הגישה היא לא שלילית
אם מסתכלים על זה מגבוה, ואפילו ברמת המפלגה האמירה לגבי הנושא הזה היא די ברורה. מקומן של דתות הוא מחוץ למוסדות המדינה ובתוך מסגרת הדמוקרטיה ויש לה לגיטמציה רק וכאשר היא מתקיימת מבלי לפגוע בזכויות אזרחיות של אנשים. אישית, אני לא יודע למה אני לא דתי. קשה לי להגיד לך שהייתי גומר חילוני גם אם הייתי נולד לבית דתי - קשה לי להאמין. הבסיס האי-רציונאלי של הדתיים הוא איתן בדיוק כמו הבסיס האי רציונאלי של החילוניות שלי ומאפייני הזהות האחרים. ד"א לירון, את מרבה להשתמש במונח "הומאניזם" כאילו הוא עומד כנגד הדת או כאילו הוא עומד בפני עצמו. הומאניזם הוא מונח ארטילעי ביותר, לא הייתי מציע להשתמש בו כמונח המאגד בתוכו מצעים פוליטיים או דעות. גם אפי איתם יוכל לטעון שהוא הומאניסט ולא בטוח שנוכל לסתור אותו. וחזרה לנושא, עם כל הפלורליזם המתבקש, יש הרבה מאפיינים ביהדות האורתודכסית שאני מתנגד להם כגון: היחס להומוסקסואליות, היחס לנשים, היחס לזרים ומרכזיותו של הלאום בהגדרת הזהות וכו'. האם זה אומר שאני צריך לצאת ולנסות לשכנע דתים לשנות את עמדתם? וודאי! בדרכים הדמוקרטיות ובלי לסתור את המוסר שלי. אמונה שמנחה תמיד ד"א היא שאידאל שלא מביא איתו אקטיביזם (למטרות שכנוע אחרים) ודוגמה אישית שווה כקליפת השום. זה תקף גם לחרדים שבחרדים מבחינתי. במקרה הספציפי שלנו, לא הייתי הולך ומשכנע חרדים לא לכלוא את ילדיהם הפסחים מחשש לפגיעה בשידך, כי פשוט חבל לי על האנרגיה. בקיצור, התמונה היא מאוד מורכבת, ואם יש דבר שלא תמצאי בנוער מרצ לדעתי זה דעה אחידה, וזה אולי המאפיין החיובי ביותר שלנו. יואב.
ונעים מאוד
