שלום ,

[הדגבא של הצאט]

שלום ,

לא יודע מה לעשות נגד מחשבות שכל הזמן מפריעות לי . אם המורה שלי בפסיכומטרי ( סיימתי קורס , מחר אני נבחן ) היתה עונה לשאלות של מישהו אחר לפניי הייתי יכול לחשוב שהיא פחות אוהבת אותי , ואז כשהיא תדבר איתי ותיהיה ממש נחמדה אליי אני אחשוב שהיא הכי אוהבת אותי וחושבת הכי הרבה עליי . לפעמים יש לי ממש אובססיה של מחשבות רות על אנשים , אני שופט אותם ומחליט מי טוב ומי רע - ואז שוקע בדיכאון שאני ממש מרושע שאני עושה את זה . לפני חודשיים התחלתי לחשוב איך יהיה אם פעם אקריח ולא יהיה לי יותר שיער , ואז זה הלחיץ אותי וגם חשבתי שאולי חלק מהאישיות שלי זה העובדה שיש לי שיער ושאם פעם לא יהיה לי יותר אז אהיה בן אדם אחר ואנשים פחות יאהבו אותי . בגלל זה מאז אני עוד יותר מבולבל מי אני , מה המשמעות של מראה חיצוני - ועם שני חברים יחידים שאיתם הייתי נפגש הפסקתי להיפגש , אני מוטרד מזה ללא הפסקה ולא יוכל להתרכז בלנהל שיחה עם חבר .. חוץ מהקורס פסיכומטרי בחודשיים האחרונים לא נפגשתי עם אף אחד חוץ מהמשפחה שלי . כל הזמן המון מחשבות ללא הפסקה שממש קשה לי להתמודד איתן . אני יודע שזה קשור מאוד להפרעה טורדנית כפייתית שממנה אני סובל - ושיש כדורים שאמורים לעזור . ניסיתי בעבר כמה סוגים של כדורים ואף אחד לא עזר . הייתי בטיפול פסיכולוגי והחלטתי שבוע שעבר להפסיק אותו . הרגשתי שזה סתם ניהיה כמו תקליט שבור כל השיחות האלה עם הפסיכולוגית . דווקא מאז שהפסקתי , בימים האחרונים אני מצליח יותר לשלוט על הנטייה שלי לשפוט אנשים , אני מרגיש קצת יותר טוב עם עצמי , אבל עדיין , המון מחשבות שגורמות לדיכאון , ריגשות אשמה . אשמח לכל עיצה שמישהו יוכל לכתוב . תודה .

 

[הדגבא של הצאט]

רות = רעות

 

[hilabarak]

שלום לך, אם תעשה חלוקה גסה של

עולמו הרגשי של האדם תגלה את ה'ילד' וה'מבוגר'. ה'ילד' הוא זה שנעלב ונפגע ועסוק בעצמו כל הזמן, וגם נותן מכל הלב. ה'מבוגר' הוא המסגרת הבוגרת שאומרת לפעמים 'טוב, אז מה קרה ? ' ל'ילד' יש יתרון ברור - החיים שלנו סובבים סביבו, הוא טעם החיים, הוא הרגש והצחוק והשימחה. ל'מבוגר' יש יתרון ברור - הוא מאפשר ל'ילד' לחיות. הבת שלי בת השנתיים וחצי עם כל התחוק והשימחה והמקסימות, לא תשרוד יום אחד ללא מבוגר שיכין אוכל ושתייה וידאג ל...... מתוך הניסיון שלי (ומתוך מה שאתה מספר) מצב 'דיכאון' הוא מצב בו ה'ילד' הפני משתלט לחלוטין כמעט על האדם. אתה למשל עסוק ב : 1. כמה המורה אוהבת אותך (מחשבות קלאסיות של ילד). 2. באנשים טובים ורעים (מחשבות של ילד ואני אתן דוגמא. יש אדם שהוא נחמד בעבודה ונותן לכולם הכל, אבל בגלל זה הוא מגיע 3מאוחר הביתה ומזניח את ילדיו. השני לא נחמד בעבודה ודואג לעצמו ולכן מגיע מוקדם לילדיו. מי הרע ? מי הטוב ? למי אנחנו אחראיים לסביבה או למשפחה ? בעולם המבוגרים אין טובים ורעים, אלא אינטרסים וניגודי אינטרסים ובחירות קשות וקלות, ולכן אדם 'בוגר' בכלל לא שואל טוב או רע. אלא האם האדם בחר בחירות שמשרתות אותו). והסביבה העיקרית שאתה לדעתי עסוק בטוב או רע, כי אתה מסתכל מתוך היחס של האנשים אלייך, ולא מתוך כלל החיים שלהם עצמם (ילד מרוכז בעצמו). 3. בקשיים להתמודד עם הרגשות שלך עד רגשות אשם (שוב עולם רגשי שמשתלט). 4. חלק מדיכאון הוא הרצון האינסופי לברוח מהתמודדות ועבודה קשה, שזה בהחלט המאפיין של ה'ילד'. אם תחליט שנמאס לך מ'השתלטות הילד הפנימי' ואתה רוצה איזון בינו לבין המבוגר, הכוונה מצד אחד להרגיש ולתת ולשמוח וגם להיעלב, מצד שני לעשות זאת בפרופורציה המתאימה לגיל שלך (המ'מבוגר' אחראי על פרופרוציות וגבולות), זה יהיה הצעד הראשון לדעתי לצאת מה'דיכאון'. אם אני מתרשם ממה שקראתי אותך עד היום, אתה רוצה לצאת מהדיכאון, בלי לרסן את ה'ילד הפנימי' ולדעתי ומניסיוני זה לא אפשרי.

