שלילי בזנט

[גורגונזולה]

שלילי בזנט ../images/Emo7.gif

אני יושבת ובוהה במקלון הלבנבן שלידי, בפס האחד הפאתטי שלו ומזרזת אותו בלחשושים אינטנסיביים - נו כבר, תגדל גם את הפס השני. עכשיו. מהר. נו.... והוא לא עונה. ניסיתי להתפס באמונות קטנות - בפעם הקודמת שהצלחנו, עשיתי את הבדיקה כשהבעל עבד במשמרת לילה והפתעתי אותו כשהוא התעורר עם חיוך. גם הפעם. אפילו קניתי את אותה ערכה, רק כי לא מחליפים סוס מנצח (איך שכחתי כמה פעמים קניתי אותה לפני שהיא נצחה בענק, וכמה תבוסות נחלנו איתה וכמה כסף שלשלנו לקופת הפארמים למיניהם). נו, טוב. נשימה עמוקה, מחכה לי עוד היום הצ´ופר האולטימטיבי של ארוחה עם החמים ואין כמו ארוחה כזו כדי להשכיח את כל הצרות, לא

? שתבוא המכשפה הנודניקית הזו, נפטר ממנה ונתחיל מחדש. עוד 19 יום לתור אצל הרופאה....

 

[איילת עם שמשיה כחלחלת]

לא חביבתי

תלכי מיד לעשות בדיקת דם לא נורא אם ידקרו אותך עוד פעם בהריון ידקרו אותך יותר מיד לקופ" ח ואל בפירוש אל תחכי למכשפה פשוט לכי לדקור את עצמך... איתך בטוב ובכיף, כחלחלת

 

[יונית החיננית @]

גרגונזולה גם אני חושבת ..

שכדאי לעשות בדיקת דם לפני ששוללים את ההריון בהצלחה

יונית

 

[סוכריה על מקל]

עוד לא אבדה תקוותנו...

כ"כ הרבה סיפורים שמענו פה ובמקומות אחרים על ערכה שהראתה תשובה שלילית ובדיקת דם שהראתה בטא חיובית (או בראשי תיבות - בט"ח...). מקווה מקווה מקווה שגם אצלך זה הסיפור.

 

[yaelhul]

גורגונה שלי, לכי להיבדק בבקשה...

מה ´כפת לך? אם זה שלילי - כבר ידעת את זה קודם, אבל אולי תופתעי לטובה? יש לך התנגדות? שתהיה לך שבת שלום ורק הפתעות לטובה. יעל

 

[TWEETY =^.^=]

אופפפפפפ כמה שהתפללתי בשבילך

החזקתי לך את כל האצבעות שבעולם, גם שלי גם של החתולי שלי וגם של כל החיפושיות שאספתי בגינה. שיטטטטטטטטט גם אצלי המכשופה הגיעה היום בשיא תיפארתה,,,,מטיפה עמומה של אתמול, הפכה למבול שלא היה מבייש אפילו את המבול של נוח,,,,אופפפפ אני מקווה שיום ראשון תראה הבדיקה אצלך בדיוק את ההיפך, אז אני ממשיכה להתפלל להחזיק אצבעות שלי ושל החתולים והחיפושיות מחבקת אותך המון ושולתת נשיקות והמוןןןןןןן אהבה SORY שאין פרצופונים, אין לי מצב רוח בשבילהם ולא בגלל שקיבלתי דף שגיעה בביייייייי ואחלה שבת ויאללה מחכה לבשורות טובות ביום ראשון

 

[סוכריה על מקל]

טוויטי

מצטערת בשבילך...

