שלום,,,
לפני שלוש שנים בערך כתבתי פה בפורום,אני חייבת לומר שגרא וחברי הפורום עזרו לי מאוד . ובכל זאת אני שוב פה. אני בת 31 ונשואה כבר 13 שנה,התחתנתי בשידוך,יש לי 3 ילדים נהדרים. לפני שלוש שנים הייתי בקשר עם בחור באינטרנט מה שגרם לזעזוע במערכת הנישואין,אבל הקשר הזה נוצר מאחר ולא היה לי טוב עם בעלי הוא בכלל ההיפך הגמור ממני,שני עולמות שונים לחלוטין. הקשר הזה נשאר אך ורק במחשב,לא היה מעבר לכך שום דבר. היינו על סף גירושין אבל איך שהוא הדברים הסתדרו פחות או יותר. עבדתי במשך תקופה עם בעלי ועברתי ממנו השפלות אין סוף,שאני מביאה לו מזל רע ונחס ושבגללי הוא לא מצליח לפתח את העסק. נוצר מצב שאני עזבתי את העסק ועברתי למשרת הוראה ובסופי השבוע עזרתי לו. עם ניהול מוטעה מאוד הוא גרם לנו להפסדים אסטרונומים ,אבל המון ,המון כסף.הוא הסתיר את מהלכיו,לא סיפר דברים.נוצר מצב שהוא לקח דברים ומכר בכדי לעמוד בהוצאות,מה שגם בהן הוא לא עמד.זה לא שהיה לי הרבה דרישות,חיינו ממש בלי הרבה הוצאות. אוכל ,תשלומים,הוצאות של בית וילדים. הגענו למצב של לסגור את העסק,מה שלא היה קל.הוצאות לא חסר והכנסה מעטה מאוד.אני כעסתי מאוד כי בעצם הוא שיקר אותי,הוא רימה אותי. אנחנו היינו בקשרים טובים מאוד עם ההורים שלי ולאבא שלי היה קשה מאוד לראות נפילה כזו,מאחר והוא שב והזהיר אותו ודיבר איתו שוב ושוב אבל בעלי עמד על שלו והתעלם. במשך השנים היו לבעלי התרפצויות זעם,אם אמרתי משהו לא במקום הוא צרח וצעק.ואמר אני עוד אראה לך מי אני ושאני יכול להתסדר ומה את חושבת; את עצמך בכלל אבל ממש בצרחות .האמת שאני פחדתי שאני תיכף אחטוף מכות או משהו. לאחר שהעסק נסגר היה ויכוח גדול מאוד בין בעלי לאבא שלי,ויכוח שעבר לצעקות גדולות ,ניפנופי ידיים ושבירת שעון על ידי בעלי וכל זה בנוכחותי ובנוכחות אחותי ואנחנו ממש הגענו לדמעות ופחדנו שזה יעבור למכות. אוו מאז.....הרבה צעקות,הרבה השפלות שלו עליי בגלל מי שאני ובגלל שאני לא תומכת ובגלל שאני ממשיכה בקשר עם המשפחה שלי ומי הוא בכלל ,הוא אפס וחרא וחלאת אדם. רק בכדי שתבינו אבא שלי לקח חלק מהחובות על עצמו ,לשלם אותם. גיסי מצא לו עבודה כמאבטח.בכדי לשלם חובות אחרים הוא צריך למצוא עבודה נוספת והוא לא עושה את זה.לא מזיז את עצמו. אני עובדת בבית הספר,מוכרת תכשיטי אופנה בשעות הפנאי,נותנת שיעורים פרטיים,עובדת בסוף שבוע אצל הוריי,כמובן הבית ,הבישולים והילדים עליי. אני מרגישה שאני מתמוטטת. לפני פסח הוריי הזמינו את הילדים לאכול חמץ בחוץ ורציתי להצטרף,הוא לא יכל להצטרף מאחר והוא לא מדבר עם אבי. מה הוא עשה....