 

[עננית נוצה]

בוקר טוב לך

קראתי בעיון את דבריך... ההתרשמות שלי היא שהמחשבות שלך, אותן תיארת, אינן כה זרות ומוזרות, כפי שאתה אולי סבור. יתכן שאתה נוטה להקצין בתגובותיך ביחס לאותם ההירהורים, ולכן הם טורדים את נפשך, אך ההירהורים הללו כשלעצמם פוקדים- ברמות כאלה או אחרות- אנשים רבים, טובים ובהחלט בריאים בנפשם. אנסה להתייחס לכל אחד מההירהורים שתיארת: * כמורה, אני נתקלת לפעמים במקרים בהם תלמיד סבור שאני מעדיפה אחר על-פניו ("אוהבת" אותו יותר) משום שפניתי אל התלמיד האחר, לפניו. בד"כ מדובר בתלמיד בעל הערכה עצמית וביטחון עצמי נמוכים (כמובן שאני לוקחת את אותו התלמיד לשיחה, מפריכה את הרגשות השליליים ויוצרת תחושה טובה). אגב, תלמידיי הם בגילאי 17- 18, כך שלא מדובר בילדים קטנים. נסה לחשוב: אתה נמצא בקבוצה אחת עם עוד תלמידים- האם המורה יכולה לפנות אל כולם בעת ובעונה אחת? הרי אתה עצמך מעיד על כך שלעתים המורה נותנת עדיפות לך, ופונה אליך בטרם תפנה לאחרים. אם-כן- בוודאי שאין כאן עניין של "אהבה יתירה" כלפי אף אחד מן התלמידים- המורה פשוט פעם פונה קודם לתלמיד זה ופעם לאחר- באופן הכי טבעי. * אינך צריך לחוש רגשי אשמה על-כך שאתה שופט אנשים-כולנו עושים זאת- מי יותר ומי פחות. ואכן, יש אנשים שהם לטעמנו "טובים" יותר, יש אנשים "טובים" פחות, ומה לעשות- יש אנשים שאנו נשמרים מהם, משום שאנו סבורים שהם "רעים"- אנשים שאינם נמנעים (ואולי אף נהנים מכך) מלפגוע בזולתם, מלרמוס אחרים. אם כן, יחס שיפוטי כלפי הזולת אינו הופך אותך ל"רשע". *גם העיסוק במראה החיצוני שלך אינו דבר חריג. רוב בני האדם מוטרדים מהמראה שלהם- אנשים עושים דיאטות משיקולים אסתטיים, כדי להיות רזים יותר (לעתים אפילו דיאטות מיותרות לחלוטין), עושים ניתוחים פלסטיים וכד'. באשר להתקרחות- גברים רבים מגלחים כליל את שיער ראשם (לעתים גם כאלה ששערם שופע באופן טבעי) דווקא משום שהם חושבים שקרחת היא דבר יפה וסקסי. אישית, אני מכירה גברים מקסימים שהקרחת אפילו מאד הולמת אותם. מלבד זאת, האם אתה נוהג (או שנהגת) לבחור לך חברים על-פי המראה החיצוני שלהם? האם מי שאינו יפה-תואר אינו ראוי, לדעתך, להערכה? אם רק תתבונן סביבך, תראה רבים וטובים שאינם בהכרח אנשים יפי-תואר, והם מקובלים מאד בחברה, אהודים על סביבתם ומשופעים בחברים טובים... מדוע שאתה לא תהיה אחד מהם...? כדי לתרגל את יכולתך ליצירת קשר, ללא תלות במראה שלך (קרחת/ שיער שופע), אציע לך לערוך ניסוי קטן, שאמנם ידרוש ממך אומץ מסויים, אךהוא בהחלט עשוי לסייע לך: גלח את שיער ראשך (אין חשש- שהרי הוא עתיד לצמוח תוך ימים ספורים) ותרגל יצירת תקשורת עם אנשים- בין אם אנשים חדשים ובין אם חברים ותיקים (למשל אלה מהם התרחקת לאחרונה). בחן את עצמך- האם המראה השונה אכן מהווה עבורך מכשול ביצירת קשרים חברתיים עם זולתך? אני מנחשת כי תגלה שאין קשר בין המראה שלך לבין נכונותם של אנשים להתקרב אליך. באשר לדרכי טיפול: אני נוהגת להתייחס בחיוב לטיפול תרופתי נוגד דיכאון- כפי שאקמול מרגיע את הכאב הפיזי (הוא אינו מרפא את המחלה, אך עוזר להתמודד עמה) כך תרופות אלה מרגיעות את הנפש ומאפשרות התמודדות טובה ובהירה יותר עם הבעיות הטורדות אותה. אם תרופות מסויימות לא הועילו לך- נסה אחרות, בהתייעצות עם הרופא המטפל שלך. באשר לטיפול הפסיכולגי שכשל: לדעתי, חשוב לך מאד לקיים שיחות עם אדם חכם, קשוב ומבין- זה יכול להיות פסיכולוג טוב (לא כל פסיכולוג הוא בהכרח איש מקצוע טוב- יתכן ופסיכולוג אחר יתאים לך יותר וישכיל לסייע לך), יועץ פילוסופי או אדם קשוב וחכם אחר, שתוכל להשען עליו ולהתייעץ אתו. אני מוצאת חשיבות עליונה בפסקה האחרונה שבדבריך- השינוי שאתה מבקש לחולל בעצמך אכן תלוי הרבה מאד בך!!! חשוב מאד להסתייע בגורמים חיצוניים (כגון תרופות ויועצים), אך בסופו של דבר אתה הוא המעצב את חייך ואתה הוא הבוחר כיצד לעשות כן! אמנם תגובה ארוכה- אך בכל-זאת על קצה המזלג... המון הצלחה!

