שלום...

[i DoNt ThiNk So]

שלום...

קוראים לי יערה, אני בת 15.. ואני לסבית. יש לי חברה כבר יותר מחצי שנה... והייתי רוצה לספר לאמא שלי. הבעיה שלי היא שאני מפחדת מהתגובה שלה... אני מפחדת ממנה בכלליות.. קשה לי לעמוד מולה.. ועוד בנושא כזה, זה יהיה לי קשה יותר. הייתי רוצה לדעת איך בדרך כלל הורים מגיבים בכזה מצב... אני יודעת שיש כאלה שמקבלים את זה וכאלה שלא... אבל בכל זאת הייתי רוצה לשמוע מה דעתכם. אמא שלי תמיד התייחסה אליי שונה מאחיות שלי - לטובה.. היחסים בינינו טובים אני חושבת... רק קשה לי לדבר איתה.. לא יודעת למה. אני גם פוחדת לאכזב אותה.. אני צריכה לספר לה בכלל בגיל כזה? או שכדאי לי לחכות? איך אני יכולה לספר לה את זה בלי שזה יהיה כל כך קשה? עדיף שאני אכתוב את זה? אם מישהו יכול לעזור לי בבקשה ולתת חוות דעת, אני אשמח.. תודה מראש, יערה

 

[swinging on the moon]

אל תספרי.

כשתגיעי לגיל שבו תהיי עצמאית ובטוחה בעצמך ולא תרגישי פחד לספר לה, אז תעשי את זה. חוץ מזה שבגיל שלך המיניות עדיין מאוד מבלבלת. כשהייתי בת 17 התאהבתי באחת שהייתה חברה שלי, אבל היום אני יודעת שאני סטרייטית. חכי עם זה, אולי עוד תשני את דעתך.

 

[matanbu]

יערה יקרה

אפאחד חוץ ממך לא יכול לדעת איך אמא שלך תגיב... ואפאחד חוץ ממך לא יכול לדעת אם זה חיוני בכלל.. אז הכי חשוב שתשבי עם עצמך לשיחה ותחשבי. כי עם כמה שאני יודעת איך קשה לשמור את הסוד הזה בבטן, במיוחד שיש לך חברה וכל מה שאת רוצה לעשות זה לצעוק כמה שאת אוהבת אותה.. מהניסיון שלי למדתי שלא תמיד כדאי לשתף אותם בזה. לפני המשפט "אמא, אני אוהבת בנות", הגילוי הזה עמד לי על הלשון בכל שיחה שלי איתה, בסוף סיפרתי ואני נורא מתחרטת עכשיו (שהשאלה אם יהיה לי איפה לישון תלויה בתשובה שלי ל"יש לך חברה?") ובחיים לא חשבתי שאמא שלי תגיע למצב שהיא לא תרצה אותי כבת שלה, בבית שלה. קחי את זה בחשבון, כי אם בגיל 17 לעבור מהבית זה לא קל בכלל, בטח שלא בגיל 15. (ומצד שני, האמא של האישה שלי מקבלת לגמרי, אנחנו זוג לכל דבר - ארוחות משפחתיות, סתם לישון ביחד וכו...

).

 

[דוידו16]

זה לא משנה איך בדרך

כלל הורים מגיבים כי כל אחד הוא שונה מהשני אמא שלך אוהבת אותך והיא צריכה להתמודד עם זה! איך? זה כבר סיפור אחר.

 

[דיה דיה]

יערה מקסימה

אני גם כמוך... קשורה מאוד מאוד לאימי, ישנם דברים שאני לא מסוגלת להגיד לה פנים מול פנים ולכן אני כותבת לה מכתב... אני חושבת שזו הדרך הקלה ביותר מבחינתך. אם את תדברי איתה היא תוכל להתקשות אלייך ועם מיכתב היא לא תוכל לעשות כלום... רק לשבת ולקרוא מתי שתוכל... מקווה שעזרתי לך