לדעתי אתה קצת טועה
ואי הוא הדבר הכי רחוק מג'אז שיש. לא רק שסגנונית אין לו לא נגיעות קלות ולא שום נגיעה בכלל, אלא גם שהאיש לא מאלתר, דבר שסותר מהותית את הפילוסופיה הבסיסית ביותר של הג'אז. ולפני שמישהו יקפוץ ויגיד לי ש"ואי מאלתר וחצי!!" אני אבהיר את הנקודה: 1. הסולואים שלו מולחנים, והוא חוזר עליהם בדיוק בהופעות. 2. כאשר הוא "מאלתר" כביכול, הוא לא באמת יוצר תבניות חדשות, אלא נופל בפח ידוע של גיטריסטים (בעיקר אבל לא רק) שנקרא ליקים. מיני פרזות מוכנות מראש שהוא מביא כל פעם בהקשרים קצת שונים, אבל לא ממש מגיע לזרם תודעה של אלתור אמיתי. 3. זה שהוא מנגן אוקטבות בקלין כמו וס, או ג'ורג' בנסון באיזה קטע, זה עדיין לא נחשב "נגיעה בג'אז". אפילו לא חיקוי מוצלח. זה בסך הכל עוד סאונד שהוא משתמש בו בתור חולה סאונד טוב ואמיתי. * למען הסר ספק, ברצוני להצהיר שאני מעריך את סטיב ואי מאוד, וחושב שהוא תרם המון לעולם הגיטרה. אבל זה עדיין לא הופך אותו לג'אזיסט ולא לחצי ג'אזיסט. יש לי לפעמים בעיה עם הקונספט המגלומני שלו, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהוא נגן ענק.