 

[הדגבא של הצאט]

תודה רבה לך !

לשניכם . אני לא יודע איך בדיוק להסביר את זה אבל יש כמה מחשבות שפשוט תקועות אצלי בצורה כזאת שאני לא יכול לקבל שום אויר לנשימה כדי להצליח לחשוב אחרת . המחשבה על קרחת ומראה חיצוני תקועה אצלי כבר בערך חודשיים וגם שאני מנסה לחשוב על כיווני חשיבה כמו שהצעת , זה כאילו המוח שלי כמו קיר ושום דבר אחר לא חודר אליו . יש לי גם עוד מחשבה שכבר איזה שלוש שנים תקועה אצלי ( אם זה לא היה עצוב לי , זה היה מצחיק ) . אני חושב שזמר שאני ממש אוהב הוא האדם הכי חשוב בעולם . ממש מבחינה אובייקטיבית הוא הכי חשוב כי כמעט כולם אוהבים לשמוע את השירים שלו , וכל הזמן קורה לי שאני משווה אנשים - מי חשוב יותר , ושאני הייתי רוצה להיות כמוהו ( וזה וודאי שזה לא יקרה ... ) אני מרגיש ממש דפוק בגלל הצורה שהדבר הזה מעסיק אותי . כי זה ממש מחשבות של אחרים לא חשובים במה שהם עושים מספיק , הקיום שלהם פחות חשוב - וזה מחשבות שאני לא חושב שאנשים אחרים מגיעים לחשוב . המחשבות שלי על טוב ורע זה גם ככה . הוא טוב והוא רע ממש מבחינה אובייקטיבית . כמו להגיד " הוא יילך לגן עדן והוא יילך לגיהנום " , אנשים פשוט לא מגיעים לחשוב מחשבות כאלה , ואצלי זה משהו שבצורה תמידית אני חושב עליו . אי אפשר שזה לא יעשה ריגשי אשמה גדולים . תודה על ההודעה האכפתית שכתבת . סתם רוצה להגיד לך שהמקצוע שאני הכי מתחבר אליו זה אנשים מטפלים שעוזרים לאנשים אחרים , ועוד מקצוע זה מורה . אני בטוח שהתלמידים שלך ממש אוהבים אותך ...

