שמאלנים, כנסו
נוער יקר. בסוף השבוע הקרוב אני עורכת מפגש פורמלי אחרון עם החניכים שלי מהשנה וחצי האחרונות. ביום ראשון אני מתחילה שנת שירות בעמותת אלון, והרגשתי צורך לכתוב לכם מכתב קטן, שתדעו כמה התנועה הזו היתה חשובה לי. לפני ארבע וחצי שנים בערך חברה טובה שלי סיפרה לי שיש מין קבוצה כזו שנפגשת פעם בשבוע ומדברת על כל מיני דברים, ולקחה אותי איתה לאחד המפגשים האלו ברחוב ביל"ו בכפר סבא. השיחה היתה מעניינת, האנשים היו מגניבים, וככה יצא שהתחלתי להגיע מדי פעם, ולאט לאט בקביעות לפעולות האלו. כך התוודעתי לתנועה הנפלאה הזו, נוער מרצ. עברו שנתיים וכמה מדריכים, ובכיתה י הצטרפתי לקורס המד"צים, שם פגשתי כמה אנשים נפלאים, ועברתי חוויה שלא הייתי מוותרת עליה בחיים. לכל המלמד"צים שבכם, אל תפספסו את הסמינר, אתם לא תצטערו על זה. לסמינר הלכתי במחשבה שהוא יהיה העשרה וזהו, לא הייתי אמורה, וגם לא היתה לי כוונה של ממש, להדריך לאחר מכן. משהו בסמינר הזה שינה אצלי כמה דברים בראש. אולי היתה זו ההוויה שלו, האווירה הבטוחה, התכנים, ואולי, ואף סביר להניח, האנשים המדהימים שהיו שם. אחרי הסמינר הזה היה לי ברור- אני לא הולכת לוותר על ההדרכה. בקיץ שבין כיתה י ל-יא היתה לי ולעופר רוטשילד מהסניף שלי שיחה לגבי מקומנו בהדרכה בשנה הקרובה. התעקשתי על הדרכה, וקיבלתי את מה שרציתי. באותו זמן נוער מרצ הפך להיות חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי. הייתי יו"ר סניף כפר סבא (הסניף הימני ) והפעילות שלי בנוער נעה בין נסיונות (ולפעמים גם הצלחות) להרים פעילות סניפית, בערך מלאן דוכנים-צמתים-חלוקות פלאיירים ושות' לקראת הבחירות הקרבות, וגם נסיון להקים קבוצה צעירה בהרצליה. אה, כן, וגם היו הפעולות השוטפות. חלק משמעותי מהחיים שלי, אמרתי? התכוונתי שנוער מרצ הפך להיות החיים שלי. בערך חודש לפני הבחירות הוחלט שלא אקים קבוצה צעירה בהרצליה, אלא בתל אביב. גם בתל אביב היו כמה נסיונות כושלים לפעולה ראשונה, עד ששבועיים לפני הבחירות קיבלתי טלפון מאחת, מאיה שוורץ, ששאלה בפורום על פעילות באיזור תל אביב. מאיה אמרה שהיא רוצה להגיע לפעולה ביחד עם חברה שלה, וכך היא עשתה. אותה פעולה, שבוע לפני הבחירות, פתחה את התקופה שבה הדרכתי כמה מהאנשים הכי נפלאים שפגשתי, ואני מודה על כך שהם היו אלה שהיוו את הקבוצה שלי. משם הסיפור די זכור. ההפסד בבחירות, הנסיון לסגור את הנוער, הקמפיין להצלת הנוער, השנה ללא שינשינים וכו' וכו'. למה אני מספרת לכם את כל זה? מכמה סיבות, ועיקרן: חשוב לי שתזכרו, שגם אם הנוער עכשיו בתקופת שפל, אין שום סיבה שהוא לא יחזור להיות כמו פעם. אתם אלה שקובעים. עיקר חשיבותו של נוער מרצ היא במה שהוא בעבור חברי התנועה. תדאגו להנות מכל רגע בתנועה. היופי בה הוא בסוג האנשים שהיא מושכת אליה, ותאמינו לי, כי אני יודעת- אתם אנשים מדהימים, שיכולים לעשות דברים מדהימים. נוער מרצ הוא כלי, הוא מסגרת שמאחדת אתכם. יש לכם המון פוטנציאל, אל תשחקו את עצמכם, אבל גם אל תוותרו על החוויות, הזכרונות וכל הדברים שאתם יכולים לקבל וללמוד מהנוער, בגלל הגישה החינוכית המיוחדת, בגלל האקטיביזם, בגלל ההווי ובעיקר בגלל האנשים. אני רוצה להודות לכם. לאנשים הנפלאים שיצא לי לפגוש בחמש השנים האחרונות. ואם לציין אנשים ספציפיים- לסניף כפר סבא האגדי (בלי כיבוש, לא ג'ורג' בוש, סניף עולה, מעולה), למדריכים שהיו לי לאורך השנים, שבטח רובם לא יראו את זה, ובכל זאת- נמרוד הוד, איתי ושלר, אלון קס, סתיו בר שני, ענבל יודפת ואיל אורון, וגם לארז בלנקס, ולחניכים המקסימים שלי, (אתם רבים מדי בשביל לפרט
