שמח או עצוב?

[Made in C h i n a]

שמח או עצוב?

בעקבות מספק תהיות שהיו לי ולעוד כמה אחרי ל"ג בעומר, אירועי סוף שנה עם החברים ובכלל עם השכבה, יותר שמחים או יותר עצובים? מצד אחד העובדה שבשנה הבאה רובם יהיו על מדים ולא יהיו בבית כל יום או כל סוף שבוע, ומהצד השני הכייף האדיר הזה של סיום תיכון וצפייה למה שהולך להיות. מה אתם אומרים?

 

[shucina]

זה היה סוג של ...

הבילוי האחרון הגדול לפני הנשף נגיד... כאילו לכולם יש החברים הקרובים כזה ויש את החברים שעושים איתם דברים כמו מדורה גדולה בל"ג בעומר שמכל המדורות הקטנות בסוף כולם מתקבצים למנגל אחד גדול אז זה היה האחרון .. והיה שווה כל רגע והיה כיףףףףף ואמן שנוכל שנה הבאה לשבת גם בקבוצה יחסית גדולה רגש מעורבב כזה... אבל הרבה שמחה שהיה טוב כי יכל גם להפוך למעפן ולההרס בקלות

 

[Liraz 6q]

עצוב עצוב עצוב

אני רואה תמונות מהטיול השנתי וכאלה.. ומבינה שעוד מעט הכל נגמר.. למרות שיש עוד את הנשף ואת המסיבת סיום אבל עדיין.. זה כזה לא מספיק...

 

[n0 id3a]

אממ לא זה ולא זה

אמנם הרבה מהשכבה אני לא אראה יותר, אבל עדיין - יש לנו גרעין קטן שאני מקווה שנשמור על קשר. יש תמונות מטיולים (לא רק השנתי) וזה ממש נחמד לראות את כולם. כי אני יודע שנשמור על קשר גם אח"כ. אני חושב שאמנם פרק בחיים נגמר, אבל מתחיל אחד חדש. אבל כן.. זה קצת עצוב..

 

[white angels]

גם וגם

מצד אחד,סופסוף לסיים בצפר ולהתחיל משהו חדש.. מצד שני זה עצוב כי כולם מתפזרים,ולא רואים את כולם כבר,אולי בצבא פה ושם אבל לא ממש..

 

[דללה]

האמת שהיום דיברתי על זה עם חברה...

מצד אחד אני כל כך רוצה לסיים את התיכון ולהגיע לרגע הזה שאני אוכל להגיד "סיימתי", אבל מצד שני אני מפחדת מהצבא וממה שיהיה אחרי התיכון שאני לא רוצה לסיים. והאירועים? הם משמחים באותו הרגע, ואח"כ הם הדבר הכי עצוב שקרה.. פתאום אתה קולט שזה נגמר.

 

[יוני 18 היחיד]

אצלי זה מורכב.

רוב החברים הכי טובים שלי הם גם חברים מהבצפר.. אבל אתם יודעים, זה שמסיימים בצפר לא אומרים שמסיימים להיפגש אחד עם השני. אנחנו עדיין ניתראה אפילו בסופי שבוע כי רובינו הולכים לצבא. אני למשל, יש לי הרבה חברים גם משכבות י' וי"א. חברים ממש טובים יחסית, והכי מגניב ששנה הבאה אני ממשיך בבצפר שלי לא כתלמיד, אלא כעובד, ככה שאני אמשיך לראות את רובם גם שנה הבאה ולחיות איתם יום יום. כמובן שיש משהו עצוב בכל הקטע הזה של עזיבת הלימודים, אבל צריך לחשוב שנייה, זה לא ביג דיל ולא כזה נורא, אומנם ברור שלא ניראה את חברינו כל יום כמו 12 שנה של בצפר, אבל אל תשכחו שכל אחד ואחד יהיה עכשיו עסוק בדברים משלו, כמו עבודה, צבא, וכ'ו וכ'ו, ככה שבלי שתרגישו אתם לא באמת תשבו ותחשבו כל היום על החברים. זה לא יקרה... אתם תיראו איך כל אחד ואחד נעלם איכשהו בדרכו ובמעשיו. אבל חשוב מאוד לשמור על קשרים ולא להיתנתק. יהיה בסדר, כך אימי תמיד אומרת !!! שתיהיה סוף שנה נהדרת..

 

[Ortal D]

גם וגםם...

שמחה שמסיימים תלימודים סוף סוף, אבל עצובה שנפרדים מהחבר'ה... בינתיים גם התבטל לנו ספר המחזור, החולצה וה"יום שמיניות" לא יהיה שום דבר נורמאלי למזכרת מהשנים האלו, שזה כבר הכי מבאס.....

