שלום...

[מישהי0]

שלום...

לפני שאני אכתוב... יש לי מין "הקדמה" אם זה בסדר... אני בת 15... ואני יודעת שזה לא הפורום הנכון לכתוב בו... ואני גם יודעת שזאת לא בעיה "פסיכולוגית" אבל גרא, ברשותך, אני אכתוב אותה כאן... פשוט משהו שמטריד אותי.. והאמת לא מחפשת תשובות בפורומים כגון "בעיות בגיל ההתבגרות" אלא... לא יודעת מה בדיוק... לא תשובות מילדים בני 15 כמוני... אז אני אכתוב... האמת שאין כל כך בעיה... אני פשוט מאוהבת... והוא מאוהב בי בחזרה.. ואנחנו ביחד וכביכול הכל טוב... הקשר שלנו הוא מאוד ארוך... ה"חברות" או איך שלא תקראו לזה, היא פחות משבועיים.. אבל זה באמת לא משנה.. כי היינו ביחד כבר חמישה חודשים קודם... סיפרנו אחד לשני הכל.. ו.. היה הכל.. אהבתי אותו כל כך קודם... ועכשיו... אני עדיין אוהבת אותו... אבל הוא קצת מפחיד אותי עם האהבה שלו... אתמול ישבנו וחיבקתי אותו והוא ישן עלי ואמר ש"אני לא יודע מה אני אעשה בלעדיך" ואני חושבת שפשוט נורא מפחיד אותי שהוא תלוי בי ככה... יכול להיות כי זה לא באותה עוצמה גם אצלי? אני לא יודעת... האמת שאני חושבת שאהבה כזאת מוצאים פעם בחיים.. וזאת נורא אהבה של ה"גיל" אבל... זה הרבה מעבר לזה... זה לתת לאדם אחר להיכנס לך לתוך המחשבות... זה שפעם הייתי בשליטה מוחלטת על עצמי... ועכשיו... נתתי לו את ה"מפתחות" שלי. זאת אהבה שאני לא יודעת אם מוצאים הרבה פעמים.. זה שאני יכולה להגיד לו הכל.. שזה קודם כל הבסיס לקשר טוב- תקשורת יש לו את כל האפשרות לפגוע בי כמה שהוא רוצה.. וזה בגלל שהוא גודם כל החבר הכי טוב שלי... ורק אחר כך חבר שלי... אז מה הבעיה שלי בעצם? שאני נבהלת.. אולי מהעוצמה של האהבה... אני נבהלת שהוא נשבר לידי ובוכה קצת... וזה בגללי.. לא רוצה לגרום לו לדברים כאלה.. אני מפחדת שהוא אומר ש "אני לא יכול בלעדיך" ו..אוף... יצא נורא מתבגרת טיפוסית... אבל... אולי כי זה מה שאני... ומעניין אותי אם זאת באמת אהבה וקשר כל כך טוב וגדול או שכולם מרגישים ככה... כי אני חושבת שזה משהו מיוחד... לא של הגיל... של החיים... ומה שאני מבקשת בעצם זה שמישהו יגיד לי "זה נורמלי לפחד ככה מזה שהוא שביר ותלוי בך" לא יודעת... פשוט תודה על ההקשבה... יעל

 

[מישהי0]

תוספת...

