אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שלום..
- פותח הנושא הדר ביטן
- פורסם בתאריך
שלום הדר... "ריצתו של העולה דנינו"
את כותבת בנושא שקשור לתרבות יהודי מרוקו, לתקופה שבה עשו "סלקציה", מיונים, מי יעלה לארץ ישראל ומי לא יעלה. זה היה באמצע שנות החמישים. רק את הבריאים רצו פה. והיתה גם הגבלה, משפחות עם יותר מחמישה ילדים לא הורשו לעלות לארץ... זהו שיר מאד חשוב לעלייה המרוקנית. אולי אחד החשובים שנכתבו אי-פעם. כי מי שבאמת רוצה להבין את ההיסטוריה צריך לקרוא אלתרמן...... חשוב מאד גם להבין שהשיר המצמרר הזה אמנם מתאר אירועים שקרו, אך המציאות ההיסטורית היא לא שיר... היא הרבה יותר מורכבת.... אלתרמן כתב את השיר בעקבות האירועים שקרו וגם בתגובה לכתבות שונות שפורסמו בעיתוני היום של אז, אודות המיונים וההגבלות של יהודי מרוקו לעלייתם לארץ... השיר נכתב בעקבות דיון ציבורי במדינה, כאשר קמו אנשים שהחזיקו בדעה שיש צורך בעלייה "סלקטיבית" למניעת עלייתם של חולים, נכים וזקנים. לנתן אלתרמן היתה דעה נחרצת נגד "עליה סלקטיבית" ובעד עלייה המונית ללא הבחנה בין יהודי למשנהו. בשירו "ריצתו של העולה דנינו" התייחס אלתרמן לכתבה שפורסמה באותו זמן בעיתון על עולה ממרוקו, בשם דוד דנינו, שבכרטיסו נכתב שאינו מסוגל לעבודה גופנית מאחר שהוא צולע במקצת. בגלל ה"סלקציה" שבעקבותיה, בדקו מי חולה או נכה, נערכו בדיקות לעולה דוד דנינו, והרופא ביקש ממנו לרוץ.... העולה דוד דנינו, הבין שלפניו מבחן של חיים ומוות, מבחן שיקבע האם הוא, אשתו וילדיו, יקבלו אישור עליה לארץ, או שלא יקבלו ויצטרכו להשאר במרוקו... במבחן הזה, שדנינו היה מודע לו מאוד, אזר את כל כוחותיו, ורץ במרץ רב מן הדרוש, ועובר את המבחן.... נתן אלתרמן הזדעזע כשקרא את הכתבה, והחליט כתגובה, לכתוב את השיר "ריצתו של העולה דנינו", ובשיר זה, בעצם הוא תובע את עלבונו של דנינו על התנהגות הממשל כלפיו. בשירו הוא משלב ציטוטים מאותה כתבה בעיתון על דוד דנינו, ומגיב להם: הנה מילות השיר: "ריצתו של העולה דנינו, נתן אלתרמן, הטור השביעי, 1955. "דבר" לפני שבוע, כתבה פִרסֵם בשבח שלוחינו. אלה הממונים לִבְרוֹר ולמיין, בשם שיבת-ציון ובשם- חוקהּ, את משפחות גולת מרוקו בתור. סיפרה הכתבה, בתוקף ובהבלט, על קשי מלאכתם של הממיינים... על עשנה וכוויתה... על מרי ליבם המתלבט והמסב, אפילו, נדודי שינה... קראתי הדברים. הבנתי עד מאד לקודש עמלם, להקלעם בצר בין החובה ובין המרי והדמעות ושלל התחבולות של המחכים לגזר... ובכל זאת, בקראי את התאור הזה הרגשתי: לא הלבט הנפשי הלה ראוי לתשומת לב