 

[elivnat]

די עצובה שזה נגמר...

כל השנה חשבתי על זה שבכל יום שאני באה הוא אחד מהימים האחרונים שאני לומדת עם חברות שלי.. היו לי עוד תקוות שאני אסגור ש"ל עם בנות מהכיתה אבל זה לא יצא.. הנה, עוד מעט יהיה לנו סופ"שמינית, ובסוף שנה יהיה יום כיף לכל האולפנית.. היום יש אסיפת הורים ואני חושבת על זה שזה פעמים אחרונות שאני עם החברות שלי ועצוב לי.. כל הגיבוש האמיתי של הכיתה שלנו נהיה מכיתה י' בערך, ככה שהיו שנים שהפסדתי היכרות עם בנות מקסימות ואני מצטערת על זה שזה הכל בא באיחור...

 

[דללה]

עוד עושים אסיפות הורים? ../images/Emo12.gif

 

[elivnat]

כן...

עכשיו ההורים חזרו משם.. כרגיל ב"ה המורה חילקה עליי הרבה מחמאות!!

 

[1בננונת חמודונת1]

מצד אחד נורא שמחה

ומצד שני לא אני שמחה כי מתחילים תקופה חדשה עם הרבה הזדמנויות חדשות חברים חדשים וחיים אחרים ועצובה כי התקופה הנפלאה הזאת נגמרת ויוצאים מהחחמה שנקראת תיכון

 

[ווינגז]

בעיקר עצוב

כי פתאום בתחילת השנה, הבנתי כמה אני לא רוצה שזה יגמר, ואני אני מפחדת מזה. כעיקרון, רוב החברים שלי הולכים למודיעין, ויכול להיות שיהיו ביחד וישמרו על קשר, אבל אני בכלל לא יודעת מה יהיה איתי... מה גם שחברה אחת שלי טסה לאוסטרליה בקרוב, ולא מתכננת לחזור, אם זה תלוי בה. בכל אופן, כל השנים חלמתי על סיום הלימודים ואיזה יום שמח זה יהיה, אבל בסה"כ - אחרי 12 שנה, מה אני מכירה אחרת? זו המסגרת המוכרת והבטוחה האחרונה בחיים, ורק לחשוב על חוסר הוודאות הלאה משגע אותי [אופטימי משהו מצידי].

 

[ליאור רוחאס]

שמח!!!!!!

יום שמח ומאושר יהיה היום בו אני אסיים ללמוד עם מי שאני רוצה להיות בקשר אני אהיה בקשר גם בלי בצפר

 

[nitil]

מבסוט....

סוף סוף מסיים את החרא הזה אחרי 12 שנים מסריחות

 

[רעותי המתוקה]

ניראה לי שמחה... למרות הכל.

זאת תיהיה הקלה מאוד גדולה בשבילי לדעת שסיימתי 12 שנים... מצד שני המסגרת והשכבה שאני רואה כל יום 12 שנים תיהיה מאוד חסרה לי. הכיתה שקיבלתי בתיכון היא פיצוי אחרי 9 שנים עם 2 כיתות מסריחות... גם את השכבה אני בכללי מאוד אוהבת ואת המחנך וגם לחלק מהמורים מאוד נקשרתי. שלפני זה רק למחנכת... המפגש השכבתי האחרון שיהיה זה הנשף שם אולי אני יבכה... אבל אני לא חושבת שמעבר לזה.... בידיוק להפך... אני ישמח וזאת תיהיה הקלה מאוד מאוד גדולה.

 

[R e A]

גם וגם מן הסתם

כי מצד אחד, אני כבר 11 שנה רק חיכיתי לרגע שבו אני אצא משערי בית הספר בפעם האחרונה כתלמיד ואהפוך לאדם חופשי ומאושר. אבל מצד שני, כשמגיעים לשנה האחרונה ולפתע מגלים שאחרי השנה הזאת, כל אחד ילך לדרכו הצבאית, ונראה את החברים פעם בשבועיים אולי, אני כבר לא רוצה שהלימודים יגמרו כמו שרציתי פעם. האמת היא שאני לא מבואס מזה שהלימודים נגמרים, כמו שאני מבואס מזה שאני לא אוכל לראות את החברים שלי מהבצפר כל יום. מצדי שהלימודים יגמרו. היה נחמד, מיציתי כבר ממזמן ונמאס לי לקום כל בוקר אחרי 5 שעות שינה בלחץ. יאללה עזבו. תתגייסו לצבא, תכירו חברים חדשים, אל תשכחו מהחברים הישנים, תוך 3 שנים סיימתם עם זה והכפלתם את מספר החברים שלכם