שלום..

[ש ר ה]

שלום..

לפני שלוש שנים, איבד חבר שלי את אחיו , שניהם היו במהלך שירותם הצבאי. הוא רק התחיל, ואחיו היה אמור להשתחרר כחודשיים אח"כ. עכשיו, מתקרב התאריך של האזכרה, והוא עצוב ומדוכא. כל השנה הוא בסדר גמור, וזה רק עכשיו.. שנה שעברה, כשמלאו שנתיים הוא לא היה עצוב ומדוכא כל כך.. רציתי לשאול מה אני יכולה לעשות? האם יכול להיות שחלה "נסיגה" ? תודה..

 

[הליויתן]

אני אח שכול בעצמי

מנסיוני זה נהיה יותר ויותר גרוע וקשה משנה לשנה. אני היתי ילד כשאיבדתי את אחי,אולי זה אחרת.הדחקתי ולא התמודדתי עם זה שנים,אבל זה צף ועולה מחדש אצלי כל הזמן,כל פעם יותר קשה וכואב. נסי להציע לו טיפול,עלי זה מקל קצת. משה'בט משלם על זה אם אינני טועה.

 

[אחת מהצד]

שלום שרה

חושבת שמה שאת קוראת לו נסיגה, זוהי התחלה של ההבנה, העיבוד. לפי מה שכתבת אני מניחה שאת מתכוונת ש"להיות בסדר", זה ההיפך מעצוב ומדוכא. מנסה להציע לך, לחשוב על זה מכיוון אחר. כלומר, שגם להיות עצוב ומדוכא זה בסדר. ואם תראי לו שזה בסדר. ושמותר. ותחבקי אותו גם על זה.. בלי לשדר לו שהוא לא בסדר, או צריך "לקחת את עצמו בידיים".. אז אולי הוא יוכל יותר לגעת בכאב שלו. גם חושבת, שטיפול בטוח יעזור לו להמשיך נכון יותר את החיים שלו. כי לפעמים, ודווקא אצל כאלה שהם חזקים ו"בסדר" כל הזמן, לוקח שנים להתחיל לפתוח את הסיפור. יש ביננו כאלה שרק אחרי 10 ו-20 שנה פתחו את הכאב על אובדן של אח או אחות. אחת מהצד

 

[liat1953]

לחברה הדואגת

העצב והכאב הם חלק בלתי נפרד מחיינו המשפחות השכולות,פעם יותר ופעם פחות,הכאב תמיד נמצא שם...עמוק עמוק בתוכנו...לעיתים רואים זאת כלפי חוץ ולעיתים כלל לא..אך חושבת אני שחשוב מאד לטפל בכל דרך אפשרית. מאחר ואחיו של חברך נפל בעת שרותו הצבאי הייתי ממליצה שתידעי את חברך על קבוצות תמיכה שיש לאחים שכולים במשרד הביטחון.ומתוך ניסיוני האישי רואה בכך דרך ללמוד לחיות עם האובדן. שבת שקטה,רגועה ונעימה. ליאת

 

[BooBee]

שלום שרה ../images/Emo20.gif

תשמעי, יכול להיות שהוא הדחיק כל שלוש השנים האלה. אי אפשר לדעת, את לא כתבת הרבה פרטים על התנהגותו ועל דברים שהוא אמר או מרגיש. אני חושבת שגם איש מקצוע לא יוכל לקבוע מהודעה קצרה כל כך האם מדובר בנסיגה..... תזכרי רק שהפורום הזה הוא לא פורום מקצועי ולא מתיימר בכלל להוות תחליף לטיפול מקצועי. אני מציעה לך לדובב אותו ולאפשר לו לבטא את התחושות והרגשות שלו בפנייך. כמו שחבריי לפורום כתבו לך כבר, כדאי לשקול טיפול מקצועי, אפשר דרך משרד הבטחון. אולי אפילו תספרי לו על הפורום ותזמיני אותו לכתוב כאן מפעם לפעם, כמו שאני כל פעם מזכירה ואומרת-כתיבה יכולה להיות מאוד משחררת ומועילה. תחבקי אותו הרבה, רויטל.

 

[ש ר ה]

תודה לכולכם ../images/Emo24.gif

אני מקווה שאצליח לעשות מה שאמרתם... תודה

 

[bertap]

לשרה שלום

את בני איבדתי לפני 9 שנים ,לכולם יש כמו שאומרים ירידות ועליות , היום בזכות גדולה של חברי הפורום הזה ,אני מרגישה הרבה יותר חזקה החברים מעודדים ומערסלים בצורה שאין לה מילים(כשאני רואה תינוק ליבי גולש כמו חלב על האש)כך אני מרגישה כלפי החברים בפורום, המון תודה לכולם