שלום

[נגד הזרם]

שלום

העניין הוא כזה.. אני תלויה (כמט נפשית) בחבר שלי!! ואני מעצבנת את עצמי! לא מסוגלת להרשות לעצמי לא להיות זמינה לו כשהוא נמצא.. לא נפגשת עם חברים שלי כמעט, מעדיפה בפרוש לשבת ולהסתכל עליו ישן מאשר לצאת עם חברים.. והוא מצידו יוצא עם החברים.. (כשהוא חוזר הבייתה לחופשה הוא לפעמים גם נוסע לטיולים של מספר ימים) באיזו זכות אני מתעצבנת על זה בכלל?! זו בחירה שלי להיות שם כשהוא צריך.. אני לא מבינה מה קרה לי! אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד!! אז למה אני מרגישה צורך לחכות לאישור שלו לכל בחירה שאני עושה?! (והוא תמיד אומר "אבל מותק אני לא יכול לקבוע לך..") איך אני מחלימה? זה נורמאלי??

 

[איש המערות]

זה אולי נורמאלי אבל לא בריא

והוא צודק כשהוא אומר שהוא לא יכול לקבוע לך. הכדור אצלך - את היא זו שצריכה "ללכת לחפש לך חיים", או במילים אחרות, ללמוד להעסיק את עצמך במה שמעניין אותך, לא לפחד שאם את לא בסביבתו הוא יעלם לך (ולהיות מספיק בטוחה בעצמך כדי לדעת שאם גם זה יקרה, זה לא חורבן העולם) וללמוד את עצמך עד שתעריכי את עצמך בזכות מי שאת ולא על פי החבר שלצידך. צפויה לך עבודה לא קלה, אבל אני מבטיח לך שהדרך יכולה להיות מעניינת ומספקת מאד. בהצלחה.

 

[seeyou]

את פשוט מאוהבת "מעל האוזניים" !

את מרגישה צורך לחכות לאישור שלו לכל בחירה שאת עושה בגלל האהבה "הגדולה" שלך כלפיו! מה רע בזה? בדרך כלל אהבה אמיתית זה מה שנותנים לבין הזוג ולא מה שמקבלים בתמורה או מה שמפרשים שמקבלים בתמורה! זאת הבחירה החופשית שלך!

 

[s h o o s h a]

תלות??????? לא נראה לי

(במידה וטון התגובה או הנימה פגעו/יפגעו – התנצלותי מראש – לא בזה העניין) התיאור שאת מביאה לפנינו אינו תיאור של מצב תלותי באחר (לדעתי המאד אישית ולא מקצועית) אלא של ביטול עצמי! כאילו אינך קיימת וכל דבר בך ו/או הקשור בך אינו קיים, אינו ראוי להתקיים ואינו ראוי כלל – אלא אם קיבל "אישור". יתרה מזאת – גם אם "אוּשרת" – הרי שהדבר עדין חסר תוקף – את, בעינייך, לא קיימת. מה זה הביטול העצמי הזה ??? כאשר את מתבוננת במראה (ואת עושה זאת, לא?), בבוקר, כשהעיניים עוד חצי עצומות, השיער נראה כמו אנטנות לאחר סערת טייפון או לחילופין, כשאת מתבוננת במראה לאחר ששטפת פנים ואפילו אולי התאפרת מעט – את מי את רואה שם ? מה את רואה שם ? אם לא תתחילי, בראש וראשונה, להעריך את זו שניבטת מולך במראה ולתת "לה" את הכבוד הראוי ואשר מגיע "לה", לעולם לא תוכלי "להבריא" ככל שתלמדי ותמהרי להתחיל להעריך אותך, כך גם תלמדי לאהוב אותך ולעשות למען עצמך לפני העשייה למען ולטובת האחרים. זו ההחלמה וכשתחלימי תבחיני גם איך את מפסיקה "לעצבן אותך" הבחירה בידייך בהצלחה

 

[המיתבונן]