 

[hilabarak]

כשאתה מדבר על 'מחשבות תקועות'

אתה מדבר על בעייה לדעתי אנושית רחבה, ואני רוצה להרחיב שנייה את הדיון אולי זה יתרום לך (אין לי ממש פתרון, אבל לעזור לך להרחיב את היריעה אני יכול). אני אמשיך את התיאוריה שלי על ה'ילד הפנימי' מול ה'מבוגר הפנימי' וניקח אותה לדיון עליי, שאולי יתרום (תוכל גם לשאול שאלות, כשלפחות עליי אוכל לענות בביטחה) : אני בן 35 ונשוי + 2 עובד ככלכלן במשרה יחיסת טובה ומהנה. נניח לרגע שבמסגרת העבודה ישלחו אותי לקורס כזה או אחר, ובמסגרת הקורס אשב עם עוד חברים מהעבודה ואשמע הרצאות. המנחה של הקורס ישאל שאלות, ודי ברור לי שנורא אשמח אם אני אענה ולא חבריי. ברור לי גם שאם המרצה יגיד לי באופן אישי או ליד כולם שמרגישים שאני ממש חכם ומבין אז נורא אשמח. אין ספק שעל המחשבות הללו אחראי ה'ילד הפנימי', זה החלק שבי שרוצה הכרה ומיוחדות וכולי. ה'מבוגר' הפנימי יגיד לי כמובן "מה אתה מקשקש ? אתה אבא לשתי ילדות וכלכלן ויש לך פרוייקטים חשובים ומהותיים וניהול בית וקריירה וכולי. זה מה שישנה לך ? איזה מדריך שאינך מכיר ואינך יודע בכלל מהם כישוריו האמיתיים, ייתן לך מחמאה ?". בוא נגדיר לרגע את המילה "קשב" כמילה רגשית. אם "אקשיב" (רגשית) אך ורק ל'ילד' הפנימי אז יכול להיווצר פרדקוס שאחזור הביתה עצבני בטירוף לאחר יום לימודים כי אמרתי שטות בכיתה, או כי אמרתי משהו חכם ולא הקשיבו וכולי. אני עלול להוציא כעסים מהותיים על בנותיי ואישתי בגלל שטות כזאת או אחרת שקרתה בכיתה. ה'ילד' הפנימי יכול לגרום לי לשכוח את האחריות שיש לי כהורה ובעל ומפרנס ואת כל מי שאני ומה שהשגתי ולמקד אותי באיורע הקטנטן הזה. אם "אקשיב" רגשית רק ל'מבוגר' הפנימי, אז לא יהיו לי בכלל חיים. המבוגר יגיד לי שמחמאה מהמורה זה כלום, ותוספת שכר זה לא כלום (כי הרי יש אנשים שמרוויחים פחות וחיים), והטיול לחו"ל הוא כלום, והשבחים שהילדה הם כלום, והחיוך של הילדה הוא כלום...... כי הכל מתגמד לעומת כלל החיים. ובעצם עלולה להישאר ריקנות אדירה. הפתרון הברור מאליו הוא להקשיב גם וגם בו זמנית. לשמוח על הטיול לחו,ל, אבל לא לעשות ממנו דמרה חובקת עולם. לשמוח או להתעצבן בכיתה, אבל לא לעשות מזה דרמה חובקת עולם. אחרי שאני כותב מילים אלו (ומתוקף התנסותי עם אנשים בדיכאון) אז הדיכאון הוא בעצם לחיות את ה'מבוגר' וה'ילד', בנושאים שונים. ה'ילד' שואב את כל האנרגייה על א' וב' וג' וה'מבוגר' מוציא את כל החשק מד' וה' וו'. ולכן באמת לא פעם נתקלים בתופה התמוהה שבה אדם שבדיכאון ולא איכפת לו מכלום, מתרגש יתר על המידה מדברים נקודתיים. וזה אולי מסביר מדוע דברים נתקעים לך בראש. אני לא בדיוק יודע איך לפתור את זה ברמה המעשית, אבל ברמה הפילוסופית עלייך ללמוד להיות 'מבוגר' ו'ילד' בו זמנית וככה להתאזן. ה'ילד' ישפוט אנשים לטוב ורע, וה'מבוגר' יזכיר לו שזה טיפשי ולא בוגר, וה'ילד' יגיד "אז מה אני נהנה", וה'מבוגר' יגיד "אבל זה פוגע בנו בסיכומו של דבר החשיבה הזאת" וכולי. או שה'ילד' יגיד "הזמר הזה ממש חשוב" וה'מבוגר' יגיד "כולם חשובים, יוצרי המוסיקה חשובים והפיסיקאים חשובים ואלו שבנו את המחשב חשובים ואלו שנוהגים באוטובוס חשובים", וה'ילד' יגיד "כן, אבל לי הוא מאוד חשוב", וה'מבוגר' יענה "בסדר, כי לך במקרה המוסיקה חשובה, לחולי הסרטן החוקרים שממציאים תרופות חדשות הם הכי חשובים, ולרעבים באפריקה מתנדבי האו"ם הכי חשובים"............. אם תתרגל את עצמך לנהל דיון בין ה'מבוגר' ל'ילד' על כל עניין, ולא תשאיר נושא א' לילד ונושא ב' למבוגר אז יווצר איזון. כי המבוגר והילד יכולים להגיע לפשרה, הזמר בהחלט יכול להיות יוצר חשוב מאוד, אבל יש עוד מילוני יוצרים חשובים אחרים בתחומם. ברגע שהילד לא מרשה למבוגר להיכנס לתחום שלו, כי הוא רוצה 'עצמאות' ולא רוצה שיפריעו לו להעריץ, אז הוא שואב את כל האנרגייה. במקביל המבוגר הורס את כל החשק בדברים אחרים, ואז נוצר מצד אחד כאב רגשי ומצד שני חוסר חשק. מקווה שזה יתרום לך. .

