שלום

[דניאל7707]

שלום

אני לא בדיוק יודעת מאיפה להתחיל...אבל זה בערך המצב ואשמח אם תעזרו לי. אני בחורה בת 19 וחצי, לפני לימודים במשך השנה האחרונה היה לי חבר 9 חודש נפרדנו לפני 3 חודש, אני עדיין לא מצליחה לעכל את הפרידה. מאותו היום אין לי חיים, עזבתי את העבודה ואני שורצת בבית! את כל התסכול שלי אני מוציאה על האנשים הקרובים אליי. אני מרגישה כ"כ חסרת אונים, ושאין לי טעם בחיים בלעדיו, אני חושבת הרבה על המוות מבחינתי זה יציל אותי, לא רוצה לחיות יותר! אני חיה בבית שמפנקים ונותנים הרבה חום ואהבה, לא חסר לי כלום, אבל בעצם חסר לי הכל! שום דבר כבר לא מצליח לשמח אותי ולעשות לי טוב. רע לי , ממש רע לי! אני אכולה מבפנים. כל היום אני חושבת רק עליו רק הוא, כל שיחה שלי עם כל אחד ישר הוא קשור אליה... ולא משנה מה הזכירו הוא תמיד קשור. מבחינתי החיים שלי בסוף. לא רואה צורך ללכת ללמוד . למרות שתמיד רציתי ואני מודעת לחשיבות של זה. אנחנו עדיין בקשר בהתחלה ניתקתי אבל לא עומדת בזה.,אני הכי רוצה שנחזור אבל זה לא יקרה בזמן הקרוב, אם בכלל. אני לא ישנה בלילות ובוכה. כי רע לי, רע לי בנשמה. מרגיש הכי רע שבעולם. עברתי עוד חויה קשה בחיים שלי ( אחות בטיפול נימרץ חצי שנה ) אבל לא הרגשתי ככה רע. נסתי להמשיך הלאה אבל אני פשוט לא מצליחה! תודה וסורי על החפירה.

 

[sani48]

היי דניאל

קודם כל תדעי שאני לא פסיכולוג,אז חכי לתשובות מיקצועיות יותר,אבל בנתיים אני רק רוצה להגיד לך שלדעתי את חייבת לנתק איתו את הקשר לגמרי,למרות כל הקושי שבדבר,כי אם לא תעשי את זה,את אף פעם לא תכלי לצאת מזה,את חייבת להתעלות על עצמך,ופשוט להגיד לך לעצמך שאין ברירה ולנתק איתו כל קשר,אני מבטיח לך שאחרי שתעשי את זה,עם הזמן את תרגישי יותר טוב,רק תיהי חזקה כמה שיותר,ותתני לזמן לעשות את שלו,כמו כן אני רוצה להגיד לך,שמה שאת עוברת עכשיו,זה משהו שכימעט כולם עוברים באזשהו שלב בחיים,והחכמה היא,ללמוד מכל קשר משהו על עצמנו,ולהיות יותר בוגרים ובשלים לקשר הבא(שיכול להיות מאוד שיהיה מישהו שתאהבי אפילו יותר,ואת בעצם תשמחי על זה שהגורל פינה לך מקום בחיים,בשביל להכיר את הבן אדם הזה,וזה בעצם מה שקורה בדרך כלל,רק תסמכי על הגורל שלך,ותאמיני בעצמך)מה שכן ,את חייבת להיתחזק,וללמוד להיות בן אדם עצמאי שתלוי רק בעצמו,ותאמיני לי שאם תיהי בן אדם באמת כל כך עצמאי,גברים יעריכו אותך יותר ,כי לדעתי זה זה תכונה הכי מושכת אצל בחורה,,כמו כן זה יעזור לך להתמודד ככה תמיד,וילווה אותך לכל הדרך,כי אם כל פעם תפתחי תלות במישהו אחר,הביטחון שלך רק ירד כל פעם מחדש,וגם יהיה לך קשה למצוא אהבה אמיתית ככה,לכן השינוי הזה יעזור לך לא רק להיתמודד עם אכזבות,אלה יעזור לך גם למצוא אהבה(כי יעריכו אותך יותר),אני יודע שזה ממש לא קל לעשות את מה שהצעתי לך,וזה נישמע לך אולי בלתי אפשרי,אבל את הרבה יותר חזקה ממה שאת יכולה לדמיין,רק תנסי להתעלות על עצמך,ולללכת לא לפי הדרך שנוחה לך,אלה לפי הדרך שהכי קשה לך,שאת יודעת שהיא הדרך הנכונה,בתור התחלה,תמחקי את הבן אדם הזה,כי הבסיס הכי חשוב כרגע,אחרי זה תעסיקי את עצמך כמה שיותר,ותתני לזמן לעשות את שלו,מקווה שלא חפרתי לך יותר,זה הכול מדאגה

