על צורות המקור בבניין קל.
האקדמיה כותבת כך: "הנו"ן בהן מתקיימת. למשל: לִנְסֹעַ, לִנְטֹעַ, לִנְגֹּחַ. צורות המקור לִדֹּר, לִטֹּל ולִפֹּל (שנוצרו בלשון חכמים) מותרות בלי נו"ן. בפעלים אחדים המקור הוא על דרך נחי פ"י ואלה הם: לָטַעַת (גם לִנְטֹעַ), לָגַעַת (גם לִנְגֹּעַ), לָגֶשֶׁת, לָשֵׂאת, לָתֵת." לדעתי דברי האקדמיה אינם מדוייקים. מדברי האקדמיה משמע כאילו רק הצורות לִטֹּל ולִפֹּל קיימות בלשון חכמים, והצורות לִנְסֹעַ, לִנְטֹעַ, לִנְגֹּחַ הן בצורה המלאה בלשון חכמים או שאינן קיימות כלל. אם כך היה, החלטת האקדמיה היתה צודקת. אבל למרות שבלשון חכמים הצורה לִסֹּעַ, לִטֹּעַ לא קיימת, קימת צורה כמעט זהה: 1. "דבר אל בני ישראל ויסעו, רבי יהושע אומר אמר הקב"ה למשה אין להם לישראל אלא לִיסַּע בלבד" (שמות רבה פרשה כא) 2. "הייתה שדהו זרועה ירק, ומבקש לִיטַּע בתוכה שורה של ירק אחר..." (כלאיים ג,ג) 3. "הבהמה אינה מועדת לא לִיגַּח, ולא ליגוף, ולא לישוך, ולא לרבוץ, ולא לבעוט..." (בבא קמא א,ד) [אגב, על ליגוף ולישוך אני בכלל לא מדבר...] מכיון שהצורה לִסֹּעַ כמעט שווה לצורה לִיסַּע (לדעתי חכמים קבעו את המשקל לפי העתיד: יִסַּע --> לִסַּע, יִטּוֹל --> לִטֹּל, כמו ילמד --> ללמוד, ישכב --> לשכב), אין סיבה שלא לקבל את ליסוע. כפי שלחכמים היה נוח להגיד ליסע ולא לנסע, לנו נוח לומר ליסוע ולא לנסוע.