שלום

[רננהלי]

שלום

נתקלתי בפורום שלכם ועולות פה שאלות שמעניינות אותי מאוד ועלו אצלי במשך הזמן שאני בטיפול. ויש לי שאלה שעדיין מטרידה אותי. עניין הבושה בללכת לטיפול. לי לקח הרבה זמן עד שהחלטתי ללכת לטיפול כי התביישתי בזה. וגם עכשו אני לא מספרת את זה כמעט לאף אחד, פשוט כי אני מתביישת. וכי אני חושבת שיש סטיגמה מסויימת בללכת לטיפול. אז כיום אני פחות מתביישת מאשר פעם, והדיעה שלי על הטיפול השתנתה, ואני שמחה ומרוצה מאוד שהלכתי לטיפול, לא יודעת מה הייתי עושה בלי זה. ועדיין זה נשאר שם העניין הזה יכול להיות שהנוא כבר עלה כאן, ואם כן, אשמח לקבל קישור. ובכל מקרה אשמח לשמוע את דעתכם

 

[asafasa]

תראי

אני לא חושב שעניין הבושה צריך להטריד אותך כל כך, מכיון שבין כה בדר"כ טיפולים הם דיסקרטים ואת לא חייבת לספר לאף אחד שאת לא מרגישה בנוח. אבל זאת דעתי הסובייקטיבית בלבד, ומכל מקום, אם יש מישהו שכדאי להעלות בפניו את הנושא זה הפסיכולוג שאת נמצאת אצלו.

 

[LonelyAK]

אין בושה אבל..

..לדעתי האישית ללכת לפסיכולוג זה לא כיף. אני לא אומר שזה לא יעיל - אני פשוט אומר שהרבה יותר כיף לנצל משפחה, חברים וסתם זרים בשביל זה D: אני לא חושב שיש בושה בלבקש אוזן קשבת ואיש עצה - אבל אני לא אוהב את זה שכל כך הרבה אנשים מפחדים לפנות לאנשים עם המחשבות שלהם. שונא כשאנשים מפחדים מהפחד... מי שרוצה מוזמן/מוזמנת לפנות אליי לדבר! ^_^

 

[לילי נמר]

את צודקת זה לא קל-גם לי היה קשה

עם זה בהתחלה, בעיקר בטיפול הראשון שלי שנערך באילת, זו עיר קטנה וכולם מכירים את כולם, והייתי נכנסת בשער מציצה לצדדים מחכה שאנשים יעברו ולא יראו לאן אני נכנסת.. היה לי הפחד, בעיקר כבת עשרה ממה שיגידו ומה יחשבו, אבל היום, אני בטיפול השני שלי, חברות שלי יודעות וגם חבר שלי, כי אין לי מה להתבייש זו אני וזה מה יש, ואם אני צריכה ועושה טיפול, זה דבר טוב ומחזק- וזה גם מעלה אותי ברמה אחת מאלה שלא מודים שיש להם בעיה ושהם צריכים עזרה. אני בטיפול- ואני גאה!!

לינוי

 

[רננהלי]

אפשר

להקפיץ? כבר דיברתם על זה פה פעם?

 

[L L B]

אם היה אפשר,

הייתי מציעה למדינה שלמה ללכת לטיפול פסיכולוגי...

. חושבת שהרבה אנשים שהחליטו ללכת לטיפול הרגישו מבוכה מסויימת בהתחלה... או אולי בושה. כי בכ"ז, עניין הסטיגמות עדיין מרחף באויר כמו עננה שחורה... טבילת האש הראשונה שלי בכל מה שקשור לטיפולים נפשיים היתה חוויה מאוד לא נעימה

. היא היתה פקידת סעד שטיפלה בי במשך כמה חודשים (לא אמרתי לאפ'אחד שאני הולכת אליה... כי ידעתי שהעניין יגרור שאלות רבות...) ואחרי שהתברר לה (ממני כמובן...) הסיפור על השכן, היא הציבה לי תנאי; "או שהולכים למשטרה, או שמספרים להורים שלך...". רציתי לרצוח אותה ברגע שהיא העלתה את האופציות האלו... שנאתי אותה במשך שנים על זה... בסוף היא לא עשתה שום דבר מהשניים... וכיום אני שונאת אותה על זה שהיא לא עשתה... (מה לעשות? אנשים מתבגרים עם השנים). אבל התנאי האחרון שהיא הציבה לי כשהבהרתי לה שאנ'לא רוצה לראות אותה יותר היה שאתחיל טיפול פסיכולוגי במקום אחר... וכך היה. מאותו הרגע שנאתי כל מה שקשור בטיפולים נפשיים. מה שגם האמון שלי בבני אדם שוב התערער... לקח לי המון זמן להחזיר אותו... רננהלי, אני שמחה שבזכות הטיפול שאת מקבלת דעתך על טיפולים פסיכולוגיים (ובכלל...) השתנתה...

. לילה מקסים,

L.L.B