כמה שהוא צרח,הילדים התחילו לבכות מרוב פחד,ואני פחדתי שלא יודעת מה יקרה.לא איכפת לך,ואת לא מכבדת את בעלך.פשוט סיוט. לאחרונה הבת שלי בת ה 12 שאלה אותי כמה זמן אני אמשיך עוד לחיות איתו ככה. בפסח הצבתי לו אולטימטום,זה ממשיך ככה ואני לא רוצה יותר,נמאס לי כבר אני אקום ואלך.הוא נרגע לשבועיים. יום שישי פיינלפור ,אנחנו בחול אין לנו תחנה לכדורסל הוא החליט שצריך לעשות ולמה לא צריך להיות לו והוא לא מבין שבקושי יש לנו בשביל לסגור חודש ובטח לא בשביל לבזבז 700 ארו. את הורסת הכל,את רוצה שאני אהיה בדיכאון,את פוסלת הכל,מי את בכלל,ואז שוב הוא עבר לאבא שלי כמה הוא וכמה חלאת אדם שהוא. אני במצב שאין לי כוח יותר.אני גם פוחדת איך אני אסתדר לבד למרות שכמעט הכל עליי.יש ימים שהוא רגוע ומנסה כביכול לפצות על מה שעשה אבל אי אפשר לדעת מתי תבוא ההתפרצות הבאה. אני פוחדת שאני אעזוב והוא יעשה משהו לעצמו,אני פוחדת על הילדים שלי,אבל אני יודעת שככה אי אפשר להמשיך.זה הרבה מדיי,יותר מדיי. אולי אני לא בסדר,אולי אני מגזימה?אני לא יודעת.אולי אני טועה בגישה שלי? חשבתי לעצמי :אני מסתדרת עם כל הסובבים אותי בצורה נהדרת אבל איתו אני לא מצליחה. הצעתי ללכת לייעוץ אבל הוא לא מוכן לשמוע.
לפני שלוש שנים בערך כתבתי פה בפורום,אני חייבת לומר שגרא וחברי הפורום עזרו לי מאוד . ובכל זאת אני שוב פה. אני בת 31 ונשואה כבר 13 שנה,התחתנתי בשידוך,יש לי 3 ילדים נהדרים. לפני שלוש שנים הייתי בקשר עם בחור באינטרנט מה שגרם לזעזוע במערכת הנישואין,אבל הקשר הזה נוצר מאחר ולא היה לי טוב עם בעלי הוא בכלל ההיפך הגמור ממני,שני עולמות שונים לחלוטין. הקשר הזה נשאר אך ורק במחשב,לא היה מעבר לכך שום דבר. היינו על סף גירושין אבל איך שהוא הדברים הסתדרו פחות או יותר. עבדתי במשך תקופה עם בעלי ועברתי ממנו השפלות אין סוף,שאני מביאה לו מזל רע ונחס ושבגללי הוא לא מצליח לפתח את העסק. נוצר מצב שאני עזבתי את העסק ועברתי למשרת הוראה ובסופי השבוע עזרתי לו. עם ניהול מוטעה מאוד הוא גרם לנו להפסדים אסטרונומים ,אבל המון ,המון כסף.הוא הסתיר את מהלכיו,לא סיפר דברים.נוצר מצב שהוא לקח דברים ומכר בכדי לעמוד בהוצאות,מה שגם בהן הוא לא עמד.זה לא שהיה לי הרבה דרישות,חיינו ממש בלי הרבה הוצאות. אוכל ,תשלומים,הוצאות של בית וילדים. הגענו למצב של לסגור את העסק,מה שלא היה קל.הוצאות לא חסר והכנסה מעטה מאוד.