 

[TWEETY =^.^=]

תודה מתוקה

 

[גורגונזולה]

איך אפור לי בנשמה.... ../images/Emo4.gif

לא יודעת למה, אבל למרות שאנחנו כבר כמה חודשים בעניין הזה של הנסיונות הכושלים, הפעם הנפילה קשה יותר. היום שלי אפור (כמה מתאים למה שקורה בחוץ...) אפילו ארוחת צהריים שבה העפתי על החותנת (שאני אוהבת בכל נימי נפשי, בחיי!) חתיכת קבב לא ממש עזרה לשפר את המצברוח. פתאום נזרקתי שלוש שנים אחורה. לפני שלוש שנים (למעשה, ב-7 בנובמבר) קיבלנו טלפון ופקס. הטלפון - מחברים שנולד להם בן (בערך ביום שבו סיפרו לנו על ההריון שלהם התחלנו לנסות בעצמנו), והפקס - עם הבטא השלילי המי יודע כמה. איך עברו מאז שלוש שנים כהרף עין (בשבוע הבא אנחנו ביומולדת של הקטנצ´יק ההוא) וכאילו לא השתנה כלום. איכשהוא הייתי בטוחה במין יהירות שכזו, שאם פעם אחת הצלחנו ובסה"כ זה היה בעזרת "הנשק הקל" (כלומר איקקלומין) הפעם השניה תבוא בקלי קלות. כשהרופאה שלי אמרה שצריך לנסות כמה חודשים באופן טבעי הייתי בטוחה שלא אחזור אליה כדי לקבל מרשם של איקקלומין ולא לאולטראסאונדים של זקיקים, אלא רק לאלה שבהם יראו דופק. איזו תמימות. כנראה של-PCO-יות אין מה לבנות על נסים ועל ילדים רק מאהבה. עכשיו צריך לחכות להוד מכשפיותה (שאלוהים יודע מתי תגיע, ועם הנסיון הרע שלי עם ארגסט אין סיכוי שאנסה לזרז אותה) ולהתחיל שוב מנקודת ההתחלה. ופתאום אני נבהלת, וחושבת - ומה אם לא נצליח? נכון שפעם אחת הצלחנו, אבל מי אומר שלא נבלה עכשיו שנים על שנים בטיפולים ומי מבטיח לי שאלה יצליחו? זו אותה מערבולת שאני זוכרת מלפני שלוש שנים בדיוק. אותו חור שחור גדול ומפחיד שגם אז שאב אותי. אז היום אני מניחה לעצמי להשאב אליו. מחר כבר נפעיל מנועים ונצא מהחור, אבל היום מותר לי להיות עצובה. נכון? ותודה לכווווווווולכן, שהחזקתן ואספתן חיפושיות (אפשר לשחרר, מבחינתי, שלא יבואו צער בעלי חיים ויגידו שמתעללים פה בחיות...) וחתולים (את אלה של הבניין צ´יפרתי היום בפולקעס טובים ובחלמונים עסיסיים, שידעו שלא צריך כבר לפחד מהעין

), ואחרי הפוך והיבבות (וכן, גם בדיקת דם ביום ראשון, שיהיה) - נמשיך לחתור. נכון נועם?

 

[סוכריה על מקל]

כן, מותר לבכות ולהיות עצובה

ומי יודע, אולי כן תהיה הפתעה מדהימה ביום ראשון בבדיקת הדם? חשבתי על זה בזמן האחרון הרבה, והסתכלתי מסביב, וראיתי שבדור שלנו, כמעט כל אישה שבוחרת להפוך לאם אכן מצליחה בזה. אני מאוד מאמינה במחשבה הילדותית הזו שאם מאוד מאוד רוצים משהו הוא אכן יתגשם, העניין הוא שלא תמיד זה מתגשם כשלנו נראה שהגיע הזמן. בחודשיים האחרונים אני מוצאת את עצמי הרבה פחות אובססיבית והרבה פחות מלאת תקווה ממה שהייתי בשנה וחצי האחרונות. נפלה עלי איזו מין פסימיות שלווה. אני יודעת שייקח לנו עוד באמת הרבה זמן עד שנצליח. אני פשוט מרגישה שככה זה יהיה. אני כבר לא מצפה כל חודש, אני לא מתאכזבת כשהמכשפה מגיעה, אני פשוט מחייכת וממשיכה הלאה. איכשהו, התנתקתי מההתלהבות שהיתה בי כל החודשים האלה. זה יותר קל, כי אין את הנפילות האלה כל חודש, אבל פחות כף, כי אהבתי את הציפיה... רון שואל אותי - אז בשביל מה לנסות בכלל, אם את כ"כ פסימית? ואני עונה לו, כי אני יודעת שבסוף הדרך שאני צריכה לעבור מחכה התינוק שלי. אני יכולה להתחיל את הדרך הזו עכשיו, עם הפסימיות שלי, ואני יכולה להתחיל אותה יותר מאוחר, אבל זה לא שאם אני לא אתחיל ללכת בדרך הזו נגלה יום אחד שאני בהריון. ממש לא. אז אני מתחילה לצעוד, מקווה שהדרך לא תהיה מפותלת ותלולה מדי... ומקווה בשבילך שאת ממש ממש בסוף הדרך שלך, רק עדין לא רואה את התינוק שמחכה בסוף כי יש עיקול לפני קו הסיום

