שלום
אני אומנם לא אם לאף אחד, אבל בהחלט מודאגת מההתנהגות של אחותי הקטנה. האחות היא בת 10, תלמידת כיתה ה. יש לציין שהיא לא תלמידה הכי מצטיינת שיש, והיא אפילו אובחנה והייתה אצל מורה פרטית בעבר, ואף היום מקבלת שיעורי עזר מטעם בית הספר בתחומים בהם היא מתקשה. רקע: אנחנו שלוש אחיות, אני הבוגרת ביותר. אבי עובד מהבוקר בדרך כלל חוזר בשעות הערב ולא כל כך יוצא לו "להתחכך" איתנו (איתי ועם אחיותי) כל כך. בדרך כלל הוא גם לא אדם רגוע או נעים, הוא צועק הרבה ומגדף הרבה, ואני חושבת שלמרות שאף אחת מאחיותי לא מראות את זה, הן די נפגעות ממנו ומושפעות מכך. אני פחות נמצאת בבית היות ואני חיילת, אומנם אני יוצאת יומיות, אבל נמצאת הרבה בביתו של בן הזוג. אימי חזרה לא מזמן למעגל העבודה, לאחר שכמעט כל השנים שאחותי הייתה בגן ובבית הספר היא הייתה בבית, ויכול להיות שהיא סובלת קצת מחוסר תשומת הלב הרבה שהוקדשה לה בעבר כשאמא הייתה זמינה כל הזמן ובכל מקום ובכל דבר. לעומתי, אפשר לומר שאחותי הקטנה היא די מפונקת, ההורים נוטים הרבה יותר להתחשב ולתת לה את מה שהיא רוצה כבר מגיל קטן והיא זכתה גם להמון תשומת לב. מכולנו, אני חושבת שאבא גם תמיד הכי מגונן עליה. הבעיה שמפריעה לי אצלה בעיקר נובעת מהפחד שאני לא יודעת לאן זה יוביל אותה בגיל בוגר יותר. דווקא משיחות שהיו לי איתה, יצא לי הרושם שהיא כן יכולה להיות בוגרת, ואפילו להבין את המניעים של חברייה או של אנשים אחרים להתנהוגתם (וכתוצאה מכך להיות גם פגיעה פחות להעלבות וכו'). מצד שני, נראה שאין לה כל כך הרבה קישורים חברתיים. במהלך היסודי היא החליפה המון פעמים את "החברה הכי טובה", כמעט כל פעם אני שומעת שהיא רבה עם מישהי מבית הספר, אומנם משלימה אחר כך, אבל זה קורה הרבה. אבל יותר מכך... נראה שבכל פעם שמישהו אומר לה משהו שלא מוצא חן בעיניה או מסרב לה, יש פתאום "נסיגה" בהתנהגות שלה לגיל הרבה יותר צעיר, היא ישר חוסמת את האוזניים באבצעות, עושה פרצופים, צורחת, בוכה, בורחת לחדר וטורקת את הדלת או אפילו מפעילה אלימות כלפי האדם השני (מדובר בבני הבית). היא כאילו לא מסוגלת לקבל את זה שמישהו סותר את מה שהיא חושבת או אומר לה "לא". רציתי לשאול, האם זו התנהגות נורמלית? אם לא, האם יש דרך לעזור לה? איך לגשת אליה, להסביר לה, להגיע אליה? נראה שההורים לא מודאגים מהעניין כמוני, ואולי זו אני שמנפחת את העניין סתם, אבל חשוב לי לדעת. תודה לכל מי שעוזר.
אני אומנם לא אם לאף אחד, אבל בהחלט מודאגת מההתנהגות של אחותי הקטנה. האחות היא בת 10, תלמידת כיתה ה. יש לציין שהיא לא תלמידה הכי מצטיינת שיש, והיא אפילו אובחנה והייתה אצל מורה פרטית בעבר, ואף היום מקבלת שיעורי עזר מטעם בית הספר בתחומים בהם היא מתקשה. רקע: אנחנו שלוש אחיות, אני הבוגרת ביותר. אבי עובד מהבוקר בדרך כלל חוזר בשעות הערב ולא כל כך יוצא לו "להתחכך" איתנו (איתי ועם אחיותי) כל כך. בדרך כלל הוא גם לא אדם רגוע או נעים, הוא צועק הרבה ומגדף הרבה, ואני חושבת שלמרות שאף אחת מאחיותי לא מראות את זה, הן די נפגעות ממנו ומושפעות מכך. אני פחות נמצאת בבית היות ואני חיילת, אומנם אני יוצאת יומיות, אבל נמצאת הרבה בביתו של בן הזוג. אימי חזרה לא מזמן למעגל העבודה, לאחר שכמעט כל השנים שאחותי הייתה בגן ובבית הספר היא הייתה בבית, ויכול להיות שהיא סובלת קצת מחוסר תשומת הלב הרבה שהוקדשה לה בעבר כשאמא הייתה זמינה כל הזמן ובכל מקום ובכל דבר. לעומתי, אפשר לומר שאחותי הקטנה היא די מפונקת, ההורים נוטים הרבה יותר להתחשב ולתת לה את מה שהיא רוצה כבר מגיל קטן והיא זכתה גם להמון תשומת לב. מכולנו, אני חושבת שאבא גם תמיד הכי מגונן עליה. הבעיה שמפריעה לי אצלה בעיקר נובעת מהפחד שאני לא יודעת לאן זה יוביל אותה בגיל בוגר יותר. דווקא משיחות שהיו לי איתה, יצא לי הרושם שהיא כן יכולה להיות בוגרת, ואפילו להבין את המניעים של חברייה או של אנשים אחרים להתנהוגתם (וכתוצאה מכך להיות גם פגיעה פחות להעלבות וכו'). מצד שני, נראה שאין לה כל כך הרבה קישורים חברתיים. במהלך היסודי היא החליפה המון פעמים את "החברה הכי טובה", כמעט כל פעם אני שומעת שהיא רבה עם מישהי מבית הספר, אומנם משלימה אחר כך, אבל זה קורה הרבה. אבל יותר מכך... נראה שבכל פעם שמישהו אומר לה משהו שלא מוצא חן בעיניה או מסרב לה, יש פתאום "נסיגה" בהתנהגות שלה לגיל הרבה יותר צעיר, היא ישר חוסמת את האוזניים באבצעות, עושה פרצופים, צורחת, בוכה, בורחת לחדר וטורקת את הדלת או אפילו מפעילה אלימות כלפי האדם השני (מדובר בבני הבית). היא כאילו לא מסוגלת לקבל את זה שמישהו סותר את מה שהיא חושבת או אומר לה "לא". רציתי לשאול, האם זו התנהגות נורמלית? אם לא, האם יש דרך לעזור לה? איך לגשת אליה, להסביר לה, להגיע אליה? נראה שההורים לא מודאגים מהעניין כמוני, ואולי זו אני שמנפחת את העניין סתם, אבל חשוב לי לדעת. תודה לכל מי שעוזר.