הרשה לי להגדיר מה זה 'קל'
לי קל לעשות דברים שאני רוצה לעשותם. דברים שאני יודע שבסופו של דבר, כשאדע ואוכל לעשותם - הם יסבו לי הנאה. לכן, עד שאדע לעשותם - לא משנה מה יהיו התהליכים שאדרש לעבור - הכל יהיה לי קל. וגם אם מבחינה טכנית מדובר במשהו שהוא פי עשר ממה שאני יכול ויודע לעשות ברגע נתון - לא יהיה לי קשה. בזכות ההבנה שהכל יחסי ובזכות האמונה בתהליכים פסיכוסומטיים שמתרחשים כל הזמן בגוף האדם אפשר להתגבר על דברים שלכאורה נראים בלתי אפשריים. ועכשיו דוגמה. את תפקידי התופים של פיל קולינס בקטע The Cinema Show אפשר לכתוב בתווים. וכאשר נעשה זאת, ניווכח שהם מאוד לא טריוויאליים ביחס לתפקידי תופים כתובים אחרים, ושהמכות בהם נופלות במקומות לא כל כך צפויים. ולכן קל להבהל ולחשוב שמאוד קשה לתופף אותם. אך שים לב שחלק גדול מהתפקידים שלו מלאים במה שנקרא Ghost Notes - קרי, תווים שמופיעים כמחווה קישוטית, כאלה שלא נהוג לתוות אותם במסורת התיווי המערבית, אך הם ממלאים תפקיד מהותי מאוד ולמעשה הם המבדילים בין התיפוף של קולינס ובין התיפוף של ברופורד, לצורך ההשוואה. למעשה, אני ממליץ לך לנסות ולתופף קטעים כמו The Cinema Show או Get 'Em Out By Friday, שאותם ראיתי מבוצעים ע"י שני מתופפים נפלאים שחיים כאן בארץ - שגיא זקס וטל רובינשטיין (בהתאמה). במבט ראשון נראה כאילו בלתי אפשרי לשחזר את הסאונד העשיר במחוות והמגוון והדינמי כל כך של קולינס. אך מה שיש לעשות הוא שילוב של שתי טכניקות שחזור : האחת, התייחסות "מתמטית" לתפקיד, תוך כדי חיקוי מדוייק של המכות העיקריות. השנייה, פשוט הקשבה, ואימוץ המחוות המופשטות יותר ללא נסיון להבינן ברמה המדעית. לך על זה.