שלום

[קסמאישי]

שלום

רציתי לשאול, אני בלבטים האם להתחיל לשמוע. איך מחליטים (מה שנראה לכם) אם בנ``א צריך או יכול להתחיל. תודה מראש

 

[kiss 18]

בן כמה אתה?

 

[kiss 18]

ברור

שלא רק הגיל זה העיקר...(לפני שהתנפלו..)

 

[קסמאישי]

בן 21

כמו שאמרת זה לא מה שקובע אז לא כתבתי את זה

 

[קליט]

תשאל נא את מכריך

וכי למה נראה לך שאינך מוכן לצאת לשידוכים?

 

[קסמאישי]

לא יודע אם אני מוכן לא

מאיפה לי לדעת. אני אשאל מישהוא נייטרלי

 

[בחור י פ ה]

צריך זה ודאי שצריך

ומתי שאני מרגיש שהגיע השעה תתחיל.

 

[קסמאישי]

זהו בדיוק

כל החיים החלטתי בשביל עצמי, דיי כמה אפשר. זה מה שהייתי צריך, שמישהוא אחר יחליט בשבילי. אגב משמע ממה שכתבת שתמיד צריך להיות בשידוכים ולא שמחליטים באיזשהוא שלב עכשיו צריך להתחיל.

 

[kiss 18]

לא הבנתי למה אתה רוצה שמישהו אחר יחליט

במקומך אם להתחיל לשמוע הצעות? אף אחד לא יודע באמת איך אתה מרגיש עם זה, זה החלטה שאתה צריך לעשות... דווקא בהחלטות חשובות אתה רוצה שמישהו אחר יחליט עבורך?

 

[קסמאישי]

לא הבנתי /tapuzforum/images/emo8.gif

הוא צחק עלי או מה, ככה זה היה נראה לי בכל אופן. אז שיתפתי איתו פעולה

 

[בחור י פ ה]

הדברים שלי אמורים להתפשר אחרת

שכל החיים אתה לא עד שאתה מרגיש שכן זה תלוי בתהליך ההתבגרות..

 

[קסמאישי]

‏*להתפרש

אה... טוב זה נשמע יותר הגיוני

 

[במחשבה אחת]

אמממ, איך מחליטים?

למרות שניסיון, ולו דל, אין לי, אני משערת שכך מחליטים (לומדת על דרך השלילה

): מתעורר בבוקר, לזריחת השמש, לתכול השמים, לציוץ הציפורים, להמולת תחבורה המתחילה את עמל יומה, לקולו המרגיע של הנודניק שהופעל, ופתאום זה מכה בו: "נמאסססס לי. נמאס לי להתעורר לבד. רוצה מישהי שתהווה תחליף לשעון המעורר המבחיל!" {מסקנה: מחליטים לשמוע כשמבינים ששעון-מעורר-חי משתלם הרבה יותר}. או - נשכב במיטה בשעת הערביים, לשקיעת החמה, לאדמומית הרקיע, לדממת ציוצי הציפורים, לצווחות הצרצרים, לעליית הלבנה בתפארתה (באמצע חודש, כן?), לניצנוץ הכוכבים, ופתאום זה מכה בו: "נמאסססס לי. נמאס לי לישון לבד". {מסקנה: מחליטים לשמוע כשהבדידות מגדילה את הטריטוריה בלב}. או - חוזר הבייתה בהפסקת צהריים, כששאלת השאלות, היומית, יש לציין, עושה ריצות ספרינט במוחו... "מה להכין לי היום? מה אני אוכל? אולי אפנק את עצמי במשהו אחר מלבד לחם פלוס גבינה צהובה פלוס קטשופ פלוס זיתים? היי, אולי חביתה? אבל... מתי בכלל מוסיפים את המלח, לפני הטיגון או לאחריו? אולי כשהביצה בעודה במחבת? (טוב, נסחפתי

)... ופתאום זה מכה בו: "נמאסססס לי. נמאס לי כל יום לחשוב מה להכין לעצמי לאכול. צריך להתחתן, והיא תדאג גם לחלק המטבחי". {מסקנה: מחליטים לשמוע כשמבינים שהרחבת האופקים בהזנת הגוף כשלה כישלון חרוץ}. או - לפני זריקת האבנים, אני אעצור כאן