). וגם, רק לציין בפעם האינסוף, אני לא הולכת לשום מקום, נוער מרצ תמיד ישאר חלק ממני ואתם בטח לא תפטרו ממני בכזו קלות. יו האב מיי נאמבר, ואם לא, רק תבקשו. וסניף ירושלים, הולך להמאס לכם ממני. בהמון המון אהבה (נתראה ביום חמישי, נכון?) סתיו
נוער יקר. בסוף השבוע הקרוב אני עורכת מפגש פורמלי אחרון עם החניכים שלי מהשנה וחצי האחרונות. ביום ראשון אני מתחילה שנת שירות בעמותת אלון, והרגשתי צורך לכתוב לכם מכתב קטן, שתדעו כמה התנועה הזו היתה חשובה לי. לפני ארבע וחצי שנים בערך חברה טובה שלי סיפרה לי שיש מין קבוצה כזו שנפגשת פעם בשבוע ומדברת על כל מיני דברים, ולקחה אותי איתה לאחד המפגשים האלו ברחוב ביל"ו בכפר סבא. השיחה היתה מעניינת, האנשים היו מגניבים, וככה יצא שהתחלתי להגיע מדי פעם, ולאט לאט בקביעות לפעולות האלו. כך התוודעתי לתנועה הנפלאה הזו, נוער מרצ. עברו שנתיים וכמה מדריכים, ובכיתה י הצטרפתי לקורס המד"צים, שם פגשתי כמה אנשים נפלאים, ועברתי חוויה שלא הייתי מוותרת עליה בחיים. לכל המלמד"צים שבכם, אל תפספסו את הסמינר, אתם לא תצטערו על זה. לסמינר הלכתי במחשבה שהוא יהיה העשרה וזהו, לא הייתי אמורה, וגם לא היתה לי כוונה של ממש, להדריך לאחר מכן. משהו בסמינר הזה שינה אצלי כמה דברים בראש. אולי היתה זו ההוויה שלו, האווירה הבטוחה, התכנים, ואולי, ואף סביר להניח, האנשים המדהימים שהיו שם. אחרי הסמינר הזה היה לי ברור- אני לא הולכת לוותר על ההדרכה. בקיץ שבין כיתה י ל-יא היתה לי ולעופר רוטשילד מהסניף שלי שיחה לגבי מקומנו בהדרכה בשנה הקרובה. התעקשתי על הדרכה, וקיבלתי את מה שרציתי. באותו זמן נוער מרצ הפך להיות חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי. הייתי יו"ר סניף כפר סבא (הסניף הימני ) והפעילות שלי בנוער נעה בין נסיונות (ולפעמים גם הצלחות) להרים פעילות סניפית, בערך מלאן דוכנים-צמתים-חלוקות פלאיירים ושות' לקראת הבחירות הקרבות, וגם נסיון להקים קבוצה צעירה בהרצליה. אה, כן, וגם היו הפעולות השוטפות. חלק משמעותי מהחיים שלי, אמרתי? התכוונתי שנוער מרצ הפך להיות החיים שלי. בערך חודש לפני הבחירות הוחלט שלא אקים קבוצה צעירה בהרצליה, אלא בתל אביב. גם בתל אביב היו כמה נסיונות כושלים לפעולה ראשונה, עד ששבועיים לפני הבחירות קיבלתי טלפון מאחת, מאיה שוורץ, ששאלה בפורום על פעילות באיזור תל אביב. מאיה אמרה שהיא רוצה להגיע לפעולה ביחד עם חברה שלה, וכך היא עשתה. אותה פעולה, שבוע לפני הבחירות, פתחה את התקופה שבה הדרכתי כמה מהאנשים הכי נפלאים שפגשתי, ואני מודה על כך שהם היו אלה שהיוו את הקבוצה שלי. משם הסיפור די זכור. ההפסד בבחירות, הנסיון לסגור את הנוער, הקמפיין להצלת הנוער, השנה ללא שינשינים וכו' וכו'. למה אני מספרת לכם את כל זה? מכמה סיבות, ועיקרן: חשוב לי שתזכרו, שגם אם הנוער עכשיו בתקופת שפל, אין שום סיבה שהוא לא יחזור להיות כמו פעם. אתם אלה שקובעים. עיקר חשיבותו של נוער מרצ היא במה שהוא בעבור חברי התנועה. תדאגו להנות מכל רגע בתנועה. היופי בה הוא בסוג האנשים שהיא מושכת אליה, ותאמינו לי, כי אני יודעת- אתם אנשים מדהימים, שיכולים לעשות דברים מדהימים. נוער מרצ הוא כלי, הוא מסגרת שמאחדת אתכם. יש לכם המון פוטנציאל, אל תשחקו את עצמכם, אבל גם אל תוותרו על החוויות, הזכרונות וכל הדברים שאתם יכולים לקבל וללמוד מהנוער, בגלל הגישה החינוכית המיוחדת, בגלל האקטיביזם, בגלל ההווי ובעיקר בגלל האנשים. אני רוצה להודות לכם. לאנשים הנפלאים שיצא לי לפגוש בחמש השנים האחרונות. ואם לציין אנשים ספציפיים- לסניף כפר סבא האגדי (בלי כיבוש, לא ג'ורג' בוש, סניף עולה, מעולה), למדריכים שהיו לי לאורך השנים, שבטח רובם לא יראו את זה, ובכל זאת- נמרוד הוד, איתי ושלר, אלון קס, סתיו בר שני, ענבל יודפת ואיל אורון, וגם לארז בלנקס, ולחניכים המקסימים שלי, (אתם רבים מדי בשביל לפרט
