הקורס למדריכים תא
New member
שמואל (ויקי) כהן
לרגל הארוע שיתקיים הערב בקיבוץ דליה למדו היום בקורס את 'הורה ממטרה'. זאת הזדמנות לספר מעט על השיר ועל הריקוד: את השיר כתב יחיאל מוהר בתחילת שנות החמישים, עם הנחתו של המוביל הארצי שהביא מים מצפון הארץ לנגב. עיון קצר במילות השיר ובדימויים שבו (ובייחוד הבית הראשון), יכול להעיד על החשיבות העצומה של הארוע, שהביא חיים לנגב היבש: רן קילוח בצינור, צינורות - עורקי הנגב, זה דרכו של המזמור - מן הברז אל הרגב יעלו מימי תהום. משאבה אומרת לחם! נגב, נגב, מה מיום? נגב, ממטרות עליך! סובי, סובי, ממטרה, הי! סובי, סובי, ממטרה, לפזר פניני אורה, סובי והתיזי מים! עץ יריע בשדרה, אדמה תיתן פריה באין גשם משמיים. המרחב כולו נצוד, צינורות פרשו הרשת, והנה סימן ואות, בטיפין נראית הקשת, ברית הפרח והניר, ברית השקט והזמר, ממטרה, שירך הוא שיר, רנניהו, עד אין גמר. סובי, סובי, ממטרה , הי... המנגינה המלהיבה, שעושה שמח עד היום, היא של משה וילנסקי. (אגב, צמד היוצרים מוהר-וילנסקי כתבו יחד שירים רבים, ואת חלקם אנחנו רוקדים: בלדה למעיין, שיר ערש נגבי, אנחנו הרועים, רחל ועוד) על נסיבות חיבור הריקוד וגילגוליו סיפר ויקי לתלמידי קורס המדריכים באוניברסיטה בשנת 2002-3: "בשנת 1953 הייתי חבר קיבוץ הראל ועבדתי בגן הירק של הקיבוץ. את צעדות הריקוד חיברתי בשעות עבודה בשדה והעברת קווי השקיה של ממטרות (לפני עידן ההשקיה הממוחשבת). הריקוד חובר על מנגינה פופולרית מאד של וילנסקי, והביצוע הראשון היה בהשתלמות של מדריכים ריקודי עם בבית הספר לפעילי ההסתדרות, אך בתקופה ההיא הריקוד היה קשה מדי עבור הרוקדים ואמרו עליו שהוא 'מסובך מדי'. כעבור שנתיים הפסקתי ללמדו ולמעשה כמעט הפסיקו לרקוד אותו בארץ. באותו זמן יצאה איילה גורן לארה"ב להדרכת ריקודים והיא לקחה את הריקוד לשם. 'הורה ממטרה' התקבל מיד בחוגים הרבים בארה"ב והפך לאחד הריקודים הנרקדים ביותר בכל רחבי אמריקה עד היום הזה. בשנת 1973, לאחר מלחמת יום כיפור, 'חזר' הריקוד לארץ והתקבל בהתלהבות על ידי הדור הצעיר של הרוקדים בכל החוגים, שחשבו אותו לריקוד חדש. היום אין כמעט ערב ריקודים בשום מקום בארץ ובחו"ל ללא 'הורה ממטרה'. " (מתוך חוברת 'השירים שמאחורי הריקודים' בעריכת רויטל גולן ולימור לביא-לוינסקי, תלמידות הקורס באותה שנה) רצ"ב רישום הריקוד בהזדמנות זאת (אם כי בנסיבות לא משמחות) למדו תלמידי הקורס, המדריכים לעתיד, שיעור חשוב בעזרה הדדית ובקולגיאליות בין אנשים בכלל ובין מדריכים בפרט: ביוזמתה של נורית, אחת התלמידות, נאספו תרומות מכלל תלמידי/ות הקורס, והן יועברו הערב למארגנים. תודה לויקי על כל העשייה בתחום ריקודי העם, ואיחולי רפואה שלמה.