ראשית במחזה... הוא, חרף כל, ענין שני במעלה. הוא, חרף כל ענין, שני במעלה, מצד חשיבותו לפרט ואף לכלל, כנגד משמעות המרי והאלה של קטע שכזה דרך משל: "צריך היית לראות אותנו בעבודה לפני חודשים, בטרם ביטלו את ההגבלה על מספר הילדים. היו הורים שממש לא האמינו כשאמרנו להם כי לא יוכלו לעלות עם יותר מחמישה ילדים. איך זה - בכו בדמעות - את החמישה נוכל לפרנס ואת האחרים לא? והיה שם, באחת העיירות, בחור אינסטלטור, בריא וחבוב, ועמו שבעה ילדים חמודים, מסודרים לפי הגובה, מגיל 12 ועד שנתים. בהתחלה היה בטוח שאני מתלוצץ. פשוט עמד לו וצחק מרוצה על שהבין את המהתלה. אבל מעט מאד החלו הדברים חודרים להכרתו... נורא היה בזעמו... "אתה רואה שנים אלה?" צעק. "אני חונק אותם על המקום. ימותו השנים ויחיו החמישה". א. אורן, 'דבר', מפי אחד מאנשי צוות-המיון. כן, קטע שכזה. איני יודע מה דעתכם על-כך. דעתי על-כך היא שאולי בקום חוקנו זה חרדה האדמה תחתינו ותקרא: הם - לא אתם - בניי! דעתי היא כי בכך שוּנה ויתעות יסוד יצרי-אומה ונסתלף טבעה ונתבזה כוחה אשר כשל משאת את שני התינוקות בין השבעה. דעתי היא שאל מול שולחן הדיינים בכל אותם חדרי-מיון, עומדה בלי ניד שיבת ציון והיא יום-יום מוכה פנים. ביד חוקה נוחה ופחדנית. "ההגבלה בטלה לפני חודשים"... כן. אך אין היא כי אם פרט. לכן יובא נא כאן עוד קטע של הווי. כמעט לא יאמן דברו, אך לוּ נקשיבה לוֹ בראש מורכן: "בכרטיס האישי של דוד דנינו נכתב שאינו מסוגל לעבודה גופנית. לרופא נאמר שהוא צולע במקצת... הרופא מבקש מדנינו לרוץ מספר צעדים אנה ואנה. דנינו מבין שלפניו מבחן של חיים ומוות. הוא מנתר במרץ רב מן הדרוש ומשתדל להוכיח שמיטיב הוא ללכת ולרוץ. הוא חוזר ועומד מול הרופא ובעיניו מבט אילם. הרופא סבור שהפגם בדנינו אינו פוסלו.... - באוּלם, המקושט בתמונות המלך ובדגלוניו, מתיפחות המשפחות שנפסלו. -- המשפחות שאושרו לעליה מתפזרות בשקט ובביטחון. בציפיה לעתיד הגדול'. ש. טבת, 'הארץ' כן, קטע שכזה גם הוא בל יעדר. גם הוא בל ישכח. דף אלם ואשם. דף בזיונו של אב אשר ניתר, ניתר ורץ, ותינוקיו רואים דומם. דף בזיונו של אב אשר שיבת-ציון ציוותה עליו קפץ, והוא, בעיגולו, אץ, אץ, ובלבבו תפילה לאל עליון כי יעזרו לבל נרגיש חולי רגלו... ואל עליון שמע! וכה אמר לו אל: רוץ, רוץ, עבדי דנינו... רוץ כי לא תמעד. אתך אני! אם זה החוק-לישראל, יכול נוכל לו שנינו כאחד! רוץ, רוץ, עבדי דנינו... עזרך אני... רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך. אבל לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך."
