Night Eyes Wolf
New member
שלום
אני שנים תוהה בנוגע לנטייה המינית שלי. לפני כמה שנים עברתי מלחשוב שאני סטרייטית ללחשוב שאני לסבית, אחר כך ביסקסואלית, אחר כך התלבטתי בין ביסקסואלית לפנסקסואלית, ועכשיו אני תוהה אם אני בכלל א-מינית. אני כן מוצאת את עצמי חושבת על סקס, אבל לא באמת רוצה. אף פעם לא היה לי חבר, למרות שהתחילו איתי והיו גם אנשים שהתעניינתי בהם, אבל או שלא רציתי אותם, וגם אם רציתי פחדתי ממה שהם רוצים, כי גם אם הם רוצים אותי בחזרה- יש לי הרבה דרישות. אחת מהן, הגעתי למסקנה, היא שאני לא רוצה לשכב איתם (אני תוהה אם אני כן רוצה קצת, אבל כבר הרבה זמן הבנתי שאני מעדיפה שלא), ואני מאמינה שזה לא כי "אני עדיין לא מוכנה", אלא כי "אני לא רוצה להיות מוכנה". עוד לפני שהתחלתי לתהות אם אני א-מינית, כשתהיתי יותר אם אני ביסקסואלית, התחלתי לחשוב ברצינות אם הזוגיות שאני הכי רוצה היא לא משהו אחר בכלל- למצוא חבר או חברה ממש טובים שכמוני לא מעוניים במשהו אחר, שנגור ביחד לאורך חיינו ונגדל ילדים ביחד. בכל מקרה, גם אם אני רוצה מערכת יחסים רומנטית וגם אם לא, אני חושבת שאני א-מינית, ולא בטוחה. אני כן מתעניינת קצת בסקס, וגם שמתי לב שאני מתעניינת בבנות הרה יותר פעמים מאשר בבנים, אבל הרצון הכל כך נמוך שלי שגרם לי להוסיף את הדרישה הזו בנוגע לזוגיות גרם לי לתהות אם אני א-מינית. זה כל כך מטריד אותי בזמן האחרון שאחרי שראיתי עכשיו את הכתבה במאקו נכנסתי לפה, קראתי קצת, פתחתי משתמש חדש כדי שלא אזוהה בשם, בעיר או בתאריך יום ההולדת האמיתי שלי והחלטתי לשתף.
ההורים שלי גם די יזדעזעו. כבר כשהתחלתי לחשוב שאני לסבית רמזתי להם. אבא שלי, שדי מקבל דווקא, היה לא מרוצה. הוא אמר שהיה מעדיף נכדים ביולוגיים. אבל השיחה הייתה "אם הייתי לסבית". פעם אחרת כשדיברתי על זה הוא גם שאל "את רומזת משהו?" (שנים אחרי השיחה הקודמת) ואמרתי שלא. את אמא שאלתי באופן מרומז אבל יותר ישיר ונראה לי שכל פעם היא הדחיקה מחדש. לא רק שהיא רוצה שאתחתן (וגם אמרתי לה שאני לא רוצה להתחתן, בשלב בו התחלתי לתהות אם אני לא מעדיפה להקים משפחה עם חבר/ה שהם לא בני זוג רומנטיים), אלא שאתחתן עם גבר, עשיר, ופעמיים בחיי (לפני שנים) היא גם נתנה לי רשימה של מוצאים שרק מהם מותר שהוא יהיה. זה קצת מפחיד אותי. כשסיפרתי לאחותי היא אמרה שאני לא יכולה לדעת כי אף פעם לא הייתי במערכת יחסים ושהיא לא מבינה למה אני כל כך לא רוצה מערכת יחסים (היא גם הייתה הראשונה להיות את הנושא של א-מיניות, דווקא לטובה. היא הציעה שאהיה במערכת יחסים א-מינית, כשעוד הייתי די בטוחה שאני ביסקסואלית/פנסקסואלית, ואז חודשים שקלתי מערכת יחסים עם א-מיני/ת למרות שהמשכתי להיות די בטוחה שאני לא א-מינית, כי לא ידעתי מה הסיכויים שלי למצוא בן אדם שנהיה במערכת יחסים אפלטונית אבל ביחד, כמו שרציתי, ומה שגרם לי להתנגד קצת לרעיון היה שלא משנה כמה אני אוהב את האדם הזה, אני תוהה אם אני גם לא רוצה משהו רומנטי בכלל, אלא זוגיות אפלטונית עם חבר/ה מאוד קרוב/ה).
