שלום
רציתי להגיד לכל מי שקורא את ההודעה הזאת שלא יוותר קודם כל ושיזכור את המחשבות הכי יפות שהוא חשב לעצמו בחייו ושידע שהם יכולות לקרות אז שווה המאמץ והסבלנות לזכור שצריך לאהוב ולהנות מעצמך קודם כל והרגיש טוב עם מי שאנחנו בלי קשר לאחרים. לדעת מי האנשים שאוהבים אותנו באמת ובתמים כמו משפחה או חברים קרובים או כל מה שקרוב אליכם באמת בלי תנאים ולהיות איתם ברגעים קשים. קשה לי בימים האחרונים אני בן 22 ומרגיש שבמשך שלוש שנים לא עשיתי שום דבר חיוני וחיובי לחיים שלי כמעט. התפתחתי נפשית ורוחנית ואני מרגיש יותר חזק מבפנים ואני הבטחתי לעצמי שאני לא נכנס למקומות שהנשמה לא רוצה להיות בהם מקומות של ייסורים והרס עצמי של כאב ופחד ושליליות וכעס. אבל עדיין קשה לי עכשיו. אני מדבר עם בורא עולם ויודע שיש כוח עליון שמקשיב וראוה ויודע ומעריך. הגעתי לכאן מתוך מצב של מובטלות של שבועיים שאני רגיל להיות בה כל כמה חודשים שאני מחליף עבודה. אני אוהב לעבוד בסביבת אנשים בסביבה יוצרת וחיובית ואני לא מוצא מסגרת עבודה שאני מרגיש שייך אליה. אני אוהב אומנות ובמה אבל אני לא מרגיש כרגע צורך לעסוק בזב כי אני לא במוזה כזאת. אני מרגיש צורך במסגרת ואני יודע שהיא תעשה לי טוב אבל אין לי כוחות יותר לחפש. אני לא רוצה להתייאש מהחיים. אין יאוש בעולם כלל אבל קשה לי. אין לי סדר. בבקשה שמישהו יאפס אותייייייייי !!! חחחח... באמת אני צוחק ובוכה אני משתגע. אני לא יכול לדבר עם הסביבה שלי על הטירוף שלי כי אני מרגיש שלכולם יש ציפיות גבוהות ממני כי גם לי יש מעצמי ואני לא מסוגל להראות לאף אחד חולשה כי אני מפחד גם להצטייר חבר או אח או בן חלש.
רציתי להגיד לכל מי שקורא את ההודעה הזאת שלא יוותר קודם כל ושיזכור את המחשבות הכי יפות שהוא חשב לעצמו בחייו ושידע שהם יכולות לקרות אז שווה המאמץ והסבלנות לזכור שצריך לאהוב ולהנות מעצמך קודם כל והרגיש טוב עם מי שאנחנו בלי קשר לאחרים. לדעת מי האנשים שאוהבים אותנו באמת ובתמים כמו משפחה או חברים קרובים או כל מה שקרוב אליכם באמת בלי תנאים ולהיות איתם ברגעים קשים. קשה לי בימים האחרונים אני בן 22 ומרגיש שבמשך שלוש שנים לא עשיתי שום דבר חיוני וחיובי לחיים שלי כמעט. התפתחתי נפשית ורוחנית ואני מרגיש יותר חזק מבפנים ואני הבטחתי לעצמי שאני לא נכנס למקומות שהנשמה לא רוצה להיות בהם מקומות של ייסורים והרס עצמי של כאב ופחד ושליליות וכעס. אבל עדיין קשה לי עכשיו. אני מדבר עם בורא עולם ויודע שיש כוח עליון שמקשיב וראוה ויודע ומעריך. הגעתי לכאן מתוך מצב של מובטלות של שבועיים שאני רגיל להיות בה כל כמה חודשים שאני מחליף עבודה. אני אוהב לעבוד בסביבת אנשים בסביבה יוצרת וחיובית ואני לא מוצא מסגרת עבודה שאני מרגיש שייך אליה. אני אוהב אומנות ובמה אבל אני לא מרגיש כרגע צורך לעסוק בזב כי אני לא במוזה כזאת. אני מרגיש צורך במסגרת ואני יודע שהיא תעשה לי טוב אבל אין לי כוחות יותר לחפש. אני לא רוצה להתייאש מהחיים. אין יאוש בעולם כלל אבל קשה לי. אין לי סדר. בבקשה שמישהו יאפס אותייייייייי !!! חחחח... באמת אני צוחק ובוכה אני משתגע. אני לא יכול לדבר עם הסביבה שלי על הטירוף שלי כי אני מרגיש שלכולם יש ציפיות גבוהות ממני כי גם לי יש מעצמי ואני לא מסוגל להראות לאף אחד חולשה כי אני מפחד גם להצטייר חבר או אח או בן חלש.
איש עולם.