החשוב
החשוב הוא התשובה, האם היא נכונה או לא. לא האינטרס מאחוריה. לפני הסבר - אכריז מראש - האידיאל שלי הוא לעקר את הכלבה, ללא שום קשר לתעודות. גם כלבה מתועדת למופת תהיה בריאה יותר לאחר עיקור. לעניין זיווג קרובים - ככל שיש קרבה גנטית גדולה יותר בין בני הזוג, הסיכון שבעיות גנטיות חבויות יצוצו על פני השטח גדול יותר. זה נכון לכלבים בדיוק כמו שזה נכון לאנשים. בחברות אנושיות בהן נישואי קרובים (בני דודים) מקובלים אנחנו רואים שיעור גבוה יותר של בעיות כאלו, וגם בחברות סגורות יחסית (למשל טיי-זקס אצל אשכנזים) מהבחינה הזו - גזע של כלבים דומה לעדה סגורה מאוד. לכן יש גם מה שמוכר בתור "מחלות שכיחות בגזע". כל גזע הוא רביית שארים בהגדרה. הסיכון למחלה גנטית בוויימרנרים גבוה יותר מאשר בכלב מעורב, כמובן שמדובר על המחלות האופייניות לגזע (ובמקרה של וויימנר ממש לא חסרות). נכון שבעצם כל הוויימרנרים הגזעיים הם בסופו של דבר קרובי משפחה (יותר מאשר כל היהודים צאצאי אברהם אבינו, אבל אותו רעיון), אבל ככל שהקרבה המשפחתית הדוקה יותר - הסיכון עולה. לכן, אם כבר הוחלט על הרבעה של הכלבה - עדיף שזה לא יהיה מקרוב משפחה מיידי, בוודאי שלא אח. לי לא משנה אם הזכר נושא תעודה או לא. מבחינה רפואית גם לא אכפת לי אם הזכר יהיה וויימרנר או כל כלב אחר (מובן שזה יוריד את הסחירות של הכלב, אבל אני רופא ולא סוחר)