שלום
שמי רננה ואני יתומה טרייה
מצחיק לי להגיד את זה. אבי מת לפני שלושה שבועות ממוות מוחי דום לב ואי ספיקת ריאות, השורה התחתונה מוות מוחי. הכל התחיל במוצאי שבת, הוא התמוטט אחרי טיול ג'פים ים חברים בנהריה. יום ראשון הוא עוד הגיב הוא לא היה ער אבל הוא זז מתוך שינה. ביום שני כבר ראינו צמח, החום היה כבוה הדופק השתולל, ואחרי סיטי אמרו לנו שגזע המוח מת, בתור אחת שלמדה את זה ברוב טיפשותי אני עוד שואלת אם יש צפי שהוא יקום, למזלי יצא לי להיפרד ממנו לדבר אליו ולהגיד לו כל מה שהיה לי על הלב. בקיצור יום שלישי ניתקנו את המכשירים. אני בת 28 נשואה אם לבן בן שנה, אני עצובה על כך שהבן שלי לא יזכה להכיר את הסבא שלו. הוא היה כל כך מדהים סבא נפלא עשה כמה שהיה ניתן הכל לנכד שלו. הרגשות שלי נעים מכעס נוראי לעצב לעצבים שהם פשוט לא מוסברים אני יכולה להתעצבן מדבר הכי קטן וממש לריב עם הבן זוג שלי. אם כבר מדברים עליו, אין לי מילים אני מאחלת לכל אחת בעל כזה, אני פשוט מרגישה שהוא לא מבין אותי מצד אחד, אבל מוכן לקבל את כל השטויות שלי בהבנה מוחלטת. אני עברתי לפני חודש דירה ואבא שלי עזר לבעלי לעשות שיפוצים וזה הכי הורג אותי כל פינה פה בבית מזכירה לי אותו. אני מורה לספור בבית ספר יסודי, והילדים גורמים לי באמת אושר, אני מוצאת את עצמי צוחקת ומאושרת, ואז חושבת האם זה במקום, האם זה בסדר שאני צוחקת איתם. אז אני נזכרת שהחיים יותר חזקים מהכל ואין כמו שיגרה במיוחד שמשהו כזה קורה. הכי קשה לי זה היחס שאני מרגישה לא בשליטתי כלפי בעלי ובכלל על זה שאני מתעצבנת כל כך בקלות ומגיעה עד דמעות זה פשוט קשה לי גם נפשית לי עצמי. זהו אני חושבת שלדבר על דברים מאוד עוזר אני שמחה שמצאתי מקום שאני אוכל לכתוב הכל ויבינו אותי, מי שלא עבר חוויה כזאת לא יכול להבין אותי. תודה רננה
שמי רננה ואני יתומה טרייה