,אם תצטרכי עזרה במשהו תגידי,ביי בנתיים

 

[דניאל7707]

תודה רבה

באמת שתודה היה משפט שממש תפס אותי "את הרבה יותר חזקה ממה שאת יכולה לדמיין" אני באמת מקווה שאצליח, נסתי ונפלתיי אבל באמת שכיף לקרא מה שכתבת , תודה אם אצטרך אפנה במסרים

 

[גרא.]

דניאל7707,פרידה קשה,בדומה שעברת.שוות ערך

לתהליך של אובדן קשה,עד כדי מוות של בן משפחה,אדם קרוב מאד.ותהליך ההתמודדות ,במצב של אבל מאד דומה.בשונה ממות במשפחה,שם המשפחה המורחבת,מתכנסת יחד לשבעה,ומעבר לכך.כשאת מתמודדות עם פרידה קשה,ההתמודדות שלך באבלך היא עצמית,בלא קבוצת תמיכה מהמעגל הראשון כפי שקיים אבל על מותו של בן משפחה.וההתמודדות העצמית,ללא תמיכה,ואמפטיה שאת כה זקוקה לה בעים האלה,מאד חסרה וקשה.יתר על כן לפעמים,המשפחה הסובבת אותך,לא מבינה את עוצמת כאב הפרידה שאת חשה,לא מפרגנת,לעיתים חסרת סובלנות,מתסכלת ומעצבנת.אמנם התחושה שלך שהבית דווקא נותן הרבה חום ואהבה,ועושה הכל בכדי לשפר את מצב רוחך..אבל זה לא זה.בדררך כלל,התאוששות ממצב דכאון הפרידה,מתחילה עם חזרה הדרגתית לחיי הגרה של יום יום מעט את מתחילה ללמוד,לבטח יש הרבה מה לעשות לפני כן.עבודה,כן זו שעזבת ,היא אחת הדרכים היעילות להשתלב שוב בחיים.עד כמה שזה קשה. היציאה מהבית,ההתמקדות בנושאי העבודה,האינטראקציה החברתית עם קולגות,יש בה אפשרות להתחכך שוב עם החיים הרגילים שהיו לך קודם לכן.תמיד קיימת כמובן האפשרות לפנות לעזרה נפשית בטיפול שיחתי עם פסיכולוג/ית.זה בדרך כלל לא מיד,אלא אם כן את מרגישה שאינך יכולה להשתחרר מהטראומה שעברת.

 

[דניאל7707]

תודה רבה

נסתי לשנות אוירה במשך חודש.. חשבתי שאני יתנק מהכל אבל זה רודף אותי. אחד בני המשפחה הקרובה באמת הציע סיוע מבחוץ, אני עדיין שוקלת את זה. היום אני מרגישה הרבה יותר טוב.. מקווה שזה ימשיך., לצערי כל מה שאני עושה ותמיד הוא בראש , גם אם אני עושה דברים שאהובים עליי כמו לגלוש וסתם לשבת בים. לקרא ספר לשבת יחד עם חברות, פשוט הכל, תמיד הוא שם! מודה לך

 

