שלילי ודיכאון.

[בלונד23]

לגבי תמיכה

אני בסבב טבעי ללא תמיכה וחוץ מזה הרופא נעלם לחו"ל.
הכול הפוך, די, אין בשביל מה, הסבב אבוד...

 

[חיוכי אהבה]

 

[spirt20]

בדיוק השבוע מישהי בפורום דיממה והייתה בטוחה

שזה שלישי... ובסוף היה הריון

 

[בלונד23]

זה לא היריון. זה מחזור רגיל לכל דבר.

אני מכירה את הגוף שלי ואין סיכוי.

 

[מודאגת3313]

אוף.... כמה שאני מזדהה איתך

כל התקוות האלה, המחשבות שהפעם אני מרגישה שזה זה
ואני אומרת לעצמי להרגע, לא להתלהב, לא לספר לעצמי סיפורים על חזה כואב ועייפות ובחילה - ושזה בטוח מעיד על הריון
והנה, התופעה המינורית הזו, היא מרגישה כמו שהרגישה בפעם הקודמת (והיחידה) שנקלט הריון (ונפל

) אז בטח זה זה
והתחושה שאני כזו מטומטמת ביום של הבטא השלילית והמעליבה- כי איך לעזאזל שוב נסחפתי בפנטזיות של עצמי ולא למדתי מהניסיון
&nbsp
סבתא שלי נורא רוצה שניסע איתה ביום העצמאות לבקר את אחותה והמשפחה שלה, חשוב לה מאוד לאחרונה שנשמור על קשר במשפחה הקטנה שלנו, מעציב אותה שאנחנו לא ממש שומרים על קשר עם בני הדודים
קשה לי להסביר לה כמה אני לא רוצה לנסוע לשם, שידברו על בת הדודה שצעירה ממני בכמה וכמה שנים, התחתנה שנה אחרי והיא כבר באמצע ההריון שלה
לפני כמה חודשים, אחרי האזכרה של סבא שלי, כולם טרחו לדבר על כמה קשה לה ואיזה בחילות יש לה ושהבטן כבדה לה (היא הייתה בחודש רביעי!! נו באמת) ועכשיו ההריון שלה הרבה יותר מתקדם והסיפורים בטח יזרמו מכל הכיוונים. לא רוצה לשמוע עליה, בטח לא רוצה לראות אותה, ואני הכי לא רוצה שכולם ישאלו אותי "מתי אצלכם?" ברחמים ובראש יחשבו שבטח יש בעיות כי בגילי ואחרי שנתיים של נישואים לא הגיוני שזה מבחירה (הלוואי שהיה מבחירה)
&nbsp
לא יודעת מה לעשות- קשה לי לאכזב את הסבתא המקסימה שלי ואני רואה שזה חשוב לה, אבל ממש לא מתחשק לי לחוות את זה. היא יודעת שאנחנו בטיפולים, היא מעודכנת בשליליים וגם בהריון, אבל לא נראה לי שאנשים שלא התמודדו מתישהו עם בעיות פוריות בכלל יודעים לקשר בין אירועים משפחתיים ובנות משפחה בהריון לבין הקושי שלנו וחוסר הרצון לפגוש את כולם

 

[נועה312]

איך שאני מבינה לגבי סבתא שלך..

לי יש חתונה במשפחה הרחוקה בשבוע הבא ולהורים שלי חשוב שאני אגיע, ואני רק חושבת על הסיטואציה שכולם שוב יסתכלו עליי ועל הבטן הריקה שלי ויתהו למה ופשוט לא בא לי לעבור את זה שוב..

 

[בלונד23]

עוד מחשבות מציקות ועצובות שיש לי בנושא...

א. שאין בעצם אלוהים. זה מאוד מאכזב...
ב. שסבתא וסבא שלי לא שומרים עלי מלמעלה... כנ"ל...
ג. שאולי לא היה אמור להיות ילד החודש. חלמתי חלום ובו אני נמצאת עם הבת שלי ועוד תינוק, ובחלום אני לא ממש הייתי קשורה לתינוק הזה. כאילו, בבת טיפלתי כרגיל ואליו לא היה לי חשק.
אולי זה אומר שלא היה אמור להגיע התינוק כעת...
&nbsp
אבל מתי כן????

 

[חיוכי אהבה]

 

[פרפרי אהבה]

וסיפור בקשר לאמונה באלוהים...

