שמחת הש"ס
אילן שחר עושה זאת שוב מגלה את אמריקע החרדים לא חוגגים את שמחת תורה אלא את שמחת הש"ס. אבל בתחלס אני די מסכים איתו. חג סוכות, כמו תשעה באב, הוא חג ההולך ונשמט מלוח השנה החילוני. סוכות נהפך בעצם לעוד שבוע חופש. אבל אם יש חג שהציבור החילוני באמת נטש, הרי הוא שמחת תורה - חג סיום והתחלת קריאת התורה, שיחול בשבת הקרובה. זה חג, שכדי לחוג אותו צריך בדרך כלל לסור לבית הכנסת. לחילונים שהכפייה הדתית וההחזרה בתשובה גרמו להם להדיר את רגליהם מבתי הכנסת החג הזה אינו אומר דבר. עברו הזמנים, שברחובות החילוניים היה אפשר לראות ילדים מחזיקים דגלי שמחת תורה. עברו הזמנים, שילדים חילונים ידעו בכלל שיש דגלי שמחת תורה. רוב הציבור החילוני אכן מצביע ברגליו ואינו רוצה כל חלק בשמחת התורה (גם אם יש להצטער על כך). אלא שמבחינת תוכן החג, החילונים אינם הציבור היחיד המנוכר לשמחת תורה. לו היו החרדים כנים עם עצמם, לא את שמחת תורה היו חוגגים, אלא את שמחת הגמרא, ולא עם ספר תורה מהודר היו עורכים הקפות, אלא עם תלמוד בבלי (גמרא = תלמוד). כי הש"ס (מונח המתייחס לשישה סדרי המשנה והתלמוד, ובלשון הדיבור מכוון בדרך כלל לתלמוד הבבלי) ולא התורה הוא ספר הספרים של הציבור החרדי. ומהבחינה הזאת, שמה של הרשימה החרדית הספרדית ש"ס הרבה יותר נכון ואמין משמה של המפלגה החרדית האשכנזית יהדות התורה...... לכן היה מקום לכך, שהחרדים יפגינו הרבה יותר צניעות ביחסם לזרמים החדשים והמחדשים בעם היהודי. זכותם של אנשי בתי המדרש החילוניים לפרש את התורה בדרכם אינה נופלת במאום מזכותם של האמוראים מחברי התלמוד. בארגוני היהדות החילוניים מדברים על חיבור תלמוד חילוני, או ש"ס תל אביבי. למחברי הגמרא החילונית יש אותה הזכות לעשות זאת כפי שהיתה למחברי התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי גם יחד. רק אם ארגוני היהדות החילונית יצליחו, רק אם היהדות ברוח חילונית תפרוץ מבתי המדרש והמכללות אל הציבור הרחב, יש סיכוי שהחילונים יגלו מחדש את שמחת התורה. זו תהיה שמחה של תורה סובלנית, שוויונית, תורה שיש בה כבוד לדעות שונות, לאשה, לזר, לחריג, לגר, לנוכרי, לאדם ולחירותו. כי חדש לא רק שאינו אסור מן התורה, הוא הכרחי כדי לקיים אותה וכדי לשמוח את שמחתה.
אילן שחר עושה זאת שוב מגלה את אמריקע החרדים לא חוגגים את שמחת תורה אלא את שמחת הש"ס. אבל בתחלס אני די מסכים איתו. חג סוכות, כמו תשעה באב, הוא חג ההולך ונשמט מלוח השנה החילוני. סוכות נהפך בעצם לעוד שבוע חופש. אבל אם יש חג שהציבור החילוני באמת נטש, הרי הוא שמחת תורה - חג סיום והתחלת קריאת התורה, שיחול בשבת הקרובה. זה חג, שכדי לחוג אותו צריך בדרך כלל לסור לבית הכנסת. לחילונים שהכפייה הדתית וההחזרה בתשובה גרמו להם להדיר את רגליהם מבתי הכנסת החג הזה אינו אומר דבר. עברו הזמנים, שברחובות החילוניים היה אפשר לראות ילדים מחזיקים דגלי שמחת תורה. עברו הזמנים, שילדים חילונים ידעו בכלל שיש דגלי שמחת תורה. רוב הציבור החילוני אכן מצביע ברגליו ואינו רוצה כל חלק בשמחת התורה (גם אם יש להצטער על כך). אלא שמבחינת תוכן החג, החילונים אינם הציבור היחיד המנוכר לשמחת תורה. לו היו החרדים כנים עם עצמם, לא את שמחת תורה היו חוגגים, אלא את שמחת הגמרא, ולא עם ספר תורה מהודר היו עורכים הקפות, אלא עם תלמוד בבלי (גמרא = תלמוד). כי הש"ס (מונח המתייחס לשישה סדרי המשנה והתלמוד, ובלשון הדיבור מכוון בדרך כלל לתלמוד הבבלי) ולא התורה הוא ספר הספרים של הציבור החרדי. ומהבחינה הזאת, שמה של הרשימה החרדית הספרדית ש"ס הרבה יותר נכון ואמין משמה של המפלגה החרדית האשכנזית יהדות התורה...... לכן היה מקום לכך, שהחרדים יפגינו הרבה יותר צניעות ביחסם לזרמים החדשים והמחדשים בעם היהודי. זכותם של אנשי בתי המדרש החילוניים לפרש את התורה בדרכם אינה נופלת במאום מזכותם של האמוראים מחברי התלמוד. בארגוני היהדות החילוניים מדברים על חיבור תלמוד חילוני, או ש"ס תל אביבי. למחברי הגמרא החילונית יש אותה הזכות לעשות זאת כפי שהיתה למחברי התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי גם יחד. רק אם ארגוני היהדות החילונית יצליחו, רק אם היהדות ברוח חילונית תפרוץ מבתי המדרש והמכללות אל הציבור הרחב, יש סיכוי שהחילונים יגלו מחדש את שמחת התורה. זו תהיה שמחה של תורה סובלנית, שוויונית, תורה שיש בה כבוד לדעות שונות, לאשה, לזר, לחריג, לגר, לנוכרי, לאדם ולחירותו. כי חדש לא רק שאינו אסור מן התורה, הוא הכרחי כדי לקיים אותה וכדי לשמוח את שמחתה.
