שלום..

[ילדונת ערביה]

שלום..

השבוע לא ממש כתבתי כאן.. הייתי קצת עסוקה.. עוד חודש אנחנו מתחילים שנה חדשה.. המצב לא משתנה.. אני בת 19.. ויחסית למשהי בת 19 אני יכולה לספר הרבה על היסטוריה שחוויתי.. האם זה טוב? לא יודעת.. זה נהפך לשגרה שכל יום מת מישהו גם בישראל גם בפלסטין, ובעולם כולו. נהפכנו להיות חסינים, חיי אדם כבר לא מוערכים. נכון שכולנו נמות בסופו של דבר, אבל השאלה איך ומי יחילט שהגיע זמני למות. זה מזכיר לי שבקיץ הייתי בגרמניה, וזה היה מחנה בין לאומי, והקובצה הישראלית נסעה למחנה ריכוז לביקור, זה היה יום נורא חם והמחנה ריכוז נראה כמו קאנטרי קלאב, (אני לא מזלזלת בשואה סבתי היא נצולת שואה). לא הזדעזענו וזה גם לא עניין אותנו, הגרמנים לא הבנו איך היינו חסרי כבוד והזדעזעו כשאמרנו להם שאכדי להרגיש שוב, אנחנו צריכים דברים נוראים.. שרגש שלנו כבר חסין בגלל שנחנו מלאים סיפורי שואה מזעזעים ורואים זוועות בכל יום.. עכשיו הקבוצה הייתה בגילאי 15-20, האם זה נכון לילד בן 15 להגיד דבר כזה.. מה לעזאזל קורה לחינוך ולחיי היום יום במדינה. ממקוה שהבנתם מה אני מנסה להגיד כאן.. ושיהיה רק טוב לכולם