שלום!

שלום!

חזרתי אליכם אחרי תקופה ארוכה. אמא הולכת ומתדרדרת. פיזית היא עדיין חזקה והמטפלת אוכלת ממנה מרורים.. עכשו הנושא הבוער הוא הטיטולים. היא לא נותנת למטפלת להחליף לה, ומצד שני מתלוננת ששורף. המטפלת, אשה מקסימה ומסורה, אבל קטנה פיזית ולא כל כך אסרטיבית - לא מצליחה להשתלט עליה. אני חושבת שהגיע הזמן להוציא את אמא מהבית למוסד שבו מקלחים כשצריך, גם אם בניגוד לרצונה. אחי מתקשה לקבל את הרעיון כי הוא חושב שבמקומות האלה מסממים את החולים ושהיא תמות מהדיכאון. קשה לו להשלים עם העובדה שאמא שלו, בת 64 בלבד, צריכה לחיות במוסד. אז אני פונה אליכם, כמעט בלי תקווה, לשאול אם יש למישהו רעיון איך להתמודד עם הסרבנות שלה להחליף. (אני מרגישה כמו אמא אובדת עצות בפורום הורים לתינוקות...)
 

ענתי44

New member
מאבק הטיטולים

האם היא משתמשת בטיטולים רגילים או תחתוני טיטול. כי אמא שלי התנגדה בתוקף לטיטולים ובחודשים הראשונים השתמשנו בתחתונים האלה. בלילה נהגתי להוסיף פד מיוחד שסייע מבחינת יכולת הספיגה. ואזהרגלתי אותה במאבק עיקש להחליף תחתונים כשהיא נכנסה למיטה, וכשקמה, כולל במנוחת צהריים. באותם ימים היתה מבקשת לשירותים אז כשהלכנו ניצלתי את זה להחלפת התחתוני טיטול. כשהיא שכבה מספר שבועות בבית חולים הם כפו עליה טיטולים. בכיתי איתה ביחד אבל אמרתי לה שהרופא נתן הוראה. ועד שחזרנו הביתה כבר הפסיקה להיאבק. אצלנו אמא מקולחת במרכז היום, וגם בבית. בין לבין אני נוהגת, כשהיא במיטה לקלח אותה במיטה עם ספוג מיוחד מים חמימים וסבון, והיא אוהבת את זה. יתכן שצריך לדאוג להיות עם המטפלת כמה פעמים וביחד פשוט להתגבר על ההתנגדות לטיטולים.
 

רונית 47

New member
תגובה

נכנסתי לפורום פעם ראשונה.אני קוראת את מה שאתם כותבים ופשוט בוכה. אבי ניפטר לפני שנה וחצי ורק היום אני מבינה שהוא היה חולה באלצהיימר,לפחות לפי מה שקראתי על סימני המחלה. ותאמינו לי שאני "מכה על חטא" לגביי דברים מסויימים שעשיתי ושלא עשיתי. אף אחד לא "מכין" אותנו למצבים ולהתמודדויות כאלו בחיים.לראות את ההורים שלנו המגוננים האהובים הופכים לשבר כלי ולתלותיים,אין דבר קשה מזה. בחרתי לשתף אתכם היום,פשוט קשה לי מאוד היום,חלמתי על אבי וכל היום אני בוכה. מאחלת לכולכם המון סבלנות ואל תשכחו להגיד להורים כל הזמן שאתם אוהבים אותם!
 

ענתי44

New member
רונית, שולחת לך חיבוק../images/Emo24.gif

אל לך לייסר את עצמך, את לא הבנת והגבת אליו כאל האבא הבריא שהיה במשך רוב שנותיך. אני, שכן מודעת למחלה וכן יודעת עליה ומה היא מעוללת, לא פעם מגיבה בצורה אחרת ממה שאני כדוברת אלצהיימרית צריכה להגיב. אני מלמדת את עצמי לא לייסר עצמי. אצלי אבי היקר נפטר תוך ימים ספורים מסרטן. אני לא קלטתי שהוא גוסס מסרטן. ולא עד כמה המצב חמור. גם אני עם תחושה שלו ידעתי הייתי אומרת לו עד כמה אני אוהבת, עד כמה אני גאה שאיש נפלא כמוהו היה אבי. זה מאוחר מידי. אבל צדק מכר שלי שאמר לי שהוא ידע. ושהיה גאה בי ואהב אותי. ואת זה אני לוקחת איתי. לאמא שלי אני כמובן אומרת שוב ושוב שאני אוהבת אותה. אפילו שאחרי דקה היא שוכחת... מה אמרתי ולפעמים מי אני. אני בטוחה שאביך ידע שאת אוהבת, ושאהב אותך מאוד. וגם הסוף לא העיב על אהבה זו. שולחת לך חיבוק ומאחלת לך שתמצאי נחמה בליבך.
 

רונית 47

New member
תגובה

תודה לך יקרה. ליבי עם כל האנשים היקרים כאן שמתמודדים יום יום שעה שעה עם מצבים קשים אלו.
 

zs1957

New member
שלום רונית

מבינה את יסורי המצפון שלך אולם כשם שציינת איש אינו מכין אותנו לכל שבבוא היום הורינו יהפכו לתינוקות ואנחנו ילדיהם נצטרך לטפל בהם.כדי להרגע ולשחרר את המתח והעצב בו את שרויה. הייתי מציעה לך ללכת לבית הקברות ולהתייחד עם זכרו של אביך ולומר לו את כל מה שעל ליבך. שימי על המצבה עציץ עם פרחים.וגם נר זיכרון למרות שזה לט אי ום השנה למותו. זה סוג של טיהור אנרגיה.שלילילת מהנפש. ברור שאת אהבת אביך מאד ויש לך געגועים לימים טובים יותר. זה קיים אצל כולנו. כל טוב, בשורות טובות. זהבה
 

zs1957

New member
שלום רונית

מבינה את יסורי המצפון שלך אולם כשם שציינת איש אינו מכין אותנו לכל שבבוא היום הורינו יהפכו לתינוקות ואנחנו ילדיהם נצטרך לטפל בהם.כדי להרגע ולשחרר את המתח והעצב בו את שרויה. הייתי מציעה לך ללכת לבית הקברות ולהתייחד עם זכרו של אביך ולומר לו את כל מה שעל ליבך. שימי על המצבה עציץ עם פרחים.וגם נר זיכרון למרות שזה לט אי ום השנה למותו. זה סוג של טיהור אנרגיה.שלילילת מהנפש. ברור שאת אהבת אביך מאד ויש לך געגועים לימים טובים יותר. זה קיים אצל כולנו. כל טוב, בשורות טובות. זהבה
 
למעלה