 

[גוליה]

אני כל כך מבינה

גם אנחנו כבר מנסים שנתיים וחצי , רצינו ילד עוד לפני כל החברים שלנו לכולם כבר יש ילדים או בדרך ורק לנו יש את הטיפולים האין סופיים וזה קשה מנשוא אבל חייבים להיות חזקים כי זה חייב להצליח בסוף, גם אני הצלחתי להכנס להריון מאיקקלומין (ההריון היה מחוץ לרחם) ואני רק רוצה להגיד שכל רופא שנפגשנו איתו מאז (והיו כמה) אמרו שאין לנו מה לדאוג אם היה הריון יהיה עוד אחד אז זה קצת מעודד לא?

 

[גורגונזולה]

אני חייבת וידוי קטן

בזמנו, כשנכנסתי שוב לפורום (ותיכף אסביר מה זה "שוב") כתבתי, אבל מאז לא הרגשתי שיש לזה מקום כאן. נכנסתי לפורום, שהיה עוד ב-IOL, אי שם בסוף 98´ או תחילת 99´, בזמן הנסיונות הראשונים שלנו. הייתי שם עד היום שבו קיבלתי את תשובת הבטא - 383 (עד היום אני זוכרת...) וגם קצת הלאה. בינתיים נולד לנו בן, תוצרת איקקלומין ואבאמא, ועכשיו אנחנו בסיבוב השני. אני מרגישה קצת לא פיירית - כי יש כאן כל כך הרבה זוגות ונשים שהסיבוב הראשון שלהם עוד מתעכב, ולכן לא כותבת בעניין. לא שזה עושה את הציפיה לסיבוב השני קלה יותר, אבל אולי בעצם יש מידה מסוימת של הקלה בכך שהריון אחד כבר יהיה, ויהיו עוד.

 

[מרב.]

הגברת העצובה עם הקמליות...

קראתי את המונולוג העצוב הזה, וישר נהיו לי דמעות, ואני עושה פרצוים והעוויות עם הפה כדי שהוא לא יפרוץ החוצה, הבכי. חייבת טיפה של אופטימיות, לפני שאני שוקעת איתך בזכרונות ובדמעות, שדווקא ל-PCOיות כן יש סיכוי להריון טבעי, מכל הבעיות המגוונות שאפשר ללקות בהן. זה נכון שזה לא מעודד, ולפעמים צריך עזרה, אבל אני בטוחה שיש עוד הרבה פוליציסטיות שאפילו לא יודעות שמישהו מכנה את השחלות שלהן בשמות גנאי. ואת מזכירה לי שכאשר נכנסתי לכאן לראשונה, נסתי על נפשי מהביטויים הלא מוכרים וההורמונים הרבים, והעצבונות והדכאונות והמילה המפחידה- IVF, וכל זאת בידיעה שאני לא אהיה כזו, ואין לי צורך במקום הזה, כי אם לא אדע- הכל יהיה בסדר. והנה אני היום, אחרי כל כך הרבה זמן, ונסיונות, וכשלונות, ואפילו אחרי כישלון IVF ראשון- זה שהייתי בטוחה כל כך שיצליח (אם בכלל אגיע אליו). אין מה לעשות, זה מסע עם כרטיס פתוח, אין לדעת מתי נשוב ממנו, אבל לפחות המזון והציוד מתחדשים בדרך, ובדרך לא דרך, גם כשנופלים וכואב ונדמה שאין כוח ונישאר מדממות מכאב על הריצפה, בא הכוח האדיר הזה ומקים אותנו ואנחנו ממשיכות בצעידה הזו- שברור שיום אחד תסתיים, אך נקודת הזמן תישאר עלומה עד היום האחרון. אז הגברת עם הקמליות (גורגונזולה שם נורא!), שימי את הפרחים שלך במיים, שהמיים יזרמו בגבעולים ויחיו אותם קמעה, והריח יתפשט וישכר. ניסים כן קורים, וילדים גם מגיעים מאהבה, גם אם היא נעשית בחדר הרופא. אז היום שקעי לך לתוך הפוך והדמעות, והמחשבות יהיו מפחידות ואינסופיות, ומחר, מחר הוא יום חדש, השמש תמיס את המחשבות המפחידות ותעלה חיוך על פני הקמליות, ושום דבר לא יראה נורא כמו בלילה.. שולחת חיבוק אינסופי אל תוך החור השחור שלך, ומחזיקה אצבעות לנס מיוחד ומוזמן עם בדיקת הדם, מרב