לגמרי שכחתי לכתוב חלק מאוד חשוב שגורם לי לבלבול... מצד אחד הוא ככה אוהב אותי... ותלוי ובוכה ושביר ורגיש... וזה נורא גורם לי לשכוח שהוא בן טיפוסי (מצטערת גרא והבנים שקוראים... אני יודעת שזה נורא כוללני) לא יודעת איך להגדיר את זה.. אבל.. לפעמים בגלל שאני כל כך אוהבת אותו ואני יודעת שהוא אוהב אותי אני שוכחת את הגבולות של עצמי... בקשר למגע פיזי אני מתכוונת... הוא כביכול הכי מבין ולא לוחץ בכלל... אבל הוא רוצה הרבה מגע פיזי- הכוונה בכמות ולא במעשים.... בזמן שיש לנו ביחד הוא מעדיף מגע פיזי ואני לא תמיד... כמובן שלא תמיד הוא רוצה מגע פיזי אבל הרבה יותר ממני... ואני אומרת לו אם אני לא רוצה.. אבל.. זה גם נורא מפריע לי... שכאילו לפעמים הוא כל כך שביר ולפעמים הוא כל כך בן טיפוסי. כאן אולי הבעיה שלי.. שאני לא מבינה את השינויים האלה.. ו.. לא יודעת! אוף... אבל בכל זאת תתיחסו להודעה הקודמת... שמפחיד אותי שהוא כל כך תלוי... תודה <שוב>

 

[הפרי האסור 2003]

קודם כל

לא כתבת בן כמה הוא וחוסר הידיעה הזו מעט מקשה להשלים את התמונה אם כי ממה שרשמת הבנתי כי הוא בגיל העשרה כמוך. ובכן, זה טבעי שאת מפחדת אך עצם העובדה שהוא אומר לך שהוא לא יודע מה הוא יעשה בלעדיך אין זה אומר כי הוא תלוי בך אם כי טוב לו מאוד איתך. המשפט הזה הוא צורת ביטוי וכנראה שאת אדם החשוב לו מאוד בחייך. מבלבלת אותי העובדה שהוא מצד אחד אומר לך שהוא אוהב אותך מצד שני הוא רוצה הרבה מגע פיזי ואני מתארת לעצמי שזה יותר מנשיקות ומצד שלישי הוא לא לוחץ. כיצד אדם שאוהב אחר ומוכן לחכות מעדיף לקיים מגע פיזי רוב הזמן? מצד אחד אני מבינה אותו כי בגיל הזה אין מה לעשות, בנים מעוניינים כמעט תמיד רק בדבר אחד. השאלה שמטרידה אותי היא אם הוא מתכוון מכל הלב למה שאומר או לא. אל תסתמכי על תשובותי מפני שאינני פיכולוגית (עדיין) אם כי חכי לתשובתו המוסמכת של גרא.

 

[חזזית החורש]

אני לא פסיכולוגית...

אבל אני כן חושבת שאני יכולה לומר כמה מילים לנושא. וכבר הפכתי בעוונותי ליועצת קטנה... אגב, כתבת מאד מאד יפה. אז ככה- ראשית, בגלל גילכם הצעיר באמת, לפעמים דברים נדמים כסופיים ומוחלטים- פשוט בגלל חוסר נסיון נ בחיים. אני לא אומרת, חס וחלילה, שזה ככה בגלל שאת הראשונה שהוא אוהב- אלא שזה ככה כי הוא לא התנסה ברגשות אחרים חזקים במידה שווה או דומה. אז הוא אומר שהוא לא יכול בלעדייך, וגם את מרגישה שנתת לו את המפתחות לנשמה שלך- את לא רוצה לפגוע בו- והוא לא רוצה לפגוע בך- כך שרוב הסיכויים שהדברים באמת ימשכו להם... אגב, זה שהוא אומר "מה אני אעשה בלעדייך" זה בטח לא אומר שהוא באמת יעשה משהו אם תלכי! זה רק אומר שהוא ממש לא רוצה שתלכי, ובאותו רגע זה מה שהוא מרגיש. אני חייבת לומר לך, שבלהט רגשות, או אהבה עדינה, יצא גם לי לומר דברים שהיו נכונים לאותו הרגע- אבל לא באמת לכל החיים! אז אל תיבהלי מזה יותר מדי. אתם ביחד ממש בהגדרה רק שבועיים- סימן שרק שבועיים הוא מראה לך עד כמה הוא רוצה בך, ואומר לך את הדברים המבלבלים האלו- אז לדעתי תני לזה עוד קצת זמן, את תראי איך הקשר שלכם לאט לאט מבשיל, ונעשה יותר הגיוני גם לך וגם לו. בקשר לעניין המגע- דווקא אותי זה בכלל לא מבלבל! את לא צריכה להסתכל על המגע כעל משהו שחייבים לעשות, וגם לא להכנע לרצונות שלו כשהוא רוצה ואת לא. מצד שני, כמו שאמרת, הוא בן. טיפוסי או לא- אותם הורמונים מסתובבים לו בגוף, וכמה שתאהבי אותו זה לא ישנה את העובדה שזה המבנה הפיזי שלו, וגם הרגשי שלו. אם הוא כל כך מתחשב ומקבל, ולא דורש- לדעתי על זה את צריכה להסתכל- ולהבין שזה החלק הלא "טיפוסי" בו! זה שהוא בן זו לא בחירה שלו! זהו. ברור שזה מפחיד. אהבה זה מפחיד בכל גיל. להרגיש שמישהו נותן לך את השליטה על החיים שלו, את המפתחות לנשמה שלו- זה מפחיד בכל גיל. אבל זה גם המון המון נעים וכיף וכדאי. אני מאד מקווה שהדברים לא קיצוניים יותר ממה שאני הבנתי אותם...