סיפרתי למעט אנשים על הרעיון שלי לגור עם חבר/ה במקום עם בן או בת זוג רומנטיים. אני מפחדת לספר לאנשים. פעם, למשל, דיברתי עם מישהי שאני בקשר יומיומי איתה, והיא הייתה עם ידיד שלה. אחרי זה היא סיפרה לי שהוא התעניין בי. לא היה לי נעים להגיד שאני לא רוצה, למרות שידעתי מראש שלא, אז נתתי לו הזדמנות. בסוף לא היה לי נעים להגיד לו לא וגם לא הייתה סיטואציה (הוא אף פעם לא אמר לי במפורש שום דבר על מערכת יחסים רומנטית, והיה לי קשה להעלות את הנושא בעצמי כדי לדחות אותו. היא אמרה הרבה שהוא שואל עליי וכו', וכך גיליתי. היה אפילו שלב שבו עברתי להאמין שהוא הפסיק להתעניין בי אבל מעוניין ביידות ולכן ממשיך להתנהג אותו הדבר, כי הוא שלח לי הרבה הודעות, כמעט כל יום, אבל לא היה בהן משהו שבמפורש לא מתאים לידידים), ועכשיו אני מפחדת להגיד לה או לכל מי שמכיר אותנו שאני חושבת שאני בכלל לא רוצה חבר, כי יתהו אם ידעתי את זה גם אז (וגם הימרתי על זה שהוא לא א-מיני ולא יאהב את התנאי שלי שקשור לזה, אבל את זה לא ביררתי כי היה מצב בו דיברתי איתו על הכיוון הזה, אז זה נשאר בגדר הימור). זה לא קשור לא-מיניות, אבל גם לא מזמן דיברתי איתה על תמיכה בקהילה הגאה ועל זה שמכיוון שכשחברה שלנו שמעה משהו נגד לסביות אז היא הגנה עליהן ואז מי שאמרה את ההערה ההומופובית אמרה שהיא מבינה שהיא (החברה המשותפת) לסבית והיא מצטערת, ואז החברה המשותפת התעקשה שהיא לא לסבית אלא רק תומכת וההיא (שהעירה את ההערה ההומופובית) לא האמינה, אמרתי משפט שלא אומר במפורש שאני סטרייטית, אבל רומז שאני בסך הכל מגנה עליהם. עכשיו אני עוד יותר מפחדת שיגנו שאני כנראה לא.
בכללי, מאז החטיבה היו שואלים אותי הרבה את מי אני מחבבת, גם אם הייתי אומרת אין מישהו כזה, היו אומרים לי שזה לא הגיוני, ואמנם בחטיבה זה עוד גיל צעיר, אבל עכשיו אני בת 21 ועדיין מסתכלים על זה מוזר. זה גם משהו שכבר פחות קשור לא-מיניות, אבל ידידה שאלה אותי אם יש לי חבר ואז אמרה שאני חייבת למהר. לא משנה שאני רק בת 21, גם לא אמרתי לה שאני לא רוצה או שאני שוקלת אולי דווקא חברה במקום חבר (בכללי, וזה כבר לגמרי לא קשור לנושא הפורום- אני חושבת שיהיה טוב אם החברה תשנה את השאלה מ"יש לך חבר?" לבת ו"יש לך חברה?" לבן ל"יש לך חבר או חברה?", וגם שיורידו את הלחץ מלמצוא בן או בת זוג). אחרי שאני לא מתקנת אנשים על דברים כאלה (הדוגמה הכי בולטת היא עם זו שהסכמתי לתת ידיד שלה הזדמנות. אחרי שרק הכרתי אותו במקרה ואז היא שאלה אותי עליו לקח לי הרבה זמן לענות ואז עניתי "אולי" (כוד באותה השיחה, אבל כן התלבטתי, כי לא חשבתי שאני מעוניינת, אבל התביישתי לומר את זה. עכשיו אני מפחדת שהיא תגלה, ומצד שני אני לא אוהבת להסתיר את זה).
