שליטה

שליטה

זה מדהים בעיני.. לאחרונה אני רואה מכל עבר איך אנשים מנסים לשלוט בחיים עד לגורמים הכי קטנים וזה נראה בעיני כל כך מגוחך.. אני גם רואה את הפער ביניהם לביני.. וגם רואה את הפער בין מה שהייתי לבין מה שאני היום .. כי מה שאני רואה בהם זה את מי שהייתי. לדוגמא אתמול נסעתי באופנוע והיה פקק ענק, כל המכוניות פשוט עמדו במקום. ואז פתאום ראיתי מישהו החליט לצאת מהאוטו, והוא נעמד ליד הדלת שלו להסתכל אל המרחק לראות מה קורה שם .. בעוד שלא היה שם כלום, זה בסך הכל היה פקק.. הוא ניסה לשלוט בסיטואציה, לקבל מידע חדש שאולי יעזור לו באיזה דרך להתקדם מהר יותר, הוא ניסה לעשות משהו וזאת הייתה מבחינתו ההתנגדות לפקק. אחרי כמה מטרים פתאום מישהו אחר התחיל לצפור ע"י כך שהוא מחזיק את היד על הצופר ולא עוזב.. זהו, הבן אדם נשבר מעצבים, והחליט להגיב בסוג עדין של אלימות כדי איכשהו לשלוט בעניינים .. מה שכמובן לא עשה כלום .. היה פקק והוא לא זז לשום מקום. ואז עמדתי ברמזור, וראיתי איך האופנועים לידי עושים וווום וווום כאילו שזה יזרז את הרמזור .. ואז מכוניות ואופנועים אחרים הסתכל על הרמזורים מסביב כדי לנסות להבין את החוקיות של הסדר שהרמזורים מתחלפים כדי שאיכשהו יהיה להם ידע מוקדם על מתי הרמזור שלנו הולך להתחלף. ובהזדמנות זאת גם אציין את התכונה המעניינת של אנשים שמחכים למעלית ולוחצים על כפתור ההזמנה הרבה פעמים עוד ועוד כאילו שזה ילחיץ את המעלית להגיע מהר יותר. ויש עוד מלא כאלה.. קטע קטע.
 

ע ו פ ר ה

New member
כמה יפה לראות

את ההתקדמות שלך בחיים או בתפיסת החיים. בהזדמנות זו, אני רוצה להעלות משהו שחשוב לשים עליו את הדעת. הרבה פעמים אנשים עושים השוואות בינם לבין אחרים. זו השוואה שיכולה להחליש או לחזק, אך היא אינה נכונה. ההשוואה היחידה שנכונה לעשות , היא אני מול עצמי. איך אני התקדמתי ממה שהייתי פעם. באהבה עופרה
 
זה עוד יותר אבסורדי ממה שאתה חושב ../images/Emo13.gif

בוא ונחשוב רגע בהגיון: אתה חושב שאותו בן-אדם שלוחץ על הכפתור במעלית מאה פעם מאמין שזה ישנה במשהו? או שאופנוען שמרעיש עם האופנוע שלו, באמת מאמין שזה ישפיע על הרמזור? היית מצפה מאנשים שרוצים שליטה על חייהם, שיקדישו זמן ניכר לתכנון צעדיהם בפרטי פרטים, לא? שיבנו לעצמם איזושהי איסטרטגיה. זה מה ש"קונטרול פריק" אמיתי היה עושה (אני יודע, כי פעם הייתי אחד כזה). אבל החבר'ה האלה שצופרים בפקק ומתעצבנים על המעלית - הם אפילו לא מנסים לשלוט. הם פשוט מצפים שהכל יילך אוטומטית כמו שהם רוצים, בלי שום מאמץ מצידם. וכשזה לא קורה, הם מגיבים בתסכול שמתאים לילד בן שלוש. אכן קטע קטע. אבל קטע הרבה יותר פתטי (או הרבה יותר מצחיק - תלוי בנקודת המבט שלך) ממה שחשבת.
 

kikona126

New member
מדען, אתה בעצם לומד לצפות

העובדה שאתה נשארת באוטו ולא צפרת, בעצם מראה את הצפיה, ההבנה, התיחום, והפעולה. כלומר - צפית במתרחש סביבך, הבנת שזה מקרה נתון ואת הפקק אי אפשר להזיז, תיחמת את הרצון לעשות משהו כדי להזיז את הפקק (יציאה מהאוטו, לצפצף, לעשות קולות מוזרים עם האופנוע...) ופעלת (גם חוסר תגובה (במקרה הזה אוטומטית) היא פעולה) כל הכבוד. ודרך אגב, הצפיה שלך באה גם לידי ביטוי בצפיה על הסביבה. כי ככה אתה בעצם מכיר את האני של "פעם" שבנה מסחסומים, שעבד על אוטומט באופן קבוע, ואתה מתחם בין זמן לזמן - זה שייך לעבר, עכשיו אני בהווה.
 
תראי

בתור התחלה קל לי לדבר.. כי לא באמת הייתי בפקק.. אני באופנוע, עברתי את הפקק כאילו הלכתי על מים
אבל כן ראיתי את אלה שעמדו בפקק ואיך הם הגיבו לפקק הזה.. לא יודע אם בזמן אמת הייתי עומד במבחן יותר טוב מהם. אבל זאת רק התבוננות מעניינת.. והנקודה שלי היא שהמציאות היא המציאות, אי אפשר לשנות אותה או לשלוט בה.. אבל זאת בכלל לא הבעיה, מתי עולה הסבל? כשאנחנו מתנגדים למציאות.. שאנחנו לא מקבלים את הפקק ובאים בדרישות לאלוהים. אז לא רק שהוא לא נענה לנו, אלא גם אנחנו סובלים.. וזה לא הוא עושה לנו את הסבל.. אנחנו עושים את זה בעצמנו בעצם ההתנגדות.
 

kikona126

New member
בתור התחלה אני הייתי אומרת

שזה צעד קטן לאנושות, אבל צעד ענק למדען
 
למעלה