שלום.
שלום לחברי הפורום, יש לכם פורום נחמד ומרתק ואשמח אם תוכלו לעזור לי. אני בחור בן 20 שעזב את העולם החרדי לפני כמה שנים. כיום אני שומר- מסורת ולומד במקום דתי. כשעזבתי את הישיבה, נתקלתי בבחור מקסים - הן מבחינה שכלית והן מבחינה רגשית . בחור שמצאתי איתו שפה משותפת ( אני לא מדבר על נשיקות ) ומייד נקשרתי אליו נפשית . וכך במשך כשנתיים חברותינו הייתה חברות אמיצה , הצחקנו אחד את השני , דיברנו על בחורות , למדנו , הלכנו לסרטים , או בקיצור עשינו כיף . וכדרכו של כל כיף – תחילתו בשמחה וסופו באכזבה . הוא עזב את מקום הלימודים ועבר לאזור אחר בארץ . בתחילה , נשארנו חברים כבעבר , אולם , במשך הזמן חברותינו התרופפה , פחות טלפונים , פחות שיחות-נפש ופגישות פעם ביובל . ניסיתי להחזיר את המצב לקדמותו , ע"י ניסיון להתחבר לחבריו . אולם כאן נעוץ שורש הבעיה . חברי עזב את הדת לגמרי, אין לו לא שבת ולא חגים , לא כיפור ולא פסח . ואילו הוא עצמו לא היה מקיים כלום - ניחא , מה לי לדקדק בציציות של אחרים , אלא שהוא וחבריו שונאים כל דבר המריח ריח דת . דבר שקשה לי מאוד לקבל נפשית . ולא שלא ניסיתי - להפך הלכתי איתו למקומות מפגש , צחקתי איתו ועם חבריו , אבל בפנים הרגשתי ריק ומנותק . בתור חבר'ה , שוודאי מזוהים עם החברים של חבר שלי מה לדעתכם עליי לעשות ? האם הבעיה נעוצה בי ? האם יש סיכוי למצוא עדיין שפה משותפת ? האם עליי לשמור על החברות בכל מחיר למרות שאינני מרגיש בנוח עם סביבתו ? האם הכל אבוד ? אשמח אם תתנו לי את עצותיכם – הרי אתם נמצאים בצד של חבר שלי ואולי אם אבין אתכם אוכל להציל את חברותינו. רק בקשה קטנה לסיום אל תהיו ארסיים מדיי - יש לי לב חלש
שלום לחברי הפורום, יש לכם פורום נחמד ומרתק ואשמח אם תוכלו לעזור לי. אני בחור בן 20 שעזב את העולם החרדי לפני כמה שנים. כיום אני שומר- מסורת ולומד במקום דתי. כשעזבתי את הישיבה, נתקלתי בבחור מקסים - הן מבחינה שכלית והן מבחינה רגשית . בחור שמצאתי איתו שפה משותפת ( אני לא מדבר על נשיקות ) ומייד נקשרתי אליו נפשית . וכך במשך כשנתיים חברותינו הייתה חברות אמיצה , הצחקנו אחד את השני , דיברנו על בחורות , למדנו , הלכנו לסרטים , או בקיצור עשינו כיף . וכדרכו של כל כיף – תחילתו בשמחה וסופו באכזבה . הוא עזב את מקום הלימודים ועבר לאזור אחר בארץ . בתחילה , נשארנו חברים כבעבר , אולם , במשך הזמן חברותינו התרופפה , פחות טלפונים , פחות שיחות-נפש ופגישות פעם ביובל . ניסיתי להחזיר את המצב לקדמותו , ע"י ניסיון להתחבר לחבריו . אולם כאן נעוץ שורש הבעיה . חברי עזב את הדת לגמרי, אין לו לא שבת ולא חגים , לא כיפור ולא פסח . ואילו הוא עצמו לא היה מקיים כלום - ניחא , מה לי לדקדק בציציות של אחרים , אלא שהוא וחבריו שונאים כל דבר המריח ריח דת . דבר שקשה לי מאוד לקבל נפשית . ולא שלא ניסיתי - להפך הלכתי איתו למקומות מפגש , צחקתי איתו ועם חבריו , אבל בפנים הרגשתי ריק ומנותק . בתור חבר'ה , שוודאי מזוהים עם החברים של חבר שלי מה לדעתכם עליי לעשות ? האם הבעיה נעוצה בי ? האם יש סיכוי למצוא עדיין שפה משותפת ? האם עליי לשמור על החברות בכל מחיר למרות שאינני מרגיש בנוח עם סביבתו ? האם הכל אבוד ? אשמח אם תתנו לי את עצותיכם – הרי אתם נמצאים בצד של חבר שלי ואולי אם אבין אתכם אוכל להציל את חברותינו. רק בקשה קטנה לסיום אל תהיו ארסיים מדיי - יש לי לב חלש