אני שנים תוהה בנוגע לנטייה המינית שלי. לפני כמה שנים עברתי מלחשוב שאני סטרייטית ללחשוב שאני לסבית, אחר כך ביסקסואלית, אחר כך התלבטתי בין ביסקסואלית לפנסקסואלית, ועכשיו אני תוהה אם אני בכלל א-מינית. אני כן מוצאת את עצמי חושבת על סקס, אבל לא באמת רוצה. אף פעם לא היה לי חבר, למרות שהתחילו איתי והיו גם אנשים שהתעניינתי בהם, אבל או שלא רציתי אותם, וגם אם רציתי פחדתי ממה שהם רוצים, כי גם אם הם רוצים אותי בחזרה- יש לי הרבה דרישות. אחת מהן, הגעתי למסקנה, היא שאני לא רוצה לשכב איתם (אני תוהה אם אני כן רוצה קצת, אבל כבר הרבה זמן הבנתי שאני מעדיפה שלא), ואני מאמינה שזה לא כי "אני עדיין לא מוכנה", אלא כי "אני לא רוצה להיות מוכנה". עוד לפני שהתחלתי לתהות אם אני א-מינית, כשתהיתי יותר אם אני ביסקסואלית, התחלתי לחשוב ברצינות אם הזוגיות שאני הכי רוצה היא לא משהו אחר בכלל- למצוא חבר או חברה ממש טובים שכמוני לא מעוניים במשהו אחר, שנגור ביחד לאורך חיינו ונגדל ילדים ביחד. בכל מקרה, גם אם אני רוצה מערכת יחסים רומנטית וגם אם לא, אני חושבת שאני א-מינית, ולא בטוחה. אני כן מתעניינת קצת בסקס, וגם שמתי לב שאני מתעניינת בבנות הרה יותר פעמים מאשר בבנים, אבל הרצון הכל כך נמוך שלי שגרם לי להוסיף את הדרישה הזו בנוגע לזוגיות גרם לי לתהות אם אני א-מינית. זה כל כך מטריד אותי בזמן האחרון שאחרי שראיתי עכשיו את הכתבה במאקו נכנסתי לפה, קראתי קצת, פתחתי משתמש חדש כדי שלא אזוהה בשם, בעיר או בתאריך יום ההולדת האמיתי שלי והחלטתי לשתף.
ההורים שלי גם די יזדעזעו. כבר כשהתחלתי לחשוב שאני לסבית רמזתי להם. אבא שלי, שדי מקבל דווקא, היה לא מרוצה. הוא אמר שהיה מעדיף נכדים ביולוגיים. אבל השיחה הייתה "אם הייתי לסבית". פעם אחרת כשדיברתי על זה הוא גם שאל "את רומזת משהו?" (שנים אחרי השיחה הקודמת) ואמרתי שלא. את אמא שאלתי באופן מרומז אבל יותר ישיר ונראה לי שכל פעם היא הדחיקה מחדש. לא רק שהיא רוצה שאתחתן (וגם אמרתי לה שאני לא רוצה להתחתן, בשלב בו התחלתי לתהות אם אני לא מעדיפה להקים משפחה עם חבר/ה שהם לא בני זוג רומנטיים), אלא שאתחתן עם גבר, עשיר, ופעמיים בחיי (לפני שנים) היא גם נתנה לי רשימה של מוצאים שרק מהם מותר שהוא יהיה. זה קצת מפחיד אותי. כשסיפרתי לאחותי היא אמרה שאני לא יכולה לדעת כי אף פעם לא הייתי במערכת יחסים ושהיא לא מבינה למה אני כל כך לא רוצה מערכת יחסים (היא גם הייתה הראשונה להיות את הנושא של א-מיניות, דווקא לטובה. היא הציעה שאהיה במערכת יחסים א-מינית, כשעוד הייתי די בטוחה שאני ביסקסואלית/פנסקסואלית, ואז חודשים שקלתי מערכת יחסים עם א-מיני/ת למרות שהמשכתי להיות די בטוחה שאני לא א-מינית, כי לא ידעתי מה הסיכויים שלי למצוא בן אדם שנהיה במערכת יחסים אפלטונית אבל ביחד, כמו שרציתי, ומה שגרם לי להתנגד קצת לרעיון היה שלא משנה כמה אני אוהב את האדם הזה, אני תוהה אם אני גם לא רוצה משהו רומנטי בכלל, אלא זוגיות אפלטונית עם חבר/ה מאוד קרוב/ה).