את כותבת בנושא שקשור לתרבות יהודי מרוקו, לתקופה שבה עשו "סלקציה", מיונים, מי יעלה לארץ ישראל ומי לא יעלה. זה היה באמצע שנות החמישים. רק את הבריאים רצו פה. והיתה גם הגבלה, משפחות עם יותר מחמישה ילדים לא הורשו לעלות לארץ... זהו שיר מאד חשוב לעלייה המרוקנית. אולי אחד החשובים שנכתבו אי-פעם. כי מי שבאמת רוצה להבין את ההיסטוריה צריך לקרוא אלתרמן...... חשוב מאד גם להבין שהשיר המצמרר הזה אמנם מתאר אירועים שקרו, אך המציאות ההיסטורית היא לא שיר... היא הרבה יותר מורכבת.... אלתרמן כתב את השיר בעקבות האירועים שקרו וגם בתגובה לכתבות שונות שפורסמו בעיתוני היום של אז, אודות המיונים וההגבלות של יהודי מרוקו לעלייתם לארץ... השיר נכתב בעקבות דיון ציבורי במדינה, כאשר קמו אנשים שהחזיקו בדעה שיש צורך בעלייה "סלקטיבית" למניעת עלייתם של חולים, נכים וזקנים. לנתן אלתרמן היתה דעה נחרצת נגד "עליה סלקטיבית" ובעד עלייה המונית ללא הבחנה בין יהודי למשנהו. בשירו "ריצתו של העולה דנינו" התייחס אלתרמן לכתבה שפורסמה באותו זמן בעיתון על עולה ממרוקו, בשם דוד דנינו, שבכרטיסו נכתב שאינו מסוגל לעבודה גופנית מאחר שהוא צולע במקצת. בגלל ה"סלקציה" שבעקבותיה, בדקו מי חולה או נכה, נערכו בדיקות לעולה דוד דנינו, והרופא ביקש ממנו לרוץ.... העולה דוד דנינו, הבין שלפניו מבחן של חיים ומוות, מבחן שיקבע האם הוא, אשתו וילדיו, יקבלו אישור עליה לארץ, או שלא יקבלו ויצטרכו להשאר במרוקו... במבחן הזה, שדנינו היה מודע לו מאוד, אזר את כל כוחותיו, ורץ במרץ רב מן הדרוש, ועובר את המבחן.... נתן אלתרמן הזדעזע כשקרא את הכתבה, והחליט כתגובה, לכתוב את השיר "ריצתו של העולה דנינו", ובשיר זה, בעצם הוא תובע את עלבונו של דנינו על התנהגות הממשל כלפיו. בשירו הוא משלב ציטוטים מאותה כתבה בעיתון על דוד דנינו, ומגיב להם: הנה מילות השיר: "ריצתו של העולה דנינו, נתן אלתרמן, הטור השביעי, 1955. "דבר" לפני שבוע, כתבה פִרסֵם בשבח שלוחינו. אלה הממונים לִבְרוֹר ולמיין, בשם שיבת-ציון ובשם- חוקהּ, את משפחות גולת מרוקו בתור. סיפרה הכתבה, בתוקף ובהבלט, על קשי מלאכתם של הממיינים... על עשנה וכוויתה... על מרי ליבם המתלבט והמסב, אפילו, נדודי שינה... קראתי הדברים. הבנתי עד מאד לקודש עמלם, להקלעם בצר בין החובה ובין המרי והדמעות ושלל התחבולות של המחכים לגזר... ובכל זאת, בקראי את התאור הזה הרגשתי: לא הלבט הנפשי הלה ראוי לתשומת לב ראשית במחזה... הוא, חרף כל, ענין שני במעלה. הוא, חרף כל ענין, שני במעלה, מצד חשיבותו לפרט ואף לכלל, כנגד משמעות המרי והאלה של קטע שכזה דרך משל: "צריך היית לראות אותנו בעבודה לפני חודשים, בטרם ביטלו את ההגבלה על מספר הילדים. היו הורים שממש לא האמינו כשאמרנו להם כי לא יוכלו לעלות עם יותר מחמישה ילדים. איך זה - בכו בדמעות - את החמישה נוכל לפרנס ואת האחרים לא? והיה שם, באחת העיירות, בחור אינסטלטור, בריא וחבוב, ועמו שבעה ילדים חמודים, מסודרים לפי הגובה, מגיל 12 ועד שנתים. בהתחלה היה בטוח שאני מתלוצץ. פשוט עמד לו וצחק מרוצה על שהבין את המהתלה. אבל מעט מאד החלו הדברים חודרים להכרתו... נורא היה בזעמו... "אתה