השבוע הייתה לי שיחה מעניינת , פילוסופית משהו עם אחד הדורמנים בבניין.
הוא מאוד אוהב להתפלסף וגיליתי שהוא משמש כעוזר לכומר בכנסייה שלו ודיברנו על אמונה באלוהים והוא שאל אותי אם אני מאמינה. אמרתי לו שאישית איבדתי מזמן את האמון שלי באלוהים והיה לו מאוד קשה לקבל את זה.
&nbsp
הוא שאל למה, אז שאלתי אותו איפה אלוהים היה בשואה? אז הוא אמר שאלוהים רצה לבדוק את האמונה של האנשים בו ושיסמכו עליו שהוא יעזור להם. אז אמרתי לו שהאמונה הזו עלתה בחיים של עשרות מיליוני גברים,נשים וילדים.
&nbsp
הוא התעקש ושאל אותי- למה *את* לא מאמינה באלוהים? מה גרם לך להפסיק להאמין באלוהים?
איכשהו נפלט לי (לא שאני מסתירה את זה ממש, אבל לא פותחת את ענייני האישיים בכל אחד) שאם אלוהים היה קיים באמת, הוא כבר מזמן היה מאפשר לי להביא ילד לעולם ולא גורם לי מפח נפש ומצד שני- נותן אוצרות לאנשים שלא יודעים להעריך את המתנה הזו.
&nbsp
הוא טוען שאלוהים מנסה לגרום לי להאמין בו באמת ורק אז אני אקבל את המתנה הזו של ילד.
אז עם כל הכבוד לאלוהים ולדורמן שמנסה לשכנע אותי להאמין באלוהים- אני כבר מזמן איבדתי את האמונה בו. לגמרי מבינה למה גם את.

 

[בלונד23]

אכן זה מאוד מקובל בציבור הדתי, המחשבה

שמעמידים אותך בניסיון וכו'.
בעיניי זה לא תופס לגבי השואה.
אני חושבת שהמצב שלנו מעלה המון שאלות של אמונה. מצב קיומי לא פשוט.

 

[מנסהלהרות1]

פילוסופיה שלי בעניין

אני אמנם דתיה, אבל הגעתי למסקנה שטבע=אלוהים. כלומר, ברור לי שלטבע אין "רצון" והוא לא עושה לי דווקא. זה פשוט ככה הוא. כמו שנולדים. כמו שמתים. כמו שיש צונאמי, כמו שיש רעידות אדמה. ככה אני לא יכולה להיכנס להריון. הטבע החליט. לא מעניין אותו אם אני מאמינה בו או לא.
את השואה אגב, עשו בני אדם, ולא הטבע...

 

[בלונד23]

אז את מאמינה שאין השגחה, אם הבנתי נכון?

איך אפשר להיות דתייה ולהאמין שאין השגחה?
&nbsp

 

[מנסהלהרות1]

זה מסובך

אני בהחלט מרגישה שאין השגחה פרטית. אין שכר ועונש. יש אולי משהו אחר, לא מובן לנו. יש תמונה גדולה שאנחנו לא יכולים להבין .
לפעמים מרגישה אחרת.

בכל אופן זה לא גורם לי לא להאמין או לא להיות דתיה (לדעתי), מותר שיתעורר ספק.

 

[בלונד23]

בהחלט מותר להטיל ספק

הבעיה כאן היא שכמו שאני מבינה, המצוות, התפילות וכל הווי החיים הדתי נועד "למצוא חן" בעיני השם, לחלות את פניו, למלא את רצונותיו. ואם ממילא אין לך השגחה אישית אז כל זה חסר משמעות.
אל תתני לי לדרדר אותך אבל איך אפשר להאמין שאין השגחה וגם לפנות 3 פעמים ביום לאלוקים לבקש השגחה?
&nbsp
(ואני לא אומרת שאין השגחה. אני לא יודעת אם כן או לא.)

 

[מנסהלהרות1]

איזה דיון פתחנו...

אבל אם לומר את האמת קצת ניחם אותי לסדר את המחשבות האלה.
לי ברור שאני לא מקיימת מצוות בשביל אל, אלא בשבילי. הוא (ככל שקיים ואיך שקיים) לא "צריך" אותי ואת קיום המצוות שלי. בגלל זה אני כבר לא מתפללת לילד. כלומר מייחלת ומתפללת - אבל לא מפנה את התפילה שלי למישהו שאני חושבת שמקשיב או שעומד להגשים את זה עבורי.
אם יש מישהו שמקשיב אי שם, הוא כנראה מזמן החליט להעניש אותי- ואני מעדיפה לחשוב שפשוט אין, ושזה סתמי העובדה שנדפקתי.

 

[פרפרי אהבה]

ריסקת אותי עכשיו

אני בוכה כמו לא יודעת מה, מהבוקר מנסה לבכות כדי להוציא את הכאב על המחזור שהגיע ולא הצלחתי...ועכשיו מה שכתבת הצליח לעורר בי את זה, אז תודה לך כי לא מאמינה שצריך לשמור בבטן וכשמוציאים זה מקל קצת.
&nbsp
שולחת לך חיבוק ענקי, כי יודעת כמה זה קשה ומתסכל

אני פה במסרים ואם תרצי שנדבר בסקייפ- את לא לבד