אני כעסתי מאוד כי בעצם הוא שיקר אותי,הוא רימה אותי. אנחנו היינו בקשרים טובים מאוד עם ההורים שלי ולאבא שלי היה קשה מאוד לראות נפילה כזו,מאחר והוא שב והזהיר אותו ודיבר איתו שוב ושוב אבל בעלי עמד על שלו והתעלם. במשך השנים היו לבעלי התרפצויות זעם,אם אמרתי משהו לא במקום הוא צרח וצעק.ואמר אני עוד אראה לך מי אני ושאני יכול להתסדר ומה את חושבת; את עצמך בכלל אבל ממש בצרחות .האמת שאני פחדתי שאני תיכף אחטוף מכות או משהו. לאחר שהעסק נסגר היה ויכוח גדול מאוד בין בעלי לאבא שלי,ויכוח שעבר לצעקות גדולות ,ניפנופי ידיים ושבירת שעון על ידי בעלי וכל זה בנוכחותי ובנוכחות אחותי ואנחנו ממש הגענו לדמעות ופחדנו שזה יעבור למכות. אוו מאז.....הרבה צעקות,הרבה השפלות שלו עליי בגלל מי שאני ובגלל שאני לא תומכת ובגלל שאני ממשיכה בקשר עם המשפחה שלי ומי הוא בכלל ,הוא אפס וחרא וחלאת אדם. רק בכדי שתבינו אבא שלי לקח חלק מהחובות על עצמו ,לשלם אותם. גיסי מצא לו עבודה כמאבטח.בכדי לשלם חובות אחרים הוא צריך למצוא עבודה נוספת והוא לא עושה את זה.לא מזיז את עצמו. אני עובדת בבית הספר,מוכרת תכשיטי אופנה בשעות הפנאי,נותנת שיעורים פרטיים,עובדת בסוף שבוע אצל הוריי,כמובן הבית ,הבישולים והילדים עליי. אני מרגישה שאני מתמוטטת. לפני פסח הוריי הזמינו את הילדים לאכול חמץ בחוץ ורציתי להצטרף,הוא לא יכל להצטרף מאחר והוא לא מדבר עם אבי. מה הוא עשה....כמה שהוא צרח,הילדים התחילו לבכות מרוב פחד,ואני פחדתי שלא יודעת מה יקרה.לא איכפת לך,ואת לא מכבדת את בעלך.פשוט סיוט. לאחרונה הבת שלי בת ה 12 שאלה אותי כמה זמן אני אמשיך עוד לחיות איתו ככה. בפסח הצבתי לו אולטימטום,זה ממשיך ככה ואני לא רוצה יותר,נמאס לי כבר אני אקום ואלך.הוא נרגע לשבועיים. יום שישי פיינלפור ,אנחנו בחול אין לנו תחנה לכדורסל הוא החליט שצריך לעשות ולמה לא צריך להיות לו והוא לא מבין שבקושי יש לנו בשביל לסגור חודש ובטח לא בשביל לבזבז 700 ארו. את הורסת הכל,את רוצה שאני אהיה בדיכאון,את פוסלת הכל,מי את בכלל,ואז שוב הוא עבר לאבא שלי כמה הוא וכמה חלאת אדם שהוא. אני במצב שאין לי כוח יותר.אני גם פוחדת איך אני אסתדר לבד למרות שכמעט הכל עליי.יש ימים שהוא רגוע ומנסה כביכול לפצות על מה שעשה אבל אי אפשר לדעת מתי תבוא ההתפרצות הבאה. אני פוחדת שאני אעזוב והוא יעשה משהו לעצמו,אני פוחדת על הילדים שלי,אבל אני יודעת שככה אי אפשר להמשיך.זה הרבה מדיי,יותר מדיי. אולי אני לא בסדר,אולי אני מגזימה?אני לא יודעת.אולי אני טועה בגישה שלי? חשבתי לעצמי :אני מסתדרת עם כל הסובבים אותי בצורה נהדרת אבל איתו אני לא מצליחה. הצעתי ללכת לייעוץ אבל הוא לא מוכן לשמוע.