 

[הדגבא של הצאט]

תודה , זה יתרום ,

מאוד הזדהתי עם דברים שכתבת . באמת זה מה שקורה לי , אני לא מצליח לחוות רגשות בהרבה סיטואציות , כמעט בשום סיטואציה בעשרים שנים בראשונות בחיים שלי , בעוד שבסיטואציות אחרות אני חווה אותן מאוד . כשזה מתנגש אחד בשני זה גורם לי לחוסר אונים שקשה לתאר . למשל בקשר למורה שלי - אז כל הזמן אני חושב שאני קשור אליה ורוצה שהיא הכי תאהב אותי וכיף לי לדבר איתה , ואז מופיעות המחשבות אם היא טובה או רעה , ואני משתדל להתרחק ממנה כי יש לי ייסורי מצפון על המחשבות שלי עליה . היום היה לי את המבחן פסיכומטרי , רציתי מייד שיצאתי מהכיתה לצלצל לספר לה , להיות הראשון שמדבר איתה , אבל לא היה לי את המספר שלה עליי . חזרתי הביתה ועברו כבר שלוש שעות ועדיין לא צלצלתי אליה כי יש לי עוד פעם בשעות האחרונות המון מחשבות שאולי היא רעה בגלל דברים שמצאתי בה . זה מאוד קשה ... גם מה ששיתפת בדוגמה על עצמך עזר להבין . כדאי שאחשוב על מה שכתבת . אני מתלבט לגבי כדורים תרופתיים , כי אולי מעבר לבעיה הכלל אנושית שכתבת עליה , יש לי משהו שמחייב עירוב תרופתי . אני מאובחן ( בדיעבד ) כסובל מהפרעה טורדנית כפייתית מהיותי ילד קטן ואולי להתמודד עם זה לבד , גם בעזרת אנשים נחמדים כמוך וכמו כותבת ההודעה השנייה , אולי זה גדול עליי . אני לא יודע . מקווה שאצליח לטלפן עכשיו למורה שלי ויהיה בסדר ...

 

[הדגבא של הצאט]

הראשונות

 

[hilabarak]

יופי אני שמח שזה תרם ולגביי התרופות

אני מאוד בעד וזאת מכמה טעמים : 1. יש בודאות אפקט 'ביולוגי' שמשפיע. ממה שאני ראיתי מול עיני בכל נושא הדיכאון, יש בודאות אפקט של ביולוגיה, ושווה לנטרל חלק ממנה. 2. אין לי ספק שצריך לעשות עבודה עצמית כמו שתיארתי, אבל ברור לי שלאדם יותר קל לדון עם עצמו כשהוא יודע שיש כדור שעוזר לו להתגבר על המחשבות הכפייתיות. 3. במידה ותצליח (ואני מאוד מאמין שאם תחליט שאתה רוצה להתמודד עם המחשבות הטורדניות ותלמד טכניקות - אני מוכן להמשיך לעזור לך עם עוד ועוד טכניקות שאני מכיר שעובדות), תמיד תוכל לרדת מהכדורים בהדרגה (כמובן לפי הוראה של פסיכיאטר). כך שמבחינתי נטילת הכדורים רק יכולה לשפר.