[טל קרויטורו]

שלום לך,

לאחרונה עניתי לגולש אחר שגם כתב הודעה כואבת ומרגשת כשלך על לב שבור, התרשמתי שהדברים עשוים להיות רלוונטים גם לך ואני מפנה אותם גם אליך בשינויים קלים. את מתארת כל כך הרבה כאב, לפעמים קשה להמשיך הלאה כי מנסים לפתור את הבעיה הלא נכונה, מנסים להחזיר את האדם שכבר לא שם, מנסים שהרגש יפסיק והסבל נמשך ונמשך. הבעיה היא, עד כמה שקשה לראות זאת מתוך הסבל, היא לא שאדם מסוים עזב אותנו. עובדה - רוב האנשים אהבו אהבות נכזבות בחייהם, עזבו ונעזבו - זו חוויה אנושית שכיחה ומוכרת, שלא ניתן להמנע ממנה או לעקוף אותה - ועדין רוב האנשים לא מגיבים כך. הבעיה היא קשיי התמודדות וההקשר שתרם להם. לפעמים חסרות מיומנויות של התמודדות עם כאב רגשי או פרידה, לפעמים הקושי נובע ממחסור מחברים טובים שיכולים לתמוך, לפעמים הקושי נובע מכך שהפרידה לוחצת על מקום שכואב ממקודם, או על חשיבה מעודדת דכאון כך שהעתיד נראה שחור גם הוא. במצב בו קשה להתמודד לבד - כדאי לפנות לאחרים לעזרה. לפעמים עזרה של חברים מספיקה, אבל אם גם היא לא מספיקה והסבל נמשך העצה שלי היא לפנות לעזרה מקצועית. עזרה מקצועית לא מחזירה כמובן אהבות קודמות, אבל היא נותנת כלים להתמודד עם עיבוד רגשי של אהבות קודמות ומאפשרת מרחב לקיום אהבות חדשות. מעבר לכך מנסיוני כמטפלת יש פרידות שהן מאד טראומתיות וזה בא לידי ביטוי גם בסימפטומים של טראומה (למשל פלאשבקים, למשל המנעויות), ואז טיפול יעודי לטראומה הגם שבמקור פותח עבור טראומות מסכנות חיים מסייע מאד גם כאן. מצרפת שני טורים שמרחיבים קצת מעבר בנוגע לכמה דברים שכתבתי בהודעה.

 

[דניאל7707]

תודה לך..

החברות שלי ממש תמיד איתי , וכל המשפחה תמיד שם. באמת שזכיתי במשפחה שתומכת . כתבת על הימנעויות, אני באמת לא מצליחה להתחבר לאפחד, לא מסוגלת שמשהו יגע בי גם אם זה סתם חיבוק ידידותי,וזה מפחיד אותי מהבחינה של מה יהיה. מסכימה איתך שהרבה פעמיים מנסים להשיב את מי שאיננו, אבל אצלי זה שונה , הוא נותן לי כל הזמן תקווה שאולי ואולי.. אני ישתחרר מהצבא יתאפס על עצמי ונדע. הוא באמת נמצא בתהליך לא פשוט של חזרה בשאלה.. כמה שאני מנסה להבין אני לא יכולה לעזור, רק הוא לעצמו.

 

[טל קרויטורו]

שלום לך, אין קשר הכרחי ובפרט

אין קשר בריא בין "הוא באמת נמצא בתהליך לא פשוט של חזרה בשאלה" לבין מה שתיארת - מצב בו את עוזבת עבודה, לא מתפקדת, מוציאה תסכול על האנשים הקרובים אליך, מרגישה חסרת אונים, מרגישה אכולה מבפנים, סובלת מאד וחושבת רבות על המוות. כפי שציינתי מנסיוני טיפול יעודי לטראומה יכול לסייע מאד לפרידה טראומתית. אני מצטרפת בחום להצעה לפנות לעזרה חיצונית של איש/ת מקצוע ויפה שעה אחת קודם. לא להזניח.