שלום

שלום

שלום לכל חברי הפורום. אני לומד טאי צ´י מזה שלוש שנים (שלום דוד, שלום טל), וב"זמן האחרון" אני חש שמשהו לא בדיוק זה. הזמן האחרון נע בין החודשים האחרונים, לשנה וחצי. לא בדיוק זה - יציבה, שחרור, תנועה מהמרכז, נשימה, באלנס... קשורים זה בזה. שאלה ראשונה - מה קודם למה? יציבה נכונה תביא לבאלנס יותר טוב. שחרור גם הוא יביא לבאלנס יותר טוב. שחרור, וריכוז בנקודה ההיא, יביאו לתנועה מהמרכז. ברור לי(?) שהכל קשור להכל, והציור דומה יותר למעגל שכל נקודה שולחת ארבעה קווים לכל הנקודות האחרות. ואולי שחרור מעל הכל. קורה לי בזמן האחרון שאני שם לב לדברים, משחרר איזה שריר שלא ידעתי על קיומו בגב התחתון, או במקום אחר, אבל עד מהרה הם שווים ומתכווצים, ונעלמים מתודעתי. קצת רקע על הרגלי האימון שלי: לפני חצי שנה, עם שחרורי מצה"ל, התחלתי להשקיע יותר באימונים אישיים. היום אני מתאמן אימון מלא כל ערב (להוציא ערב אחד פנוי), ובבקרים חימום קל שמורכב מכל חלק באימון וסנסואן, דקה כל עמידה (מחמשת האלמנטים). לפני השחרור, לא התאמנתי (בבית) במשך חצי שנה בערך. המפגש השבועי עם המורה בכיתה, והלימוד, מרגיש לא מספק. אני לא מצליח לשמור על מודעות גבוהה ושחרור בהמשך השבוע, למרות האימונים האישיים. שאלתי השניה: האם אני עושה משהו לא בסדר? האם אני צריך לבדוק את האימונים שלי (לדעתי הכל נראה בסדר...)? או, שאולי פעילויות אחרות בחיים שלי "מחזירות אותי למטה", ולא מאפשרות לי להתקדם? הבנתי שהרגלי שינה, ואכילה, יכולים לתרום לעניין. אולי חוסר הסדר בחיי, או נקודת הזמן בה אני נמצא עכשיו, בתור חייל משוחרר שלא כל כך יודע מה הוא רוצה לעשות עם עצמו, משפיעים גם הם? אני משער שאת השאלות הללו עדיף להפנות למורה שלי, שמכיר אותי טוב יותר, ויכול לענות לי לפי השיטה בה אני לומד, ואני מתכוון לעשות זאת. כרגע אני מציק לו די הרבה בענייני הרגלי אימון ולימוד. בכל מקרה אשמח לשמוע את דעתכם, וזו דרך טובה להכנס לפורום.
ירון
 

WhiteBear

New member
קטונתי קטונתי, אבל כמה מילים.

בנוגע לרגישויות לשחרור שאתה מפתח ונעלמות לך - מניסיוני (הזעום, רק שנה), מדובר במשהו שמגיע והולך. ולמרות התיסכול שזה יכול ליצור - זה החיים. אבל לא ניראה לי שמדובר במשהו לא טיבעי, ההיפך. אתה יכול לבחור שלושה אלטרנטיבות: להעלות מינון. להוריד מינון. להשאיר מינון. להעלות מינון - יו הו - הרבה מההבנה שלנו על מה אנחנו באמת "שווים"... דהינו - האם אנחנו מיישמים עקרונות או לא, ניתן לבדוק באימוני הזוגות. אז אולי שווה להתרכז שם. סאן צ´וואן - יכול להיות מאד מספק מבחינת התחושה של היציבה והשיחרור. אבל צריך לקחת אותו (ואת כל הטאי צ´י) בקלות. שווה אולי להכנס לשיעור בימי חמישי (משש ורבע עד שבע - זה חינם). להוריד מינון - אני לא ארחיב, כי לא ניראה לי שזה המקרה. להשאיר מינון - שוב, נידמה לי שהתחושה תיפטר מעצמה. כשאני חושב על היכולות שלי, אני לא מקבל תחושה של קפיצת מדרגה(חוץ מאשר אחרי גשקו). אבל ברור לי שאני עכשיו "יותר" מאשר הייתי לפני שנה ואף חצי שנה. וגם פחות. ואני גם יודע על תקופות שבהם הרגשתי טוב ורע עם האימון, התקופות באות והולכות, והאימון נשאר (וגם הוא משתנה). יותר מזה אני לא יכול להציע לך... אולי מפגש אימון עוד כמה שבועות...
אני.
 
