אתה מצפה לגדולות...
אל תיהיה בטוח שתרגיש אחרת אחרי המסע. הרבה אנשים שאני מכירה חשבור ככה, אבל התאכזבו בגדול. אם אתה רוצה לקחת אתך ערכים מהמסע הזה, אתה צריך להיות במצב של חשיבה, וניתוח הדברים שאתה רואה ושומע ממש לעומק, וכמעט כל הזמן. אין שם הרבה זמן. כי הליכה ממקום למקום, והסתכלות על כל מני אנדרטאות וחפצים וכאלה, ויש הקשבה לסיפורים חדשים, ויש גם חברים ויש צחוקים ויש אוכל ויש מזג אוויר ויש... המון דברים שאתה רוצה לשים לב אליהם באותו זמן. אז יש את אלה ששומרים הכל בראש, ואת החשיבה עושים הרבה אחרי המסע. ככה אתה שומע על האנשים שפתאום מתפרצים חודשיים אחרי. אני, למשל, מהאנשים החושבים, וחשבתי ממש בזמן המסע, והגעתי להמון דברים, שלא גרמו לי לגבש דעה, או להרגיש משהו באמת, אלא יותר להבין כל מני דברים, שלא ממש קשורים להיותי יהודיה, אלא להיותי בן אדם. ועם ההבנה הזו (והמראות והסיפורים המזעזעים שמלווים אותך לאורך כל המסע) הגיעו הרגשות והבכי. אני מכירה גם אנשים שחשבו על זה באמת, הגיעו למסקנות מסויימות, אבל זה לא הוביל אותם לשום הבנה או לשום רגש או לשום דיעה. זה היה דיי סתמי בשבילם - וזה חבל לדעתי. אני לא יודעת איזה סוג של בן אדם אתה, אבל בכל מקרה, לא כדאי לצפות לכל כך הרבה, לשינוי משמעותי או להשפעה על חיי היומיום. יש מעטים מאוד שזה באמת משפיע להם על חיי היומיום. לפחות ממה שאני שמעתי, ושמעתי דיי הרבה. קיצור, הטיפים שלי הם: תיהיה מרוכז, תקשיב, תחשוב, ותשתדל שהכייף לא יפריע לך בזה, אבל גם שהחשיבה והריכוז לא יפריעו לך בכייף... תישן הרבה. אל תוותר על זה. זה חשוב. אני בימים האחרונים הייתי נורא עייפה ופספסתי דברים בגלל זה ועכשיו אני ממש ממש מצטערת על זה. חבל, כי אין עוד הזדמנות. בקשר ליומן מסע - אני לקחתי, אבל לא יכולתי לכתוב בו. גם בגלל הקטע של הזמן (חברים, צחוקים, אוכל, שינה, כאלה...) אבל גם בגלל שכשרציתי לכתוב עלו לי כל כך הרבה רגשות ומחשבות שלא יכולתי אפילו להתחיל להעלות אותן על הכתב. אפילו לחשוב כמו שצריך לא היה לי זמן או כח נפשי. אז, אלא אם כן אתה מתכוון לכתוב משפט אחד או שניים ביום, או לחלופין להיות צבוע עם עצמך ועם כל מי שתתן לו לקרוא את היומן, או לחלופין לא באמת להרגיש או לחשוב שום דבר, או אם אתה בן אדם עם כח נפשי באמת גדול, וגם כותב טוב, וכתיבה עוזרת לך, אז לא נראה לי שיש טעם... אני לא לקחתי מצלמה, אבל ממי שלקח שמעתי תלונות על כך שזה יוצר מן אובססיה לצילום ומן לחץ לצלם כל דבר, דבר שגורע מהמסע ומהיכולת להתרכז ולהקשיב. אז תזהר מזה... בהצלחה במסע...
