שלושה דורות

שלושה דורות

אני אם לשלושה וסבתא ל-5. שאלתי נוגעת לבתי האמצעית לה שתי בנות, ולבתה הבכורה בת השמונה. יחסי עם נכדי הם מעולים. וככל שהם מתבגרים כך מתהדקים יחסינו. הילדה בת ה-8 אוהבת אותי אהבת נפש וכמובן שזה הדדי. היא רק רוצה להתארח אצלי ולבוא אלי. וזאת על אף ההתיחסות השונה לחלוטין לה היא זוכה ממני ומאמה. בביתה הילדה מלכה. זוכה להערצה מוחלטת מצד הוריה ולחופש מוחלט לעשות ככל העולה על רוחה. כך גם אחותה בת הארבע, רק שהקטנה נוחה יותר באופיה ולא מנצלת זכויות יתר אלה באינטנסיביות שכזאת. התנהגותה בבית חצופה כלפי הוריה. היא שולטת בשלט הטלביזיה, במזווה האוכל ובמקרר,מפסיקה את שיחות המבוגרים בכל רגע שעולה בדעתה ומתערבת בנושאי השיחה להם היא מאזינה בשקיקה. הילדה מודעת לחלוטין שזו התנהגות לא מקובלת, והראייה לכך היא שהתנהגותה משתנה מקצה לקצה כשהיא בחברה. היינו יחד בסופשבוע ממקום עבודתי שם כולם עדיין לא נרגעו מו הילדה המנומסת והמחונכת...כך גם בביה"ס או כשהיא אצל חברות. החינוך שקבלה בתי בילדותה היה שונה לחלוטין. היא היתה מנומסת ואדיבה וידעה שלהורים המעמד הקובע בבית ואלה שאומרים את המילה האחרונה. היחסים בינינו היו תמיד מעולים כולל שיחות נפש הדדיות ולצערי נהיו עכורים בשנים האחרונות. בתי לא יכולה לראות כאשר אני מסרבת לבקשה כלשהי של הילדה והיא ישר מזנקת "לעזרתה". לילדה אין שום בעייה, אך האם חשה שאני פוגעת בה קשות ע"י איסור כלשהו לחטט בחפצי, לשלוט במזגן ובטלויזיה ללא רשות, או כשאני לא עונה לה מיד בזמן שיחה ומבקשת ממנה להמתין רגע. העניין מגיע ממש לפיצוצים, אתמול בזמן ארוחת ערב דחיתי בקשה כלשהי של הילדה ואמה שנכנסה בדיוק למטבח שמעה זאת. היא הצליחה להוציא אותי מן הכלים, השיחה עלתה לטונים גבוהים שהסתיימה בעזיבה דרמתית של כל המשפחה,כאילו הצילה אותם מהתעללות נוראית. אני מסתדרת נהדר עם הילדה שלא זקוקה לשום הגנה ממני והפיצוץ היה על רקע בקשתי הברורה (אולי הבוטה) מבתי שלא להתערב. הבוקר שלחה לי בתי מספר מיילים בהם "הבהירה" לי שבניגוד למה שאני חושבת מותר לה להתערב במקרים שכאלה. סליחה על השאלה הארוכה אך אני פגועה ועצובה ולא יודעת מה לעשות. דבר אחד ברור: אין לי כוונה להפוך לסמרטוט כנוע שיציית לילדה בת 8. תודה מראש עבור תגובותיכם.
 
סיטואציה לא נעימה

אולי כדאי שתקיימי שיחה עם הבת שלך - רק שתיכן, בעוד כמה ימים, בטון רגוע ולא מאשים - לא את אותה, לא היא אותך ולא אף אחד את אף אחד. הסבירי לה שאת והנכדה מסתדרות מצויין ונכון שיש הבדלים בין הגישה שלה כאמא של הילדה לבין הגישה שלך כסבתא של הילדה אבל זה בסדר, והילדה לא סובלת אצלך או מחברתך. ספרי לה שאת נהנית מחברתה של הנכדה - אולם אצלך בבית את מצפה להתנהגות מסוימת ותשמחי מאוד אם הבת שלך תוכל לכבד אותך ואת כללייך בביתך, כפי שאת מצפה גם מהנכדות. הרי לא מדובר פה בהתעללות בילדה ,מדובר פה בגבולות שאת מציבה - אצלך בבית -וזו זכותך. ואמרי לבת שלך שתשתדלי לבקש בפעם הבאה בצורה פחות בוטה מהצורה שבה זה נעשה הפעם. אל תשפטי אותה על דרך החינוך שלה - זה הכי מרגיז אימהות....
 
