תודה רבה
על האישור והחיזוק..
היום דיברתי עם מרצה שעברה גם הכשרה לחנ"מ, והיא גם אישרה ואמרה שכדאי לי בשבילי לפנות מהר..
אז מה עושים עכשיו? ננסה לפי קטגוריות כדי שיהיה מסודר..
טכנית- איך ומאיפה להתחיל לגשת לאבחון? מה המשמעות המעשית שיכולה להיות לו? (להמשך לימודים לדוג')
משפחתית- איך עומדים למול ההורים, כשעליהם לא רק להשלים עם הנ"ל אלא אף לממן אותו? (אני כרגע תלויה בהם כלכלית)
מה עושים עם כל מה שהצטבר ביחסים ובלב בעקבות הביטויים של הנ"ל ביומיום,
הכעס והצער וההאשמה והלעג לעיתים- שלהם (ושל האחים) על ביטויים אלו?
(אמא שלי אומנם הקנתה לי מס' כלים במהלך השנים, אינטואטיבית, אבל למרות שגם לה הכשרה של הוראת חנ"מ
- אלה ^^ היו התגובות שלה לביטויים..)
זוגית- מה אומרים לארוסי? (הוא יודע על הקשיים אבל לא על ההגדרה שעשויה להיות להם, שתיפול עליו 'כרעם ביום בהיר')
לימודית- מה כדאי להגיד ולמי מהמרצים?..
מקצועית- (שנה אחרונה של תואר ראשון) האם כדאי ליידע על כך בהמשך את המפקחים והממונים עליי, להתחשבות, להכוונה ולהתאמה?
רגשית- מה עושים עם החשש מה'תווית' בדימוי שלי כלפי עצמי? איך נכנסים לכל התהליך בלי להישאב? מאיפה האומץ לפתוח את כל הכאבים ולשים על השולחן?
ומה עושים עם החשש שהאבחון יפריך את הנ"ל?? אז באמת יצא שהכל אשמתי...
ואיך אם זה כ"כ שקוף וברור לדבריה (^^^^^), לדבריכם, לדברי האנשים שפנו אליי לפני כמה שנים-
איך אף אחד לא עלה על זה עד עכשיו?? ולמה אחרי שזה עלה, ההורים וראש החוג (שהוא גם פסיכולוג) ביטלו את הנ"ל?
ולמה לעזאזאל האשימו אותי והביאו אותי להאשים את עצמי בכל זה??