סיפרתי למעט אנשים על הרעיון שלי לגור עם חבר/ה במקום עם בן או בת זוג רומנטיים. אני מפחדת לספר לאנשים. פעם, למשל, דיברתי עם מישהי שאני בקשר יומיומי איתה, והיא הייתה עם ידיד שלה. אחרי זה היא סיפרה לי שהוא התעניין בי. לא היה לי נעים להגיד שאני לא רוצה, למרות שידעתי מראש שלא, אז נתתי לו הזדמנות. בסוף לא היה לי נעים להגיד לו לא וגם לא הייתה סיטואציה (הוא אף פעם לא אמר לי במפורש שום דבר על מערכת יחסים רומנטית, והיה לי קשה להעלות את הנושא בעצמי כדי לדחות אותו. היא אמרה הרבה שהוא שואל עליי וכו', וכך גיליתי. היה אפילו שלב שבו עברתי להאמין שהוא הפסיק להתעניין בי אבל מעוניין ביידות ולכן ממשיך להתנהג אותו הדבר, כי הוא שלח לי הרבה הודעות, כמעט כל יום, אבל לא היה בהן משהו שבמפורש לא מתאים לידידים), ועכשיו אני מפחדת להגיד לה או לכל מי שמכיר אותנו שאני חושבת שאני בכלל לא רוצה חבר, כי יתהו אם ידעתי את זה גם אז (וגם הימרתי על זה שהוא לא א-מיני ולא יאהב את התנאי שלי שקשור לזה, אבל את זה לא ביררתי כי היה מצב בו דיברתי איתו על הכיוון הזה, אז זה נשאר בגדר הימור). זה לא קשור לא-מיניות, אבל גם לא מזמן דיברתי איתה על תמיכה בקהילה הגאה ועל זה שמכיוון שכשחברה שלנו שמעה משהו נגד לסביות אז היא הגנה עליהן ואז מי שאמרה את ההערה ההומופובית אמרה שהיא מבינה שהיא (החברה המשותפת) לסבית והיא מצטערת, ואז החברה המשותפת התעקשה שהיא לא לסבית אלא רק תומכת וההיא (שהעירה את ההערה ההומופובית) לא האמינה, אמרתי משפט שלא אומר במפורש שאני סטרייטית, אבל רומז שאני בסך הכל מגנה עליהם. עכשיו אני עוד יותר מפחדת שיגנו שאני כנראה לא.
בכללי, מאז החטיבה היו שואלים אותי הרבה את מי אני מחבבת, גם אם הייתי אומרת אין מישהו כזה, היו אומרים לי שזה לא הגיוני, ואמנם בחטיבה זה עוד גיל צעיר, אבל עכשיו אני בת 21 ועדיין מסתכלים על זה מוזר. זה גם משהו שכבר פחות קשור לא-מיניות, אבל ידידה שאלה אותי אם יש לי חבר ואז אמרה שאני חייבת למהר. לא משנה שאני רק בת 21, גם לא אמרתי לה שאני לא רוצה או שאני שוקלת אולי דווקא חברה במקום חבר (בכללי, וזה כבר לגמרי לא קשור לנושא הפורום- אני חושבת שיהיה טוב אם החברה תשנה את השאלה מ"יש לך חבר?" לבת ו"יש לך חברה?" לבן ל"יש לך חבר או חברה?", וגם שיורידו את הלחץ מלמצוא בן או בת זוג). אחרי שאני לא מתקנת אנשים על דברים כאלה (הדוגמה הכי בולטת היא עם זו שהסכמתי לתת ידיד שלה הזדמנות. אחרי שרק הכרתי אותו במקרה ואז היא שאלה אותי עליו לקח לי הרבה זמן לענות ואז עניתי "אולי" (כוד באותה השיחה, אבל כן התלבטתי, כי לא חשבתי שאני מעוניינת, אבל התביישתי לומר את זה. עכשיו אני מפחדת שהיא תגלה, ומצד שני אני לא אוהבת להסתיר את זה).
