אלה אני ממש מבינה את תחושותייך
גם אני באותה סירה, גם אצלינו המשפחתולוגיה מאוד שואתית,כך שאני מאוד רגישה לכך, ולכן אני חושבת שכדאי להקריא רק את ציקה הכלבה בגטו, סיפור שהוא לא כל כך מאיים, אבל מאוד ממחיש לילדים ותראי שהם יבקשו שוב ושוב את הסיפור הזה. גם אני מקימה פינת זיכרון, שולחן עם נר זכרון שלט יזכור פרח ומסביב עלי אספרגוס. פינה מכובדת מאוד ונוגעת לליבם של הילדים שהם כל כך שומרים שאף אחד לא יכבה את הנר.