מדובר בתואר כבוד, למי שנוהג לשמור את דרכה של ההלכה. למעשה מדובר בקביעת נורמה ובקביעת מי יוצא ממנה. על כן, כל המשתמש במטבע לשונית זו, אף שכוונתו לטובה ולהגדיר את עצמו ואת חבירו כנאמנים לדבר ד´, עושה דבר מה הפוך לחלוטין. אין מונח כזה "שומר נגיעה" – המונח היחיד הקיים הוא נאמן לדבר ד´, וזו התביעה שאנו תובעים מעצמנו והזכות להיות שותפים בה. דווקא אנחנו, כמי שחרט על דגלו את החברה המעורבת הצנועה, חייבים לבער את השימוש במונח זה מתוכנו. האידיאולוגיה של החברה בה שותפים בנים ובנות מבוססת גם על ההנחה שחברה זו אינה סותרת את יסודות הצניעות. היא שמה לה קו גבול ברור בין שותפות בחברה לבין מגע פיזי, וקו גבול פחות ברור, שאנו מנסים לקדמו כל העת, בין חברה בה קיימת אווירת קלות וזלזול לבין חברה שהיחסים בין המינים משמשים מופת ודגם לחברה צנועה. הגדרת ההולכים על פי ההלכה כקובצה חריגה מטילה צל כבד על כל דרכה של בני עקיבא בתחום זה. רק מי שיניף את דגל החברה המעורבת הצנועה יוכל לטעון לחיובה של חברה זו – בין אם כדרך בדיעבד במציאות זמנינו, ובין אם הוא סבור שזה מלכתחילה. ברם, אם הוא עצמו לא חי לאור האידיאלים שלו עצמו הרי הוא צבוע ומזוייף ואינו ראוי להעלות דגל כשלהו. על כן יש לבער את השימוש במונח זה, ולא לומר עוד "שומר נגיעה" ובוודאי שלא לומר דבר שהוא חילול השם גמור "לא שומר נגיעה". . אסור לנקוט עוד במינוחים אלו, ובוודאי שלא להיות בין אלה שאינם הולכים בדרך התורה. המינוח הנכון הוא נאמן לדבר ד´ והולך בדרכיו באהבה, השותף בתנועה יקרה המבקשת להעמיד את הצניעות כאחד המעצבים העיקריים של החברה שלנו עצמנו, ומכוחה נזכה גם לטהר את החברה היהודית כולה באורה של צניעות וקדושה. " בבניין בית מקדשינו נחזה במהרה בימינו אמן.