חשבתי על זה שוב - אני זוכרת בתור

ילדה שאהבתי לבוא לסבתא שלי כי שם הגבולות היו רחבים יותר - הרשו להשאיר אוכל בצלחת, הירשו להסתובב בחצר רק בתחתונים וגופיה וכדומה. אולי תנסי גם את לבדוק אילו גבולות חשובים לך ביותר ואיפה אפשר קצת "לשחרר" ?
 
גבולות

תאמיני לי שמה שהילדה מחפשת זה גבולות. מה שקורה אצלי זה ממש לא משהו שצריך לשחרר. זה מצב נורמלי בכל בית שלפעמים מרשים ונותנים ולפעמים לא. אי אפשר להסכים לכל. אצל בתי הבכורה המצב שונה לחלוטין. תפיסת החינוך שלה כמעט זהה לשלי. היא לעולם לא מתערבת בשיחות ביני לבין ילדיה, לא בולשת וחוקרת שמא התעללתי בהם...(גם איתם היחסים מעולים) אגב, כעת עולה בדעתי באותו הקשר, שהצעירה בודקת כל הזמן מה מקבלים ילדי אחותה, שמא יותר משלה... אפילו את הטפט בטלפון שלי היא בודקת, איזה ילד מופיע שם, ועלי לעשות רוטציה... מדובר פה על הגנת יתר קיצונית וגבולות פרוצים לחלוטין. הילדה דוקא אוהבת לבוא לביתי שם מאד ברור לה מה אפשר לבד ועל מה צריך לבקש רשות.
 
קראתי הכל ונראה לי שמה שמשחק כאן זה לא הגבולו

הגבולות אלא הקנאה של בתך השניה. שמא חס וחלילה אחד מילדיה או היא מקבלים ממך יחס שונה וכנראה שזה לא נולד היום הרגש הזה שלה . לדעתי שווה שיחה של שתיכן ברגוע במקום ניטראלי לראות איך אתן פועלות לעזור אחת לשניה הכי טוב שאפשר. רק כשאתן תהיינה רגועות ושלוות בעיקר היא שלא תרגיש כל הזמן שמישהו אחר מקבל ממך יותר ממנה, יבוא שינוי גם אצל הילדה. בהצלחה !
 
האם בגלל שהת שלך מחנכת שונה ממך

או מהבכורה מגיע לה יחס שונה ממך? כי אין מקום להשוואה בין הבנות באופי החינוך - אני מניחה שיש לשתיהן בני זוג וגם הם שותפים לדרך החינוך - לא? וכן, קורה ששתי ילדות שגדלו באותו בית יוצאות שונות לחלוטין - מחנכות שונה את הילדים שלהם - ואת צריכה להתמודד עם העובדה שלא כל הילדים הולכים באש ובמים אחרי הערכים שהיקנו להם הוריהם - נכון? אם הנכדה אוהבת לבוא אלייך - את זכית!!! תהני מהילדה ומהמסוגלות שלה להבין שאצלך יש גבולות ולכבד אותם. ואם עולה בדעתך שהבת שלך חוששת ממה מקבל כל נכד - אולי תשאלי אותה אם זה כך ואם כן מה הסיבה שהיא מרגישה ככה? אולי בדברים שלה יהיה משהו שיגרום לך לחשוב שונה על המצב ולמצוא פיתרון הוגן עבורה ועבורך?
 
תודה לכל המשיבות

הארתן את עיני בקשר לכמה נושאים, ואני מאמצת את עצת כולכן: אדאג ליזום מפגש נעים עם בתי בארבע עיניים בלבד. אני מקווה שנצליח ללבן את הבעיות ולהחזיר ימינו כקדם - לאהבה הגדולה שהיתה שם תמיד. ושוב - תודה! (כמובן שאשמח להוסיף ולשמוע הארות ותגובות)
 