רואה שנים אלה?" צעק. "אני חונק אותם על המקום. ימותו השנים ויחיו החמישה". א. אורן, 'דבר', מפי אחד מאנשי צוות-המיון. כן, קטע שכזה. איני יודע מה דעתכם על-כך. דעתי על-כך היא שאולי בקום חוקנו זה חרדה האדמה תחתינו ותקרא: הם - לא אתם - בניי! דעתי היא כי בכך שוּנה ויתעות יסוד יצרי-אומה ונסתלף טבעה ונתבזה כוחה אשר כשל משאת את שני התינוקות בין השבעה. דעתי היא שאל מול שולחן הדיינים בכל אותם חדרי-מיון, עומדה בלי ניד שיבת ציון והיא יום-יום מוכה פנים. ביד חוקה נוחה ופחדנית. "ההגבלה בטלה לפני חודשים"... כן. אך אין היא כי אם פרט. לכן יובא נא כאן עוד קטע של הווי. כמעט לא יאמן דברו, אך לוּ נקשיבה לוֹ בראש מורכן: "בכרטיס האישי של דוד דנינו נכתב שאינו מסוגל לעבודה גופנית. לרופא נאמר שהוא צולע במקצת... הרופא מבקש מדנינו לרוץ מספר צעדים אנה ואנה. דנינו מבין שלפניו מבחן של חיים ומוות. הוא מנתר במרץ רב מן הדרוש ומשתדל להוכיח שמיטיב הוא ללכת ולרוץ. הוא חוזר ועומד מול הרופא ובעיניו מבט אילם. הרופא סבור שהפגם בדנינו אינו פוסלו.... - באוּלם, המקושט בתמונות המלך ובדגלוניו, מתיפחות המשפחות שנפסלו. -- המשפחות שאושרו לעליה מתפזרות בשקט ובביטחון. בציפיה לעתיד הגדול'. ש. טבת, 'הארץ' כן, קטע שכזה גם הוא בל יעדר. גם הוא בל ישכח. דף אלם ואשם. דף בזיונו של אב אשר ניתר, ניתר ורץ, ותינוקיו רואים דומם. דף בזיונו של אב אשר שיבת-ציון ציוותה עליו קפץ, והוא, בעיגולו, אץ, אץ, ובלבבו תפילה לאל עליון כי יעזרו לבל נרגיש חולי רגלו... ואל עליון שמע! וכה אמר לו אל: רוץ, רוץ, עבדי דנינו... רוץ כי לא תמעד. אתך אני! אם זה החוק-לישראל, יכול נוכל לו שנינו כאחד! רוץ, רוץ, עבדי דנינו... עזרך אני... רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך. אבל לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך."
ואם תשימי לב, בחלק הראשון של השיר
מדבר אלתרמן נגד אותה גזירה שנגזרה נגד יהודי מרוקו שרצו לעלות לארץ ישראל. הגזירה היתה שמי שיש לו יותר מחמישה ילדים, לא יוכל להתקבל ולעלות לארץ: הנה החלק המדבר על כך: "צריך היית לראות אותנו בעבודה לפני חודשים, בטרם ביטלו את ההגבלה על מספר הילדים. היו הורים שממש לא האמינו כשאמרנו להם כי לא יוכלו לעלות עם יותר מחמישה ילדים. איך זה - בכו בדמעות - את החמישה נוכל לפרנס ואת האחרים לא? והיה שם, באחת העיירות, בחור אינסטלטור, בריא וחבוב, ועמו שבעה ילדים חמודים, מסודרים לפי הגובה, מגיל 12 ועד שנתים. בהתחלה היה בטוח שאני מתלוצץ. פשוט עמד לו וצחק מרוצה על שהבין את המהתלה. אבל מעט מאד החלו הדברים חודרים להכרתו... נורא היה בזעמו... "אתה רואה שנים אלה?" צעק. "אני חונק אותם על המקום. ימותו השנים ויחיו החמישה". א. אורן, 'דבר', מפי אחד מאנשי צוות-המיון. כן, קטע שכזה. איני יודע מה דעתכם על-כך. דעתי על-כך היא שאולי בקום חוקנו זה חרדה האדמה תחתינו ותקרא: הם - לא אתם - בניי! דעתי היא כי בכך שוּנה ויתעות יסוד יצרי-אומה ונסתלף טבעה ונתבזה כוחה אשר כשל משאת את שני התינוקות בין השבעה. דעתי היא שאל מול שולחן הדיינים בכל אותם חדרי-מיון, עומדה בלי ניד שיבת ציון והיא יום-יום מוכה פנים. ביד חוקה נוחה ופחדנית. "ההגבלה בטלה לפני חודשים"... כן. אך אין היא כי אם פרט. לכן יובא נא כאן עוד קטע של הווי. כמעט לא יאמן דברו, אך לוּ נקשיבה לוֹ בראש מורכן:
מדבר אלתרמן נגד אותה גזירה שנגזרה נגד יהודי מרוקו שרצו לעלות לארץ ישראל. הגזירה היתה שמי שיש לו יותר מחמישה ילדים, לא יוכל להתקבל ולעלות לארץ: הנה החלק המדבר על כך: "צריך היית לראות אותנו בעבודה לפני חודשים, בטרם ביטלו את ההגבלה על מספר הילדים. היו הורים שממש לא האמינו כשאמרנו להם כי לא יוכלו לעלות עם יותר מחמישה ילדים. איך זה - בכו בדמעות - את החמישה נוכל לפרנס ואת האחרים לא? והיה שם, באחת העיירות, בחור אינסטלטור, בריא וחבוב, ועמו שבעה ילדים חמודים, מסודרים לפי הגובה, מגיל 12 ועד שנתים. בהתחלה היה בטוח שאני מתלוצץ. פשוט עמד לו וצחק מרוצה על שהבין את המהתלה. אבל מעט מאד החלו הדברים חודרים להכרתו... נורא היה בזעמו... "אתה רואה שנים אלה?" צעק. "אני חונק אותם על המקום. ימותו השנים ויחיו החמישה". א. אורן, 'דבר', מפי אחד מאנשי צוות-המיון. כן, קטע שכזה. איני יודע מה דעתכם על-כך. דעתי על-כך היא שאולי בקום חוקנו זה חרדה האדמה תחתינו ותקרא: הם - לא אתם - בניי! דעתי היא כי בכך שוּנה ויתעות יסוד יצרי-אומה ונסתלף טבעה ונתבזה כוחה אשר כשל משאת את שני התינוקות בין השבעה. דעתי היא שאל מול שולחן הדיינים בכל אותם חדרי-מיון, עומדה בלי ניד שיבת ציון והיא יום-יום מוכה פנים. ביד חוקה נוחה ופחדנית. "ההגבלה בטלה לפני חודשים"... כן. אך אין היא כי אם פרט. לכן יובא נא כאן עוד קטע של הווי. כמעט לא יאמן דברו, אך לוּ נקשיבה לוֹ בראש מורכן:
החלק השני של השיר מדבר על העולה דנינו
שכדי לעלות לישראל, עם משפחתו, היה צריך לעבור את הבדיקה הרפואית, שהוא בריא וכשיר. ולמרות היותו צולע במקצת, עשה מאמצים עליונים ורץ את הריצה של החיים שלו ושל משפחתו....... כדי לנצח...... כדי לעלות לישראל. הנה שוב, הקטע השני: "בכרטיס האישי של דוד דנינו נכתב שאינו מסוגל לעבודה גופנית. לרופא נאמר שהוא צולע במקצת... הרופא מבקש מדנינו לרוץ מספר צעדים אנה ואנה. דנינו מבין שלפניו מבחן של חיים ומוות. הוא מנתר במרץ רב מן הדרוש ומשתדל להוכיח שמיטיב הוא ללכת ולרוץ. הוא חוזר ועומד מול הרופא ובעיניו מבט אילם. הרופא סבור שהפגם בדנינו אינו פוסלו.... - באוּלם, המקושט בתמונות המלך ובדגלוניו, מתיפחות המשפחות שנפסלו. -- המשפחות שאושרו לעליה מתפזרות בשקט ובביטחון. בציפיה לעתיד הגדול'. ש. טבת, 'הארץ' כן, קטע שכזה גם הוא בל יעדר. גם הוא בל ישכח. דף אלם ואשם. דף בזיונו של אב אשר ניתר, ניתר ורץ, ותינוקיו רואים דומם. דף בזיונו של אב אשר שיבת-ציון ציוותה עליו קפץ, והוא, בעיגולו, אץ, אץ, ובלבבו תפילה לאל עליון כי יעזרו לבל נרגיש חולי רגלו... ואל עליון שמע! וכה אמר לו אל: רוץ, רוץ, עבדי דנינו... רוץ כי לא תמעד. אתך אני! אם זה החוק-לישראל, יכול נוכל לו שנינו כאחד! רוץ, רוץ, עבדי דנינו... עזרך אני... רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך. אבל לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך."