סימנים ראשונים

אלו סימנים ראשונים של מה שאני מכנה "אהבה חונקת". עליך לזכור כי מאפייניה של ה"אהבה החונקת" הם מבחינת הפרטנר שלך כמו מאפייניה של השינאה. הישמרי לך מלהתמכר לאהבה בלי להתחשב בבן הזוג. תני לו מרחבי מחיה. התיאורים שלך הם קלאסיים ל-"עונג ריגושי האהבה" הם מקסימים, עצומים ומניעים, רק אל תצאי מפרופורציות, אחרת נשוא אהבתך יבעט ויברח. המשיכי להתענג. זה נעים לחוש אוהבים. כל טוב

 

[ציפורדרור]

צעד ראשון להבנה מה קורה לך

המעגל שנכנסת עליו הוא מעגל של מחשבות מסוכנות - כמעין נבואה שיכולה להגשים את עצמה. את אומרת שאינך מבינה מה קורה לך ! לדעתי את כבר נמצאת בשלב ההבנה שמשהו אינו תקין וחוש הביקורת העצמית שלך זהו הצעד הראשון להחלמה. כל מסע ארוך מתחיל בצעד ההבנה הראשוני הזה. נאמרו הרבה דברים ע"י אנשי הפורום . קחי את כל מה שנאמר לך והתחילי לעשות עבודה אישית פנימית רצינית אולי כדאי בקורסים למודעות עצמית או ע"י קריאת ספרות בנושא. אני חושבת שאת בדרך הנכונה לשינוי הגישה לעצמאות האישית שלך בחייך. עצמאות שתביא לך (בסופו של תהליך) זוגיות נכונה ובריאה. תהיי חזקה ביי ציפור דרור

 

[נגד הזרם]

חברים יקרים..

רק נקודה אחת להבהרה: הוא לא יודע מזה.. אני מדרבנת אותו להפגש עם חברים שלו.. ואני כן מקיימת מעגל חברים משלי.. מבחינתו (וגם חברים שלו) אני אחת החברות "הכי בסדר" בנושא הזה! אבל בפנים, לעצמי, אני מרגישה את השינוי הזה.. פתאום לא כ"כ חשוב לי להפגש עם החבר'ה.. אני מעדיפה ללכת לישון איתו.. למרות שיש מסיבה שהתחשק לי קודם ללכת אליה.. ופתאום אני חושבת על דברים כמו:"מה אם כשאתחיל ללמוד שנה הבאה לא יהיה לי זמן אליו?!", "אם אני אסע עם הלהקה לשבוע הופעות באילת.. אני אפסיד סופשבוע איתו.." ואני לא מבינה למה אני צריכה אותו כמו אינפוזיה.. שרק יהיה פה איתי כל הזמן.

 

[רואה ואינה נראית]

תראי....

את חייבת להוריד במינון ההדבקות שלך אליו, מה גם הוא צריך לראות שיש לך דעה משלך. אל תזניחי את החברים שלך, כיוון שיום אחד תתעוררי ותמצאי את עצמך לבד, כל אדם זקוק לחופש שלו, לעצמאות שלו, לחברים שלו. בשביל להחלים, את חייבת להראות לו שאת מגיעה להחלטות ולא בכל דבר מתייעצת איתו (גם זה במינון הנכון), תצאי עם חברים, תגידי לו בפירוש שאת יוצאת ותפגשו יותר מאוחר או יום אחרי, צאי גם את לטיולים, תני לו להתגעגע, ואל תתעצבני עליו, דברים כאלה מרתיעים גברים, וגם להיפך. אני

 

[adam33]

החבר שלך

קובע לך בהכל הוא מצתדק ואומר שבעצם את צריכה להחליט הוא הולך כשהוא רוצה עושה מה שבראש שלו כשהוא יודע שאת תשבי ותחכי לו ועוד תהיי תלויה בכל מה שהוא אומר תרימי את הראש תגידי לו שגם את רוצה להצטרף תגידי לו שאת מרגישה לא בנוח שאת בבית לבד אם זה עניין של פעם בשנה..ניחא אבל לא ניראה לי שכך הוא ואת תפסיקי להיות אובססיבית כי בעצם המצב לא יהיה שאתם מאוהבים אלא חיים ביחד לזמן מוגבל את חונקת אותו והוא רוצה לנשום אויר תני לעצמך קצת מרחב וגם לו צאי עם חברות צאו ביחד וקחי את החיים בקלילות ...

 

[נגד הזרם]

אוף אתם לא מבינים ../images/Emo7.gif

אני שולחת אותו עם חברים!!!!!