שלום
אני כבר חצי שעה עם דף הפורום פתוח. לוחצץ על "הוספת הודעה" ומייד חוזרת. מתלבטת. מקווה שאת הודעה הזאת אסיים. חיכיתי לפורום כזה, ועכשיו כשיש כזה פורום, אני מפחדת לכתוב. אני בת 16. התייתמתי מאבי בפתאומיות לפני כשלוש וחצי שנים. כביכול אני בסדר. אני מצליחה בלימודים ויש לי חברים רבים. רבים יעידו עלי כאדם שמח מטבעו. זה רק אומר שרבים לא מכירים אותי באמת. מאז שאבי נפטר אני מתקשה למצוא נקודות אושר אמיתיות. תמיד אצליח למצוא את חצי הכוס הריקה. אז ממשיכים בשגרה. יום רודף יום. כבר שלוש וחצי שנים בלעדיו, ועדיין כל כך כואב.
אני כבר חצי שעה עם דף הפורום פתוח. לוחצץ על "הוספת הודעה" ומייד חוזרת. מתלבטת. מקווה שאת הודעה הזאת אסיים. חיכיתי לפורום כזה, ועכשיו כשיש כזה פורום, אני מפחדת לכתוב. אני בת 16. התייתמתי מאבי בפתאומיות לפני כשלוש וחצי שנים. כביכול אני בסדר. אני מצליחה בלימודים ויש לי חברים רבים. רבים יעידו עלי כאדם שמח מטבעו. זה רק אומר שרבים לא מכירים אותי באמת. מאז שאבי נפטר אני מתקשה למצוא נקודות אושר אמיתיות. תמיד אצליח למצוא את חצי הכוס הריקה. אז ממשיכים בשגרה. יום רודף יום. כבר שלוש וחצי שנים בלעדיו, ועדיין כל כך כואב.
) נכון שאין אפשרות לחיות בניתוק מהעצב כל החיים, אבל יש המון פעמים שמרוב פעילות אין זמן לחשוב על השכול, או שהאושר פשוט משתלט עלינו (נדיר אבל זה קורה!). מהניסיון שלי, יש רגעים בחיים שבהם באמת טוב לי, ולרגע השכול מתפרץ בחוצפתו לתוך הרגע השמח הזה. אבל כמו שאמרה לי פסיכולוגית חכמה פעם, צריך לשים לב ל"יש", ולא רק להדגיש את ה"אין"... אני רק יכולה להמליץ לך להמשיך ולחפש - מהם המקומות שטוב לך בהם? אני מניחה שלא את הכל אפשר לבצע עכשיו, אבל הציפייה למה שעוד יבוא יכולה להיות מסקרנת ואפשר להיות אופטימיים לגביה. לגבי הדברים שאת כן יכולה לעשות עכשיו: חפשי לך עוד מקומות חוץ מהנגינה שבהם טוב לך ותקפידי מדי פעם להיות בהם. זאת יכולה להיות חברה של אנשים מסוימים, עשייה של משהו יצירתי (פיסול, ציור, משחק, קדרות...), צורת בילוי (תיאטרון, קולנוע, בית קפה, מועדון, טיול בטבע, באולינג...), התנדבות, עשיית ספורט...האפשרויות פשוט לא נגמרות. שיהיה לך סופשבוע קסום
