לילדים בגיל שש+,יש יחסית לילדים
קטנים יותר, פחות פחדים הקשורים לבטחון גופני,ויותר כאלה הקשורים לבית הספר ולמשפחה.מתחילה להתעורר דאגה להורים, למצבם הכלכלי,מעמדם החברתי יחסי הגומלין שלהם בינם לבין עצמם,וכדומה..אחד הדברים הממקדים פחדים של ילדים בגיל זה, היא "ללכת לאבוד"..הפחד שאח הקטן מרגיש, הוא אמיתי.וללא ספק קשור לטרואמה שהמשפחה עבר. וכנראה גם הוא עקב הפריצה לביתכם..אם אחרי הפריצה, הוא , ולמעשה גם שאר חברי המשפחה, לא זכה לקבל התייחסות טיפולית, נראה שהוא סובל מתגובה פוסט טראומטית, שבאה לידי ביטוי מובהק בתגובת ההימנעות שלו מלעשות דברים שקודם לכן עשה לבדו ללא חשש. כך הוא זקוק למלווה צמוד שילך איתו מחדר לחדר,חושש לישון לבדו במיטה וכדומה..אם אכן זה כך, כדאי להבין שזו התנהגות טבעית ונורמאלית אחרי טראומה.אבל מכיוון שזה כך, אי אפשר להסביר לו בצורה הגיונית,אלא לעבוד איתו על התמודדות עם החוויה הטראומטית שעבר,ועל הקניית כלים להתמודד עם פחדיו.ולשם כך חשוב שילך לטיפול פסיכולוגי.בנוסף,את/ה כאח/ות,וכמובן גם הוריך, יכולים לעזור לו, על ידי כך שתלמדו אותו מה לעשות במקרה שהוא נתקל שוב במצב מפחיד..אפשר ללמד אותו טכניקות להגנה עצמית, עלמנת שלא יעמוד חסר אונים מול הפחד..וידע שהוא יודע מה הוא יכול לעשות..בכלל בני המשפחה, חייבים לשמש בהתנהגותם,דוגמא אישית לילד..אל תכחישו את הפחד..יש להקשיב לילד, לנסות לעודד אותו או לצייר את הדבר המפחיד אותו..יש להשאיר אור קטן בבית, לתת לו פנס כיס, אפילו אקדח צעצוע, אם זה נוסך בו תחושת בטחון.. שימוש בספרוטרפיה, כלומר בסיפורים ושירים העוסקים בנושא הפחד ובהתגברות עליו יכול מאד לעזור.למשל "ספר הלילה טוב" של אלונה פרנקל.או מספריו של אדיר כהן, המתמחה בספרוטרפיה..לפי שעה,חשוב להיות איתו,ע"פ צרכיו..לספר לו ספור מרגיע לפני השינה..כשהוא מתעורר בלילה,אסור לכעוס עליו, למרות שהוא מתעורר ומפריע לכולם לישון..אלא להענות לצרכיו, לחבק אותו, להרגיעו..אם ישנה קלטת של שירים מרגיעים שהוא אוהב, להשמיע לו..וכדומה. בכל מקרה, אסור להגיע למצב בו הילד ירגיש רגשי אשמה שבגלל קשיי ההרדמות שלו, וכן גם ההתעוררויות בלילה, הוא מפריע לכולם..זה עלול להחמיר את מצבו.