ולרגע רציני... קסמישי, אני לא חושבת כי ניתן להצביע על נקודה ספציפית בציר החיים ולומר "זה ראה וקדש", ובאם תרצה "זאת ראה וקדש". הכול אינדיבידואלי, הכול תלוי בנפש האדם ובגרותו, וכמובן - ביכולתו לקבל על עצמו את עול הנישואים. אתה חושב שאתה מוכן? אתה מרגיש את הצורך לשתף ולחלוק עם בת זוג את חייך? רוצה כבר להקים קן משפחתי משלך? דור המשך? מודע לעובדה כי הנישואים לא נגמרים עם תום המסיבה הגדולה, עם השמלת כלה והטוקסידו, הפרחים והדרינקים, הלבבות המתעופפים באוויר? מודע לעובדה כי שם הם רק מתחילים? אז יאלללללללה, שיהיה בסימן טוב ומזל טוב, יהא לנו ולכל ישראל

 

[קסמאישי]

חחח...

א. אני בפנימיה. ב. לפעמים אני הולך לבד, רק כדי להיות לבד זה כייף. אבל לא נראה שזה סותר. ג. הבעיה שלחלוק את החיים זה דבר שאני לא מכיר (עדיין), יהיה לי מוזר אם אני ארגיש כמיהה לדבר שלא חויתי. ד. מה שבטוח שאולי אני בשל לזה /tapuzforum/images/emo8.gif

 

[במחשבה אחת]

טבע העולם, חביבי.

כשמרגישים משיכה אל בני המין השני זה טבעי, לגיטימי ואף רצוי. היי, זה סימן שאנחנו בריאים! כך שאני לא מסכימה איתך שיהיה זה מוזר להרגיש כמיהה לדבר שלא חווית... בסיכומו של דבר, כמעט כל קשר,ראשוני, הנוצר בין שני המינים, שלא בדרכים המקובלות על אורח חיינו (בהכללה גסה), בא לספק את יצר הכמיהה... אזי, כמיהה זו, מהיכן נוצרה? כעת, מסכים איתי שיש מצב ליש מאין? או שאמשיך בחפירות...

 

[קסמאישי]

אממ...

לא יודע. ודאי שיש משיכה, אבל זה יותר תאוה. אבל משיכה לחלוק חיים עם המין השני, זה מסתעף? אז יכול להיות אבל אני אמור להרגיש? (נחפור קצת)

 

[במחשבה אחת]

יש בזה משהו.

יכול להיות שהמשיכה נובעת מתאווה, אבל לא הייתי נותנת לה בלעדיות (לפחות לא אצלי

). עדיין, ברבדים העמוקים יותר, זה הצורך, הרצון, ההכרח, הגן האנושי שהקב"ה טבע בנו, לחלוק את חיינו עם אדם שאנו אוהבים ולהקים את התא המשפחתי שלנו. התאווה נמצאת, ועלינו לנתב אותה לדרך הטוהר. זה הניסיון, בעצם. נחזור לענייננו... אתה שאלת אם להתחיל לשמוע, עניתי לך כי עליך לשאול את עצמך שאלות בכובד ראש, שהתשובות עליהן יבהירו לך את המצב בו אתה עומד. אז אולי שאלה אחת לא הייתה מנוסחת כראוי כי איך באמת אפשר להרגיש כמיהה/כיסופים לדבר שמעולם לא חווינו? אך זו לא בעיה מהותית. אפשר להתגבר עליה בנקל עם שינוי נוסח קטן... בכל מקרה, קסמאישי, זה הכיוון. לערוך בחינה אישית, ולפיה לקבוע את המוכנות, הבשלות, ולא פחות חשוב --- הרצון. לילה טוב

 

[קסמאישי]

תודה רבה

בוקר טוב

 

[קליט]

תשמע ממני

בגיל שלך לא מרגישים כ``כ כמיהה וכיסופים וכו` כבודו אמור לשקול אם אתה בוגר כדי להתחתן. קרוב לודאי שבגילך אתה מוכן ומזומן להתחתן ! הייתי שואל אותך אם יש לך סיבות וחששות אחרים שאינך רוצה עכשיו להתחתן ??

 

[קסמאישי]

/tapuzforum/images/emo3.gif

אף פעם לא עשיתי את זה, אז אני קצת חושש.