שכדי לעלות לישראל, עם משפחתו, היה צריך לעבור את הבדיקה הרפואית, שהוא בריא וכשיר. ולמרות היותו צולע במקצת, עשה מאמצים עליונים ורץ את הריצה של החיים שלו ושל משפחתו....... כדי לנצח...... כדי לעלות לישראל. הנה שוב, הקטע השני: "בכרטיס האישי של דוד דנינו נכתב שאינו מסוגל לעבודה גופנית. לרופא נאמר שהוא צולע במקצת... הרופא מבקש מדנינו לרוץ מספר צעדים אנה ואנה. דנינו מבין שלפניו מבחן של חיים ומוות. הוא מנתר במרץ רב מן הדרוש ומשתדל להוכיח שמיטיב הוא ללכת ולרוץ. הוא חוזר ועומד מול הרופא ובעיניו מבט אילם. הרופא סבור שהפגם בדנינו אינו פוסלו.... - באוּלם, המקושט בתמונות המלך ובדגלוניו, מתיפחות המשפחות שנפסלו. -- המשפחות שאושרו לעליה מתפזרות בשקט ובביטחון. בציפיה לעתיד הגדול'. ש. טבת, 'הארץ' כן, קטע שכזה גם הוא בל יעדר. גם הוא בל ישכח. דף אלם ואשם. דף בזיונו של אב אשר ניתר, ניתר ורץ, ותינוקיו רואים דומם. דף בזיונו של אב אשר שיבת-ציון ציוותה עליו קפץ, והוא, בעיגולו, אץ, אץ, ובלבבו תפילה לאל עליון כי יעזרו לבל נרגיש חולי רגלו... ואל עליון שמע! וכה אמר לו אל: רוץ, רוץ, עבדי דנינו... רוץ כי לא תמעד. אתך אני! אם זה החוק-לישראל, יכול נוכל לו שנינו כאחד! רוץ, רוץ, עבדי דנינו... עזרך אני... רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך. אבל לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך."
כל הכבוד לך שרונה.
הבאת חומר מושלם ביותר, להדר לא נשאר הרבה מה כלתוב, יכולה היא להעתיק, ולבטח תקבל ציון מאה. להשלמה, ממליץ לה, לעיין בספרו של חיים מלכא, " הסלקציה " שאותו הוא פותח, איך לא בשירו של אלתרמן, " ריצתו של העולה דנינו ". כאשר הגיע תורי ב 30/04/07 באוניברסיטת ירושלים לדבר, במסגרת הכנס לנפגעי גזזת, תארי לך שרונה, שזהו השיר, שבחרתי, לפתוח בו את הרצאתי בפני המכובדים. אין פעם, שאני קורא את השיר זהה, מבלי שגרוני נחנק. להדר, יישר כוח, בחרת ךף נושא כאוב, טעון, ובעיקר קולע מאוד לעדתנו המפוארה. אכן כםי ששרונה מציינת, אלתרמן, היה היחיד בין הכותבים, באמת היחיד, תרתי משמע, אשר כתב, בתור השביעי בעיתון דבר וגם הארץ, אודות העוולות שנעשו לעלייה ממרוקו. איני יודע, הדר, אם יהיו לך מספיק כוחות נפשיים לכתוב אודות נושא זה. בכל אופן, במידה ואת צריכה, מעבר למה שכתבה שרונה, אשמח מאוד, לעזור לך, הספר נמצא ברשותי ועוד חומרים, אשר לבטח יעזרו לך. נשמח מאוד, באם תוכלי בבוא הזמן, להעביר כאן בפורום את אשר כתבת בעבודתך. בכל אופן מאחל לך, הצלחה רבה. יישר כוח הדר. אלי פילו
