שלום..
שלום לכולם.. יש לי שאלה ואשמח מאד אם תוכלו לעזור לי .. אני יודעת שאולי יהיו מבינכם שיגידו שאני בפורום הלא נכון... אבל הרגשתי בכל זאת צורך להעלות את זה ולשאול.. לפני תקופה עברתי איזה שהיא טראומה גופנית קשה ומאז אני לא מצליחה לחזור למה שהייתי קודם. ניסיתי לקרוא בפורומים המתאימים.. ניסיתי לכתוב מעט אך כלום לא יצא .. אני לא מעוניינת ללכת לטיפול פסיכולוגי או דבר דומה שכזה והייתי רוצה לדעת אולי אימון אישי יכול להתאים לי במצב זה .. אני בכלל לא יודעת אם אני מעוניינת לפתוח את הנושא ולהעלות דברים שהיו אבל אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל דבר שאני עושה נראה לי כבד ומסובך, כל דבר שאהבתי לעשות נהפך לדבר שולי בחיי, החברים הטובים שלי והמשפחה היקרה שלי נראים לי כל כך רחוקים ובסופו של יום אני מרגישה מאד לבד , מצב שלא היה לי מעולם.. תמיד הייתי עם אנשים סביבי ותמיד היו לי מיליון עיסוקים ותחביבים שהעסיקו אותי .. כל יום שאני מתעוררת אני מצטערת על כך.. ואני לא רוצה להמשיך כך את חיי. בעברי (שהייתי בת 8) הייתי אצל פסיכולוגית עקב מוות של בן משפחה קרוב .. אני זוכרת את הטיפול כמשהו שהכביד עלי ולא אהבתי את זה .. ואולי בגלל זה יש לי סוג של סלידה מפסיכולוגים.. אני באמת שלא יודעת מה לעשות כבר... הימים שלי מתחברים עם הלילות ואני לא מתפקדת כמו שהייתי רגילה... אני רק רוצה לקבל את החיים שהיו לי לפני כל זה בחזרה.. כי ככה.. באמת שאין לי טעם לחיים.
שלום לכולם.. יש לי שאלה ואשמח מאד אם תוכלו לעזור לי .. אני יודעת שאולי יהיו מבינכם שיגידו שאני בפורום הלא נכון... אבל הרגשתי בכל זאת צורך להעלות את זה ולשאול.. לפני תקופה עברתי איזה שהיא טראומה גופנית קשה ומאז אני לא מצליחה לחזור למה שהייתי קודם. ניסיתי לקרוא בפורומים המתאימים.. ניסיתי לכתוב מעט אך כלום לא יצא .. אני לא מעוניינת ללכת לטיפול פסיכולוגי או דבר דומה שכזה והייתי רוצה לדעת אולי אימון אישי יכול להתאים לי במצב זה .. אני בכלל לא יודעת אם אני מעוניינת לפתוח את הנושא ולהעלות דברים שהיו אבל אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל דבר שאני עושה נראה לי כבד ומסובך, כל דבר שאהבתי לעשות נהפך לדבר שולי בחיי, החברים הטובים שלי והמשפחה היקרה שלי נראים לי כל כך רחוקים ובסופו של יום אני מרגישה מאד לבד , מצב שלא היה לי מעולם.. תמיד הייתי עם אנשים סביבי ותמיד היו לי מיליון עיסוקים ותחביבים שהעסיקו אותי .. כל יום שאני מתעוררת אני מצטערת על כך.. ואני לא רוצה להמשיך כך את חיי. בעברי (שהייתי בת 8) הייתי אצל פסיכולוגית עקב מוות של בן משפחה קרוב .. אני זוכרת את הטיפול כמשהו שהכביד עלי ולא אהבתי את זה .. ואולי בגלל זה יש לי סוג של סלידה מפסיכולוגים.. אני באמת שלא יודעת מה לעשות כבר... הימים שלי מתחברים עם הלילות ואני לא מתפקדת כמו שהייתי רגילה... אני רק רוצה לקבל את החיים שהיו לי לפני כל זה בחזרה.. כי ככה.. באמת שאין לי טעם לחיים.
