שלום .

[רוני ר]

שלום .../images/Emo39.gif

שמי רוני, ואני אם לשלושה ילדים : בת כמעט 6, בן כמעט 4.5, ובת כמעט שנתיים. ביקרתי בפורום בעבר, מציצה מידי פעם , ואשמח מאוד להצטרף. מעתיקה שאלה ששאלתי בפורום להיות הורים, כדי לשמוע את חוות דעתכם/ן . כבר 3.5 חודשים עברו מאז פתיחת שנת הלימודים, ובני, יקירי, מסרב להשלים עם עזיבת הגן הקודם שלו. אתמול לפני שהוא נרדם, הוא התחיל פתאום לבכות ובקש, בקול קורע לב ודמעות ענקיות: "אני רוצה לחזור לגן מיכל". אני כבר די אובדת עיצות בקשר לזה. קשה לו מאוד לקבל את האובדן , וללכת הלאה. למרות שנראה כי בגן שלו הנוכחי הוא מסתדר לא רע, יש לו חברים ומשיחות שניהלתי עם הגננת, התברר שהבטחון העצמי שלו ותפקודו החברתי עלו מדרגה...בכל זאת, הגן של מיכל היה ונשאר המועדף . הצעתי לו שנלך לבקר,עם הבהרה חד משמעית שאי אפשר לחזור לגן של מיכל, והוא, כמובן, מאוד שמח וקצת נרגע. אבל, אני מאוד מתלבטת האם נכון לעשות את זה ? והאם הביקור לא יגביר את הגעגועים ואת חוסר המוטיבציה האישית להשלים עם הגן החדש ? ובכלל, איך מלמדים ילדים לקבל אובדן, לעבד אותו (=להתאבל), ולהמשיך הלאה ? תודה

 

[לאה_מ]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo142.gif

אני חושבת שנכון מצידך להכיר בתהליך שעובר עליו ולהכיל את הקושי שלו, ועם זאת לעזור לו להמשיך קדימה. נשמע לי נכון מאד להסביר לו שבגן של מיכל מבקרים ילדים קטנים ממנו, והוא ובני גילו עברו כבר לגן חדש, אבל מיכל תמשיך תמיד להיות עבורו גננת אהובה, ובהחלט אפשר לבוא לבקר בגן (אגב, אני הייתי מבקרת מדי פעם ב"גן המיתולוגי" שלי - גן שרה

- שנים!!! אפילו כשהייתי בצבא באתי פעם לבקר את שרה הגננת

- הביקורים האלה היו חוויה נעימה עבור שתינו - גם בשבילי, לראות שהגן עדיין קיים, ושרה עדיין שם, כמו איזה עוגן של תמימות ונוסטלגיה, וגם בשביל שרה, שתמיד "השוויצה" בי בפני ילדי הגן וההורים, והתרגשה מביקורים חוזרים של בוגרי הגן. גם הילדים שלי ממשיכים לבקר בגנים אם יש להם קשר עמוק יותר לגננת, ואני חושבת שזה נחמד, וגם מאפשר להמשיך הלאה, ועדיין לא לחוש ניתוק מוחלט מהעבר.

 

[רוני ר]

תודה על קבלת הפנים ../images/Emo140.gif

הענין הוא שכבר היינו בביקור פעמיים. פעם ממש בתחילת שנת הלימודים, ובפעם נוספת, בסוכות, שהוזמנו לגן כל הילדים שעזבו. ועוד דבר חשוב זה שהילדים שנמצאים בגן כיום , רובם ילדים שהיו איתו, והמשיכו, ומיעוטם ילדים חדשים (קטנים יותר). נראה לי שחוץ מגעגועים עזים (מאוד לגיטימי ומובן) , יש פה איזה חוסר מוטיבציה פנימית שלו לקבל את האובדן, לקבל את הקושי בשינוי ולהתמודד איתו. בכל זאת, עברה רבע שנה, בה הוא משתתף בגן החדש , פגש ילדים חדשים , נקלט בגן (בעצם..כנראה שלו ). אני מרגישה שיש פה איזה אי השלמה מנטלית חזקה שמשתלטת על כל מחשבה ותפקוד רציונלי.