אז אתה דרור או ירון? ../images/Emo13.gif

(אזהרה: דבר עם המורה שלך על כל מה שתקרא כאן, ואל תיישם אף עצה מעצותי בלי לדבר איתו! אנחנו אולי מאותו בית-ספר, אבל אני לא מכיר אותך, ולא מלמד אותך משבוע לשבוע. חשבו לפעול לפי עצותיו של מי שרואה אותך מדי שבוע (לפחות) ויכול לבדוק שאתה בכיוון הנכון.) עכשיו סיפור: אדם נוסע באוטו, באופן קבוע עם המוסיקה על ווליום הכי גבוה שאפשר. והאוטו נוסע... יום אחד גונבים לו את הרדיו, ופתאום כל האוטו מקולקל: המנוע רועש, מכסה-המנוע רועד, לוח-השעונים מקרקש, האגזוז "יורה"... איך גניבה של רדיו גרמה לכל התקלות האלה? התשובה, כמובן, שהתקלות כל הזמן היו שם, אבל הנהג היה עסוק במוסיקה ולא שמע. הקשר לטאי-צ´י: השחרור גורם לך להיות רגיש יותר: אתה שם-לב לדברים שקודם לא היית שם-לב אליהם, כי היית יותר נוקשה. זה נכון לגבי תנועה של בן-זוג ב"פושינג-הנדס", זה נכון לגבי תנועה של אנשים ברחוב, זה נכון לגבי איזה אוכל מתאים לך וזה כמובן נכון לגבי איך אתה מרגיש בתוך הגוף שלך. הרי לא האימון עושה אותך תפוס - הוא רק מראה לך איפה אתה תפוס, כדי שתדע איפה לשחרר. אתה מספר שאתה מתאמן מדי-יום באופן סדיר רק כחצי-שנה, ולפי מיטב ידיעתי זה "מתאים בול" לדברים שאתה מספר - אתה בערך במצב של אדם שסיים ללמוד את הקטה לפני כחצי- שנה, ומאז מתאמן מדי-יום "אימון קופסא (או מסגרת) מלא": הרגישות שלך עלתה, אתה מודע לדברים שעד היום לא שמת-לב אליהם, וזה מפריע לך - כמו אחד שפתאום הוריד משקפי-שמש, והוא מסונוור. בלי להכיר אותך, ובלי לראות איך אתה מתאמן, נשמע לי שאתה בדרך הנכונה - אבל חשוב מאוד לברר כל תחושה עם המורה שלך. לדעתי - המשך להתאמן, אימון רגיל בלי דגשים מיוחדים מלבד שחרור, והאישונים יתרגלו למצב החדש ותוכל לחזור לתפקוד - לא לתפקוד "הרגיל" שלך, אלא רמה אחת יותר גבוהה. לגבי סדר-היום: נסה לקבוע שעות סדירות לאוכל, שינה ואימונים (כלומר, אם קבעת לאכול ארוחת בוקר בשמונה, זה בסדר אם אתה אוכל אותה מתישהו בין שבע לתשע, אבל כדאי להשתדל להצמד לשמונה). לגבי המודעות במשך היום, מחוץ לאימון: "אין עצה ואין תבונה כנגד הזמן", ולמיטב ידיעתי רק המשך האימונים הרגילים יביא לזה, לא בקפיצות אלא לאט - אבל בטוח. לסיכום: יעצתי לך לדבר עם המורה שלך, ולהמשיך להתאמן רגיל - אבל דבר עם המורה של לפני שאתה עושה משהו מזה! וברוך הבא לפורומנו
 
ירון ../images/Emo13.gif

תודה לכם על ההתייחסות והעצות. התחלתי ללכת ליוהו, וזה בהחלט מרגיש יותר טוב. וזה כיף!
(מותר גם להנות לפעמים, נכון?
) אדבר עם מורי. תודה.
 
ימי שלישי

הייתי אתמול, יום שלישי, אצל דוד (או אולי מעכשיו זה אבנר...). אז גם את במרכז... טוב לדעת.
 
הייתי באימון הזה

אבנר העביר כבר כמה פעמים, אך לאור נסיון העבר כנראה אין מדריך קבוע בשיעורים אלו. ייתכן כי עבדנו יחד? משעשע
 
למעלה