 

[גורגונזולה]

אוףףףף. אבל לפחות נתחיל לספור מחדש

ביחד

 

[TWEETY =^.^=]

יקירתי,,,,יש לך את הזכות להרגיש רע

ואל תרגישי רע בגלל שאת מרגישה רע,,,,,,משפט חזק אה ???. תראי חומד,,,,דרך הנפילה שלנו אנחנו מוצאות את הדרך לעלות מעלה, עם כוחות מחודשים והמון אנרגיה חיובית. אז זה בסדר להרגיש רע - ואי אפשר שלא,,,וכדי להמשיך לסיבוב המחץ זה אף הכרחי, כי כמו שאמרו חז"ל - אחרי כל ירידה יש עליה, או שמא זה היה מרפי והחוקים שלו,,,המממממ אני כבר מבולבלת.

אז יקירתי,,,השבת מתחת לפוך ועם הקבב של החם והחמה, וביום ראשון יאללה מתחילים מחדש

שתהיה לך אחלה שבת שבעולם שולחת לך המוןןןןןןןןן חום ואהבה TWEETY

 

[אושרת@]

עוד דקירה מה יכול להיות???

תנסי אולי תופתעי לטובה? הלוואי.....

 

[נוג]

גם אני מצטרפת , בדיקת דם, אולי . .

הי, אני כבר למדתי לא לסמוך על בדיקות ביתיות בדיקת דם זה הכי מיהמן, תשמעי סיפור: בדיקת שתן שלילית אחרי 4 ימי איחור והמכשפה לא באה בדיקת דם יומים אחרי זה בטא נמוכה כלומר תשובה שלילית והמכשפה לא מגיע שבוע נוסף עובר וכלום בדיקה ביתית ושוב שלילי משתגעים מה קורא כן לא הריון ולא מכשפה עוד יומים בדיקת גם וחיובי. אז אל תרימי ידים יש עוד תקווה נוג

 

[נועם@בת]

היית חייבת לעשות לי את זה, הא ../images/Emo3.gif

מה כבר ביקשתי? כוּלה רציתי ממך סיפור מושלם של ילד שבא רק מאהבה. נו שויין, אני אסלח לך הפעם יקירתי, לא לפני שתבטיחי לי שבפעם הבאה תנסי תנוחה חדשה ותשתדלי יותר

מחבקת חזק חמודה שלי. פעם עשינו סקר איזה שלילי כואב יותר, ולא היתה תמימות דעים, אבל בסוף הסכמנו שהראשון נורא כואב, ותמיד גם האחרון... אז אולי בכלל הראשון שלך הפעם יהיה לגמרי אחרון? וחוצמזה, אולי בכל זאת לשלב רפואה אלטרנטיבית? מחבקת חזק, ומתפללת בשבילכם לילדה של אהבה

נועם