לרגל הארוע שיתקיים הערב בקיבוץ דליה למדו היום בקורס את 'הורה ממטרה'. זאת הזדמנות לספר מעט על השיר ועל הריקוד: את השיר כתב יחיאל מוהר בתחילת שנות החמישים, עם הנחתו של המוביל הארצי שהביא מים מצפון הארץ לנגב. עיון קצר במילות השיר ובדימויים שבו (ובייחוד הבית הראשון), יכול להעיד על החשיבות העצומה של הארוע, שהביא חיים לנגב היבש: רן קילוח בצינור, צינורות - עורקי הנגב, זה דרכו של המזמור - מן הברז אל הרגב יעלו מימי תהום. משאבה אומרת לחם! נגב, נגב, מה מיום? נגב, ממטרות עליך! סובי, סובי, ממטרה, הי! סובי, סובי, ממטרה, לפזר פניני אורה, סובי והתיזי מים! עץ יריע בשדרה, אדמה תיתן פריה באין גשם משמיים. המרחב כולו נצוד, צינורות פרשו הרשת, והנה סימן ואות, בטיפין נראית הקשת, ברית הפרח והניר, ברית השקט והזמר, ממטרה, שירך הוא שיר, רנניהו, עד אין גמר. סובי, סובי, ממטרה , הי... המנגינה המלהיבה, שעושה שמח עד היום, היא של משה וילנסקי. (אגב, צמד היוצרים מוהר-וילנסקי כתבו יחד שירים רבים, ואת חלקם אנחנו רוקדים: בלדה למעיין, שיר ערש נגבי, אנחנו הרועים, רחל ועוד) על נסיבות חיבור הריקוד וגילגוליו סיפר ויקי לתלמידי קורס המדריכים באוניברסיטה בשנת 2002-3: "בשנת 1953 הייתי חבר קיבוץ הראל ועבדתי בגן הירק של הקיבוץ. את צעדות הריקוד חיברתי בשעות עבודה בשדה והעברת קווי השקיה של ממטרות (לפני עידן ההשקיה הממוחשבת). הריקוד חובר על מנגינה פופולרית מאד של וילנסקי, והביצוע הראשון היה בהשתלמות של מדריכים ריקודי עם בבית הספר לפעילי ההסתדרות, אך בתקופה ההיא הריקוד היה קשה מדי עבור הרוקדים ואמרו עליו שהוא 'מסובך מדי'. כעבור שנתיים הפסקתי ללמדו ולמעשה כמעט הפסיקו לרקוד אותו בארץ. באותו זמן יצאה איילה גורן לארה"ב להדרכת ריקודים והיא לקחה את הריקוד לשם. 'הורה ממטרה' התקבל מיד בחוגים הרבים בארה"ב והפך לאחד הריקודים הנרקדים ביותר בכל רחבי אמריקה עד היום הזה. בשנת 1973, לאחר מלחמת יום כיפור, 'חזר' הריקוד לארץ והתקבל בהתלהבות על ידי הדור הצעיר של הרוקדים בכל החוגים, שחשבו אותו לריקוד חדש. היום אין כמעט ערב ריקודים בשום מקום בארץ ובחו"ל ללא 'הורה ממטרה'. " (מתוך חוברת 'השירים שמאחורי הריקודים' בעריכת רויטל גולן ולימור לביא-לוינסקי, תלמידות הקורס באותה שנה) רצ"ב רישום הריקוד בהזדמנות זאת (אם כי בנסיבות לא משמחות) למדו תלמידי הקורס, המדריכים לעתיד, שיעור חשוב בעזרה הדדית ובקולגיאליות בין אנשים בכלל ובין מדריכים בפרט: ביוזמתה של נורית, אחת התלמידות, נאספו תרומות מכלל תלמידי/ות הקורס, והן יועברו הערב למארגנים. תודה לויקי על כל העשייה בתחום ריקודי העם, ואיחולי רפואה שלמה.