 

[הדגבא של הצאט]

נכון ,

אך מצד שני שמתי לב כשאני פונה למטפל / רופא אני פחות לוקח אחריות על החיים שלי וכאילו מעביר את עצמי לידיים שלו . אני צריך לבחון את כל השיקולים ומקווה שאקבל את ההחלטה הטובה ביותר ..

 

[עננית נוצה]

חן חן לך על מילותיך הנעימות... ../images/Emo9.gif

אתה מתאר מצב בו אותן המחשבות המטרידות אותך כל-כך חוזרות על עצמן שוב ושוב- הן אלה השולטות בך במקום שאתה תהיה זה השולט בהן. דרך טובה לשלוט במחשבותיך הטורדניות, היא להעלות אותן על הכתב, לנתח ולבקר אותן. באופן זה אתה מסייע לעצמך למקד ולפקס את מחשבותיך ואף להתמודד עמן. עליך למצוא זמן בו נפשך שקטה ורגועה... לשבת במקום שקט ונעים לך (בחדרך או אולי בגן הסמוך לביתך, או בחוף הים...) ולהתחיל בכתיבה... הנה לדוגמא הצעה באשר לסוגיית "האיש הכי חשוב בעולם". 1) העלה על הכתב את אותה המחשבה עמה אתה מבקש להתמודד- כתוב אותה בפירוט! 2) כתוב הגדרה למושג "אדם חשוב": מי הוא אדם חשוב? 3) הבא דוגמאות מן החיים ל"אנשים חשובים" (אתה רשאי להתייחס למישור המיקרו- התחום האישי שלך- או המַקרו- תחום כללי יותר: חברתי, מדיני וכיו"ב'), התואמים להגדרה שהגדרת קודם לכן. 4) לגבי כל אחד מהאנשים שהבאת כדוגמא ל"אנשים חשובים" ציין מדוע הם אכן חשובים. 5) כעת התמודד עם הזמר שאתה אוהב... האם הוא תואם להגדרה של "איש חשוב" כפי שהגדרת קודם לכן? במה הוא תואם אותה? במה אינו תואם? 6) כעת נסה (באופן ראציונאלי ואובייקטיבי לחלוטין) למצוא מבין הדוגמאות שהבאת בשלב 3, דוגמא לאנשים החשובים, לדעתך, יותר מאשר אותו הזמר... האם אתה מצליח בכך? לעניות דעתי תצליח גם תצליח! העלאת המחשבות על הכתב, באופן מבוקר כגון זה שהצעתי כאן, עשויה לסייע לך להתמודד גם עם מחשבותיך הטורדניות האחרות. אתה מוזמן לכתוב לי לתיבת המסרים שלי, כדי שאוכל לנסות לסייע לך גם בהתמודדות עמן. אגב, מכיר את הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" (חיבר: רובין ס' שארמה)? נסה לקרוא בו את הפרק השביעי, הנקרא "גן פלאים", יתכן ותמצא בו עניין... כל-טוב...

 

[lost insight]

המלצה חמה

ה"עבודה" של ביירון קייטי לחקירת מחשבות ואמונות. יש חומר באינטרנט וספרים. http://www.thework.co.il/yesum.htm לפני שאתה פוסל כי זה נראה פשוט מדי, ממליץ לעשות כמה נסיונות.

 

[הדגבא של הצאט]

תודה ,

קראתי את המאמר , יכול להיות שאעשה את זה . אבל האמת , אני עייף , אין לי אנרגיות ואין לי ממש אמונה שמשהו בסיגנון כזה יכול לעזור לי , אולי שמשהו בכלל יכול לשנות את המצב הזה שלי . אולי זה פשוט יישאר והשאלה היחידה היא אם אני רוצה לחיות ככה או לא . לא יודע .

 

[lost insight]

כדאי לך

להשקיע בזה יום אחד שעתיים, ותראה אם זה מתאים לך. אני התעלמתי מהשיטה שנים למרות שהיא תמיד עניינה אותי (בגלל עצלנות). אני שמח מאד שניסיתי.