הבאת חומר מושלם ביותר, להדר לא נשאר הרבה מה כלתוב, יכולה היא להעתיק, ולבטח תקבל ציון מאה. להשלמה, ממליץ לה, לעיין בספרו של חיים מלכא, " הסלקציה " שאותו הוא פותח, איך לא בשירו של אלתרמן, " ריצתו של העולה דנינו ". כאשר הגיע תורי ב 30/04/07 באוניברסיטת ירושלים לדבר, במסגרת הכנס לנפגעי גזזת, תארי לך שרונה, שזהו השיר, שבחרתי, לפתוח בו את הרצאתי בפני המכובדים. אין פעם, שאני קורא את השיר זהה, מבלי שגרוני נחנק. להדר, יישר כוח, בחרת ךף נושא כאוב, טעון, ובעיקר קולע מאוד לעדתנו המפוארה. אכן כםי ששרונה מציינת, אלתרמן, היה היחיד בין הכותבים, באמת היחיד, תרתי משמע, אשר כתב, בתור השביעי בעיתון דבר וגם הארץ, אודות העוולות שנעשו לעלייה ממרוקו. איני יודע, הדר, אם יהיו לך מספיק כוחות נפשיים לכתוב אודות נושא זה. בכל אופן, במידה ואת צריכה, מעבר למה שכתבה שרונה, אשמח מאוד, לעזור לך, הספר נמצא ברשותי ועוד חומרים, אשר לבטח יעזרו לך. נשמח מאוד, באם תוכלי בבוא הזמן, להעביר כאן בפורום את אשר כתבת בעבודתך. בכל אופן מאחל לך, הצלחה רבה. יישר כוח הדר. אלי פילו
תודה לך אלי ואני חייבת להגיד לך
שהבחירה שלך, לפתוח בשיר הזה בכנס באוניברסיטת ירושלים, היא בחירה נהדרת ומרגשת. אותי מרגש הקטע האחרון בשירו של אלתרמן: ואל עליון שמע! וכה אמר לו אל: רוץ, רוץ, עבדי דנינו... רוץ כי לא תמעד. אתך אני! אם זה החוק-לישראל, יכול נוכל לו שנינו כאחד! רוץ, רוץ, עבדי דנינו... עזרך אני... רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך. אבל לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך."
שהבחירה שלך, לפתוח בשיר הזה בכנס באוניברסיטת ירושלים, היא בחירה נהדרת ומרגשת. אותי מרגש הקטע האחרון בשירו של אלתרמן: ואל עליון שמע! וכה אמר לו אל: רוץ, רוץ, עבדי דנינו... רוץ כי לא תמעד. אתך אני! אם זה החוק-לישראל, יכול נוכל לו שנינו כאחד! רוץ, רוץ, עבדי דנינו... עזרך אני... רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך. אבל לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך."
לשרונה והדר
ישנו שיר אחר של אלתרמן הצדיק הזה, חזק יותר, כואב יותר, בוטה יותר וישיר יותר והוא " חריקת השער " כם כן באותו נושא של העלייה הסלקטיבית. אם יעזור לך הדר, אעתיקו עבורך. לשרונה, אכן, לאחר דברי הפתיחה הקצרים שהצגתי את עצמי, החילותי בקריאת השיר הזה, במיטב ההמבטא המזרחי עם החית והעין, עם ההדגשה והעיקר עם כל הלב, אודה ולא אבוש, שלא הייתי רחוק מבכי בעת קריאת השיר הזה, ועד היום איני מסוגל לקוראו, מבלי להתרגש. אלי פילו
ישנו שיר אחר של אלתרמן הצדיק הזה, חזק יותר, כואב יותר, בוטה יותר וישיר יותר והוא " חריקת השער " כם כן באותו נושא של העלייה הסלקטיבית. אם יעזור לך הדר, אעתיקו עבורך. לשרונה, אכן, לאחר דברי הפתיחה הקצרים שהצגתי את עצמי, החילותי בקריאת השיר הזה, במיטב ההמבטא המזרחי עם החית והעין, עם ההדגשה והעיקר עם כל הלב, אודה ולא אבוש, שלא הייתי רחוק מבכי בעת קריאת השיר הזה, ועד היום איני מסוגל לקוראו, מבלי להתרגש. אלי פילו
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.