שלום
שלום לכולם, אני אמא לפשוש בן 6 וחצי, הפשוש מאובחן כ ADHD . בנוסף אני אם גם לפשושית בת כמעט שנתיים , שובבה מאוד אך לא מאובחנת. התוודעתי לראשונה לנושאי ה ADHD כשהפשוש היה בן שנה וחצי. זה התחיל עם התפרצויות זעם, השלכת חפצים, הסחת יתר, תזזית, קושי בלשבת , קושי באינטגרציה חברתית ומה לא. הוא הבכור שלי וזה היה לי קשה לקבל את זה, למרות שההבחנה הוודאית והסופית לעצם היותו ADHD התקבלה כשהיה בן 3 לאחר בדיקה אצל הנוירולוג. זו היתה בשבילי מכה, מכה רצינית שלא הבנתי מאיפה נחתה עליי ולמה דווקא לי. החלטתי להחזיק את עצמי ולהתחיל לקחת את הנושא ברצינות, התחלתי ללמוד הכל על ה ADHD , לקרוא ספרים, להשתתף בסדנאות,הרצאות, לגלוש באינטרנט ולחפש עוד ועוד, להכיר הורים של והורים ל ...מה לא עשיתי. ואז, אז נשברתי. הרגשתי שגם אני צריכה קצת בשביל הנפש שלי כי עדיין בתוך תוכי סירבתי להאמין שיש לי ילד ADHD . הלכתי לטיפול פסיכולוגי שסייע לי רבות, טיפול אשר נתן לי להבין שעליי לראות את הצד הטוב והחיובי שבו ולא את הקושי שלו. לקבל את זה כעובדה ולא להיכנס עימו לעימותים מיותרים . אז זה הצליח , היום זה שוב מתעורר, שוב קשה לי , שוב אין לי את הסבלנות ואת הכח הפיזי והנפשי. אני מניחה שזה קורה כאן להרבה אימהות.... אני לפעמים נעזרת בפורומים אלה כמעין חוט אחיזה שכל משיכה קטנה שלו מושכת אותי כלפי מעלה, נותנת לי אוויר לנשימה וכוח להמשיך. כח להמשיך קדימה . יום טוב לכם.
שלום לכולם, אני אמא לפשוש בן 6 וחצי, הפשוש מאובחן כ ADHD . בנוסף אני אם גם לפשושית בת כמעט שנתיים , שובבה מאוד אך לא מאובחנת. התוודעתי לראשונה לנושאי ה ADHD כשהפשוש היה בן שנה וחצי. זה התחיל עם התפרצויות זעם, השלכת חפצים, הסחת יתר, תזזית, קושי בלשבת , קושי באינטגרציה חברתית ומה לא. הוא הבכור שלי וזה היה לי קשה לקבל את זה, למרות שההבחנה הוודאית והסופית לעצם היותו ADHD התקבלה כשהיה בן 3 לאחר בדיקה אצל הנוירולוג. זו היתה בשבילי מכה, מכה רצינית שלא הבנתי מאיפה נחתה עליי ולמה דווקא לי. החלטתי להחזיק את עצמי ולהתחיל לקחת את הנושא ברצינות, התחלתי ללמוד הכל על ה ADHD , לקרוא ספרים, להשתתף בסדנאות,הרצאות, לגלוש באינטרנט ולחפש עוד ועוד, להכיר הורים של והורים ל ...מה לא עשיתי. ואז, אז נשברתי. הרגשתי שגם אני צריכה קצת בשביל הנפש שלי כי עדיין בתוך תוכי סירבתי להאמין שיש לי ילד ADHD . הלכתי לטיפול פסיכולוגי שסייע לי רבות, טיפול אשר נתן לי להבין שעליי לראות את הצד הטוב והחיובי שבו ולא את הקושי שלו. לקבל את זה כעובדה ולא להיכנס עימו לעימותים מיותרים . אז זה הצליח , היום זה שוב מתעורר, שוב קשה לי , שוב אין לי את הסבלנות ואת הכח הפיזי והנפשי. אני מניחה שזה קורה כאן להרבה אימהות.... אני לפעמים נעזרת בפורומים אלה כמעין חוט אחיזה שכל משיכה קטנה שלו מושכת אותי כלפי מעלה, נותנת לי אוויר לנשימה וכוח להמשיך. כח להמשיך קדימה . יום טוב לכם.