לדעתי....
תלוי איך אתה מגדיר שלמות פנימית. אני לא חושבת ששלמות פנימית יכולה להיות מוחלטת, כי אין כזה דבר "מוחלט", כמו שאין כזה דבר "מושלם". אבל אני חושבת ששלמות פנימית אכן ניתנת להשגה, ושחיים בשניים יכולים להפוך את זה לקל יותר, אבל זה תלוי במערכת היחסים עצמה, ומיהו הצד השני. אם בני הזוג מכבדים זה את זו ואוהבים ללא גבולות, אם הם מעריכים את היכולות והיתרונות אחד של השניה, ולא משחקים משחקים טיפשיים ומתעסקים כל היום בשקרים והסתרות, אז הזוגיות אכן יכולה להביא לשלמות פנימית. במידה והזוגיות לא בריאה, הדרך לשלמות פנימית מתארכת אף יותר והיא מתרחקת מהשגה, ולכן לא ניתן לסמוך על "חיים בשניים" כאמצעי אוטומטי להשיג את השלווה הנפשית. אבל שוב, איך אתה מגדיר שלמות פנימית? ללכת עד הסוף עם כל החלטותיך? לאהוב את עצמך ללא סייג? להרגיש שיש לך בחיים כל מה שאתה זקוק לו, ושאין חלקים חסרים בפאזל? אני לא חושבת שזה קיים. לא חושבת שניתן לחיות בתחושה שיש לך הכל, ועכשיו אתה יכול לנוח. בזכות השאיפה להשיג יותר, אנחנו בעצם מתקדמים בחיים, נהיים אולי אנשים טובים יותר, או מצליחים יותר, כל אחד ושאיפותיו. אולי שלמות פנימית היא יחסית? אולי משמעותה היא להרגיש טוב רוב הזמן? מה דעתך?