 

[לאה_מ]

בדיוק רציתי לשאול אותך על ההסתגלות

לגן החדש. כדאי אולי לערב בזה גם את הגננת "החדשה" ולשאול אותה יותר בפרטים על ההשתלבות שלו בגן מכל הבחינות (חברתית, השתלבות בפעילויות, מצב הרוח שלו וכיוצ"ב). מה הוא מספר בבית על הגן החדש? האם הוא נפגש אחר הצהרים עם חברים מהגן החדש? האם הוא הולך בבוקר בשמחה לגן?

 

[vered4]

מכירה מקרה בגן שלנו

שהוא של ילדים בני 2-4. ילדה בגיל של בנך, לא התאקלמה טוב בגן החדש שלה, ואמא שלה החזירה אותה חזרה (אחרי כחודש+). השנה היא עברה לגן אחר והסתדרה מצוין. (אנחנו פוגשים אותה מדי פעם כי האח הקטן שלה בגן). ממה שאני יודעת מהגננת, זה קורה כמעט כל שנה (עם ילד אחר כמובן) ולכן ההורים פתוחים לאפשרות הזו. מה שאני רוצה להגיד זה, שזה לא מקרה יוצא דופן ואולי הילד לא היה בשל למעבר לגן אחר. האם זה נראה לך בלתי אפשרי לעשות "אחורה פנה"?

 

[רוני ר]

זה בלתי אפשרי להחזיר אותו לגן

הקודם מכמה סיבות, שהמכריעה מהן היא שאין מקום בגן . מעבר לכך, אני חושבת שזאת לא הדרך להתמודד עם הבעיה. אני מסכימה איתך שמוכנתו וגישתו הרגשית של בני לשינויים והטמעתם לוקה בחוסר כלשהוא. לשאלתך לאה, לגבי השתלבותו בגן החדש. השבועות הראשונים היו קשים, מלווים בהרבה כעס ומרירות. עכשיו אין כעס, אין התלהבות יוצאת דופן אבל גם אין עצב או חוסר שביעות רצון. הזמנו כמה ילדים אלינו לשחק, ואני מדרבנת אותו כל יום להזמין חברים נוספים. כמו שכתבתי בהודעה המקורית, הגננת סיפרה לי שהוא משחק עם ילדים בגן, משתתף בפעילויות , מפריע באסיפות בקיצור, תיאור הדברים היה לשם הבהרה שהילד השתלב בגן...ובכל זאת, הוא לא "שם".

 

[vered4]

אני מבינה שזה לא מתאים לכם

אני לא מסכימה שתמיד "צריך להתמודד" עם בעיה

אבל- מקבלת את זה שזה לא מתאים לכם וגם עבר כבר הרבה זמן מתחילת השנה. לדעתי כדאי ליצור עם הגננת תוכנית "עידוד" לתקופה מסוימת. לתת לו תפקידים, אולי ללכת לקראתו בתחומים מסוימים, לתת תשומת לב יותר אישית. משהו שיתן לו הרגשה ממש טובה כדי שיוכל להקשר יותר אל הגן והגננת. <דרך אגב, אני חושבת שבמקרה הגן שלנו, הגננת קיבלה את הילדה כמספר "עודף" (כי הגן היה בתפוסה המלאה שלו). בגלל שזו היתה כבר ילדה גדולה, שהטיפול הפיסי בה היה כבר באמת לא גדול- היא החליקה את הענין. אני חושבת שגם לא היתה התנגדות של ההורים (אני לפחות לא התנגדתי).>

 

[לאה_מ]

תכנית עידוד נשמעת גם לי רעיון מצוין

ובכלל, לשתף פעולה עם הגננת כדי לגרום לו ממש למצוא את המקום שלו בגן.