pf26

New member
לרגע חשבתי שאת חמותי ../images/Emo8.gif

הבנות של גיסתי אמנם צעירות יותר, והיא מאד מנסה להציב להן גבולות, אבל משום מה זה לא כ"כ הולך לה, והבנות עושות מה שהן רוצות. חמותי מציבה גבולות ברורים בבית שלה (לא מציירים על המפה ולא מטיילים עם צלחת מרק ברחבי הבית) ולגיסתי די קשה עם זה. אני חושבת שהבעיה היא לא הצבת הגבולות מול הילדות, אלא התחושה שמותחים עליה ביקורת כאמא. אולי זה מה שקורה לבת שלך, את מציינת שהילדה מתנהגת נהדר בחוץ, ז"א שהיא כן יודעת מה מקובל ומה מותר והיכן עובר הגבול. אני מניחה שאמא שלה (ביתך) היא זו שחינכה אותה לכך. יתכן שכאשר את "מותחת ביקורת" על הילדה, ביתך מרגישה שזו ביקורת כלפיה, כאמא. נשמע שהיחסים שלך עם ביתך טובים. שבי איתה לכוס קפה בלי הנכדות, ספרי לה כמה נפלא התנהגה הנכדה באותו אירוע, חזקי אותה כאמא והסבירי לה שמקובל בכל מקום שאצל הסבתא (כמו בכל בית אחר) החוקים אחרים. ובלי קשר - כדאי אולי שתחשבי שוב מה את מרשה ומה לא. גם אני, כמו דצמבר, זוכרת כמה כיף היה אצל סבתא. גם הבנות שלי מאד קשורות לסבתא (חמותי שתחיה). שם מקבלים באהבה כמעט הכל.
 

dify

New member
מחשבות ראשוניות

כשקראתי את מה שכתבת עלו לי שני כיוונים, מיקריים לחלוטין, שאינני יודעת אם רלוונטיים אליכם כי כמובן שאינני מכירה מספיק את המורכבות של המשפחה. האחד, עלתה בי מחשבה לאור המשפט שלך "החינוך שקבלה בתי בילדותה היה שונה לחלוטין. היא היתה מנומסת ואדיבה וידעה שלהורים המעמד הקובע בבית ואלה שאומרים את המילה האחרונה." אפילו בניסוח שלך נשמע כאילו היה/יש מאבק כוחות. יתכן שמה שאת חווית כילדה מנומסת ואדיבה היא חוותה כילדה כנועה ובדיכוי, ולכן הצורך החזק שלה לתת לביתה חוויה הפוכה, אלו שתי קיצוניות של אותו דבר. בעיקר שאת מציינת שבשנים האחרונות היחסים נהיו עכורים לצערך- יתכן שרק כשביתך התבגרה, הפכה עצמאית ואף הפכה להיות אמא, היא העיזה למרוד מול השליטה המוחלטת שהיתה ברורה אצלכם בבית. השני, בהמשך לראשון- הוא שביתך קופצת לגונן על ביתה עד כדי יציאה דרמטית מביתך בגלל שהיא מזהה את הילדה שהיא היתה בבת שלה, היא בעצם מממשת דרך הילדה את מה שהיא לא יכלה לעשות בזמנה, עכשיו מבחינתה יש מי שיגן על הילדה מולך. היום היא זו שבעמדת הכוח מולך. ואם את היית ההורה שלימד אותה שהקול של ההורים הוא שקובע- הרי שהיא עושה את זה היום מולך- היא האמא של נכדתך והיא זו שקובעת, ודווקא את מכל האנשים בעולם צריכה, מבחינתה, להבין את מעמדה המוחלט כהורה. כעת היא זו שבעמדת הכוח וההחלטות החינוכיות לגבי ביתה הן שלה ולא שלך (זה בעיני המסר שהיא מעבירה לך בקול חזק וברור) לדעתי, באופן טיבעי ביותר, יתכן שיש עניינים לא פתורים בינך לבין ביתך, שביתך לא שמה על השולחן אלא מממשת אותם דרך ביתה. כמובן שיתכן שאני טועה, אני מסתמכת על פסקה קטנה באינטרנט. אבל אני כן מציעה לך לנסות לראות את הדברים מנקודת המבט של ביתך, לנסות לשאול שאלות לגבי היחסים שלך עם ביתך ולהבין שבשורה האחרונה היום השליטה בנכדתך, בין אם זה טוב בעיניך ובין אם לא, היא בידיה. אני חושבת שלמען שיפור היחסים סינכן, הייתי שוקלת בכל מקרה, טיפול זוגי לשתיכן, זה רק יכול לתרום ליחסים שנשמעים קצת מתוחים. שיהיה לכן המון בהצלחה
 
אכן נתת לי כיוון למחשבה

נראה לי מאד הגיוני מה שכתבת ויתכן שפה מסתתרת הבעייה. טיפול זוגי הוא מותרות. בטוח שהוא יכול להועיל לכל זוג אנשים במשפחה המצומצמת אך לא כל-כך מעשי. כיון שדוקא שתינו היינו תמיד הפתוחות שבמשפחה והמתקשרות במיוחד, אנסה לחדש ימינו כקדם וליזום שיחה ב-4 עיניים. אני מקווה שנצליח לשפר את המצב גם בלי תיווך אדם שלישי. תודה לך על תשומת הלב הרבה ועל ההבחנה הדקה.
 
למעלה