 

[גרא.]

מישהיא0,מכתבך מרגש,ומקסים.אפשר

להבין מדברייך, שמערכת היחסים שלך עם חברך נמצאת בשיא שלבי אהבתכם.כלומר שלב בו כל אחד מכם מפתח מערכת של צפיות מהשני,בכל מיני תחומים.צפיות פשוטות הן, שכל אחד למשל יטלפן כל יום, לספר אחד לשני מה קרה בבית הספר, וכדומה.צפיות מורכבותיותר, הן האלה הנוגעות לצרכים אישיים,אחד מהם הוא כמובן הצורך המיני.תוך כדי המשא והמתן על ספוק הצרכים,והצפיות ההדדיות, מתעמק הקשר הנפשי ההדדי,והאהבה הופכת לתלות הדדית, תוך כדי כבוד עצמיותו זה של זה.התלות ההדדית, משמעותה, תחושה שהחיים אינם שלמים ללא נוכחות בן הזוג השני, ללא האפשרות לחלוק איתו חוויות,להיות ולשוחח איתו. אולם התלות עלולה גם להפוך את מערכת היחסים למחניקה,וכשנוצרת תחושה של מחנק,יתכן כפי שאת מרגישה וחוששת מעוצמת האהבה..עלול להתפתח רצון לברוח..השילוב בין התלות ההדדית, לבין כבוד העצמיות קשה, לעיתים קשה מנשוא..יש לא מעט מקרים, בהם האהבה בין שניים,הופכת לסמביוזה,מעין תחושה של גוף אחד המורכב משני אנשים,במקרה כזה,תחושת המחנק שאחד מהשניים חש, המובילה אותו לברוח ממערכת היחסים הזו, עלולה לגרום לבן הזוג, תחושה של אובדן נפשי,ולעיתים גם פיזי, כאילו אבר נגדע מגופו..לעיתים זו הסבה להתפתחות חוסר הרצון להמשיך לחיות.מכאן מישהיא0 , האהבה הגדולה שאתם חשים זה לזו,לעיתים אין לעוצמתה גבולות..וכשאת מנסה,לשדר לו את תחושותייך, הוא מגיב בצורה טבעית, כפי שכל אחד עשוי להגיב לקראת אובדן אפשרי.."אני לא יכול בלעדייך" התחושה שלך שהוא תלוי בך,כדי חרדה לעיתים פן הוא ישבר, ומה יקרה אז, היא טבעית..מה שמאזן בדרך כלל תחושה כזו, היא ההדדיות. דהיינו שגם הוא חברך חש שאת תלוייה בו, גם אם לא באותה עוצמה..כלומר, תלות חד כיוונית מעמיסה עומס רגשי רב על זה שבו תלויים, ואכן לעיתים מסוכנת,אם וכאשר, היא רבה מדי.אם אכן זה המצב ביניכם..יש בעייה.