שלוש בלילה

[הצופה.]

שלוש בלילה

בית חולים חולה חדש מגיע למחלקה רופא מקבל את החולה בדיקות דם שתן אנמנזה דיאגנוזה..החולה מותש רוצה לישון לא אכל כל היום.. אחות אני קורא בשקט אפשר לקבל פרוסת לחם לחולה עם גבינה בבקשה הוא לא אכל כל היום? "רק רגע" שלוש ורבע.. אחות אפשר? האחות עם מבט של רצח בעניים טוב בוא אחרי מוציאה פרוסה אחת של לחם עם קפסת גבינה קטנה.. אחות אפשר לקבל כפית??"לא אין כפית" נעלמת וחוזרת לישיבה מול הקיר ממשיכה לבהות ואני חוזר לאבי מאכיל אותו..תעשה לי טובה תביא שקית לאסוף שתן כך אוכל לישון בשקט אחות.."אפשר לקבל שקית לאיסוף שתן?" רק רגע.. עוברת חצי שעה...אחות אפשר לקבל שקית לאיסוף שתן טוב "רק רגע" אחות מביאה שקית..אחות אפשר לקבל גם מתלה?? תגיד אתה לא יכול לומר שני דברים ביחד?? במבטא רוסי כבד ואני אחרי שש שעות במיון אחרי יום עבודה בשבת..כן בשבת תמיד מנומס תמיד שולט בעצמי לפתע הדם עלה למוח.. תגידי יחתיכת זבל אני צריך ללמד אותך את העבודה? את לא יודעת שצריך מתלה לשקית לשתן? עוד מילה אחת את אומרת ואני דופק לך את הראש בקיר..אחרי שניה הגיעה השקית עם המתלה למה זה צריך להיות ככה?..ועוד אחרי זה המצפון למה לא התאפקת..

 

[natali323]

צופי

 

[giulietta]

לפעמים אין ברירה...

(לפי איך שאתה מתאר זה ח´רא של בית חולים או של מחלקה, או מינימום נפלת על ח´רא של אחות. וסליחה על הבוטות על הבוקר. תזכור שתמיד אפשר לבחור בית חולים אחר). אמי היתה מאושפזת לאחרונה עשרה ימים , כולל ניתוח, בבי"ח שהצוות בו היה אדיב, מיומן ואנושי. אבל אני בביקורים שלי התחלחלתי מהחזות של המקום. גם ככה רע לחולים בנשמה, אי אפשר לעשות את המינימום שהסביבה תהיה נעימה לעין? קירות מתקלפים, ארוניות חלודות, מקלחות ציבוריות בקצה המסדרון ששומר נפשו מתרחק מהן...כל העולם כבר יודע על החשיבות שיש לסביבה אסתטית ועל כמה שזה מקדם את מצב רוחו של החולה ואת ריפויו...תראפיה בצבעים, עיצוב על פי הפנג שווי...ורק שם, המקום נראה כמו חורבה. לא צריך מעצב פנים בשביל קצת צבע, בשביל חלונות שקופים ללא שכבת אבק עבה ודוחה... היה לי עצוב בשביל אמא שלי שהיא אישה מאד אסתטית ...יש שמהו מאד משפיל בהזנחה הזאת. וזה עוד בית חולים שזכה לפרס בית החולים המצטיין השנה.

 

[נעמי 1]

סיפורי בית חולים...

לרובנו יש סיפורים כאלה ואחרים במפגש שלנו עם בית החולים. גם אני עברתי חוויה משפילה באישפוז לפני כשנה וחצי בבית חולים. אושפזתי בפנימית א´ בבית החולים בגלל דלקת ריאות קשה. תהליך האשפוז מחדר המיון ועד העברתי למחלקה היה מהיר ויעיל, אולם מסע היסורים מתחיל במחלקה בה אושפזתי. לצערי, בית החולים אינו ערוך לקליטה של חולים במצבי הפיסי. שעות מצאתי את עצמי שוכבת באותה תנוחה מבלי יכולת לזוז. צוות האחיות לא מצא לנכון לגשת מפעם לפעם ולשנות את תנוחתי (כשבקשתי זאת - נענתי לא ברצון ולא בהבנה ולפעמים גם בתשובה "אני לא יכולה להזיז אותך"). כשבקשתי אחר צהריים אחד לרדת מהמיטה לצורך שינוי תנוחה - נאמר לי, שבמקרה, עובד היום אח, שיוכל להעביר אותי מהמיטה לכסא גלגלים. האח, עוד לפני שהתחיל לדבר איתי, כבר הציב בפני אולטימטום: "אני מוריד אותך מהמיטה, בתנאי שלא תבקשי ממני לעלות חזרה אחרי רבע שעה. אני מוכן להחזיר אותך חזרה למיטה רק בשעה תשע בערב". אני, כמובן, כעסתי מאוד ושאלתי אותו על סמך מה הוא מציב לי תנאים. הוא נתן לי "להתייבש" עוד שעה במיטה ואחר כך הוריד אותי. למחרת בלילה צלצלתי בפעמון וביקשתי מהאחות, שתרים אותי במיטה לתנוחה של ישיבה. נתבקשתי ע"י אחת מאחיות התורנות לא להטריד אותן יותר מדי מאחר שהן צוות מצומצם. תגובתי הנעלבת והנרגזת הייתה: "מחר בבוקר אבקש להשתחרר מבית החולים מאחר שאוהבים שם אנשים רק בריאים…". יותר מאוחר ניגשה אלי אחראית המשמרת ואמרה לי מיוזמתה: "צריך להזיז אותך קצת על מנת שלא יהיו לך פצעי לחץ", ואז אותה אחות שהעירה לי מקודם, עשתה לי מסאז´ בגב. הבאתי לכאן חלק ממכתב תלונה שנשלח ע"י לבית החולים. האח, נזרק מאותה מחלקה... כן... גם הוא עם מבטא רוסי כבד. ויסלחו לי כל אלה שתיכף יקפצו כאן... אבל מאז העלייה הרוסית שתפסה את מקומה גם בבית החולים... היחס לחולים הוא בדיוק כמו במשטר הקומניסטי של פעם. הכל עובר דרך הראש... בפקודות. נכון, גם אנחנו הישראלים לא מתנהגים בסדר... אבל בכל זאת אצלם זה שונה. שנהיה בריאים. נעמי

 

[giulietta]

../images/Emo123.gif

מקומם. טוב עשית שהתלוננת. בפעם הבאה תספרי להם על האוסקר שלך, נראה מי יתעסק איתך... או לחילופין, תודיעי שכבר גרמת למישהו להסבה מקצועית חחחחחחחחח..... שלא ניזדקק. בוקר טוב חברה

ג´ול

 

[טאקילה~*]

../images/Emo14.gifכואב...../images/Emo70.gifבוקר טוב צופה .

 

[פנטום הצט]

יותר מידי פעמים...

אני שומע על "חוויות" כמו שלך. מצד אחד אתה אומר שהן עובדות תחת לחץ נוראי (מה שנכון) אבל מצד שני אתה מצפה לקבל את הטיפול וההתייחסות המינימלית שנדרשת מאח או אחות. הנחמה היחידה שישנה (למרות שזו נחמת טפשים) היא שיש עדיין מספיק אחים ואחיות שכן דואגים לחולים ומתייחסים עליהם בכבוד, בהגינות ובסבלנות. כנראה שגם פה צריך קצת מזל בחיים.